 |
ניתוח מעניין למדי, ואני חייב לומר שאני מסכים איתו, עד לנקודה שלאחר מלחמת העולם השנייה.
לדעתי הצנועה, לאחר המלחמה כפו מעצמות הברית על גרמניה דמוקרטיה כשם שכפה וילסון על גרמניה של לאחר מלחמת העולם הראשונה, ובכך גרם ליצירתה של רפובליקת ויימאר.
הרי האנשים שחיו במהלך מלחמת העולם לא נעלמו בן רגע ולא הוחלפו בידי דור חדש שלא ידע את היטלר וביסמרק כהרף עין, רובם ככולם נשארו במקומם ואף אכלסו את מעמד הביניים, המעמד הפקידותי שהוא הבסיס הבורגני של כל מדינה מודרנית.
הדמוקרטיה נכפתה עליהם והם צייתו לה, במסגרת הכלל הראשוני שפירטת, בתור הלך התקופה הנוכחית וללא הפנמה אמיתית של ערכיה.
השינוי האמיתי בא עם "מהפכת 1968" בא התמרד דור חדש נגד הממסד הישן, ממסד שהיה שקוע עד ברכיו בשאריות המשטר הישן, מרד שהמניע הנפשי הבסיסי שלו היה הבנה של השיטה הדמוקרטית ורצון ליישמה באורח וולנטרי ואמיתי (שהרי דמוקרטיה מוכתבת הינה אוקסימורון), גם אם התבטאויותיו היו לעיתים בצורה של התפרצות אנרכיסטית או רדיקלית בעיני שמרנים מסוימים.
התקוממות זו היוותה נקודת מפנה בפוליטיקה ובשיח הגרמניים, בכך שקידמה את הדמוקרטיה לא כמשטר נאכף אלא כנבחר, ולראייה ניתן לראות כי מנהיגי תנועות שונות מתקופה זו הם כיום המיינסטרים הפוליטי הגרמני,שלא להזכיר את מצעיהם השונים שמולאו וממולאים כמעט במלואם.
בעיניי, זאת היתה נקודת המפנה האמיתית.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש