בתשובה לניצה, 08/09/04 1:15
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לפני שאני נכנס לדיון ארוך על הנקודות שהעלית, אני רק רוצה להבהיר שלא התכוונתי לתת תמונת עולם מושלמת, שמסבירה הכל. גם תמונת העולם שלך לא מסבירה הכל. קודם כל, ולפני הכל, רציתי לקעקע את איש הקש השמאלני שלך, שחושב שהערבים טפשים, ושהוא צריך לארגן בשבילם את החיים. ואכן קיעקעתי, בכך שהבאתי תמונת עולם שמאלנית שאין בה את היסוד הזה. עכשיו לפרטים: את כל הזמן מערבבת בין "ערפאת" ו"פלסטינים." בתמונה שאני מצייר, אין בכלל גוש אמורפי וחסר צורה בשם הפלסטינים, שערפאת הוא רק חלק קטן ממנו. ישנו ערפאת. יחיד. טרוריסט לאומני פלסטיני. אחרי שסילקו את המיליציה שלו מירדן, ולאחר מכן מלבנון, הוא וחבר מרעיו ישבו להם בטוניס, מוקצים וחסרי השפעה. באה ישראל והחזירה אותו לשטחים, כקבלן משנה שלה בכיבוש. ממשלת ישראל מדדה את פעילותו לפי קריטריון אחד עיקרי: מידת השקט התעשייתי שהצליח ליצור בתחומי הרשות הפלסטינית שהקים. סיפק? צה"ל העביר שטחים מסמכותו לסמכות המשטרה הפלסטינית של ערפאת, ולאחר מכן לסמכות מוחלטת של רשותו. לא סיפק? התהליך התהפך. זו, לפחות, הייתה התוכנית המקורית. אבל זה לא עבד. ערפאת, במקום להיות המנהיג הכריזמטי והכנוע שיסדר לישראל את השטחים, העצים את כוחו, וחוץ מחתונת ההסכם עם ישראל, הוא גם רקד על שיטת השלטון שלמד ממדינות ערב השכנות, קרי, הפניית הכעס העממי כלפי היישות הציונית. על כר נרחב זה, בנוסף להמשך התפתחות ההתנחלויות, גדלו החמאס, הג'יהאד והחזית, שכן ערפאת בכל זאת לא שלט (או לא רצה לשלוט?) מספיק במתרחש. מדוע לא שלט? כי בלי טרור אין לערפאת שום כלי ללחוץ על ישראל לאפשר לו לחמש את כוחות המשטר שלו, לאמן אותם, להעצים אותם. על כל פנים, לחבר את התמונה הזו לימינו אנו לא מסובך, אבל אני לא רוצה להתחייב לעובדות שלא מוכרות לי דין יותר מכפי שכבר התחייבתי. לגבי הפסקה האחרונה שלך, אני מצטער, אבל כיבוש דרך קבלן הוא עדיין כיבוש. לדעתי, התקופה היחידה בה באמת הכיבוש כמעט ונעלם התחילה בסביבות אירועי המנהרה, שהבהירו שנותק קשר הקבלנות בין ערפאת לבין מדינת ישראל, לבין חומת מגן, בה צה"ל עצמו חזר לשלוט בצורה כמעט מלאה בשטח, מבחינה צבאית. אז הם לא היו אוכלוסיה תחת כיבוש, סתם נתינים של דיקטטורה יציבה-למחצה, כאשר סנטימנטים אנטי-ישראליים המשיכו לגעוש בהמשך לתקופה הקודמת, עד לתחילת המלחמה האמיתית, בסביבות אוקטובר 2000. אני רוצה להזכיר: איך שלא נתבונן בזה, יישובים ישראליים בתוך שטחי יש"ע, תחת שמירה וליווי של צה"ל, עם הבדל זכויות משווע, ללא אפשרות מקבילה של הפלסטינים להקים יישובים חדשים, ללא אפשרות מקבילה של הפלסטינים להתיישב בתוך תחומי הקו הירוק, איכות חיים יהודית בשכנות לעוני וצפיפות אוכלוסין ערבית, מדיניות זו, והחיכוכים, עוגמת הנפש והשנאה שגררה, המשיכו לכל אורך התקופה, ממלחמת ששת-הימים ועד לימינו אלה, ללא הפסקה, גם בתקופה האופטימית ביותר של אוסלו. אי אפשר להתעלם מזה. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |