בתשובה לאיילת בועזסון, 28/01/05 21:47
278180
גם אני נתקלתי לאחרונה באופן אישי בהכאה על חטא של הגרמנים ששומעים עליה מדי פעם. חבר גרמני וירטואלי שאני מכיר הרבה זמן אבל ניהלתי איתו כמעט אפס דיונים בעניין רציני כלשהו והערה (אגבית בעיני, במקור) לגבי העובדה שעדיין יש אנטישמיות מסויימת באירופה, גילויי אנטישמיות, וקשה לדעת עד כמה מה שכן נראה הוא קצה הקרחון (או לא).

לא הייתי מוכן בעליל לאופן שבו כל זה התקבל. הבנאדם לקח את זה באופן אישי לחלוטין ונכנס למגננה אופנסיבית אגרסיבית, שבמהלכה התפלקו לו כמה יציאות פבלוביות מטופשות. לאורך כל הדרך הוא המשיך לחזור על המנטרה שאין אנטישמיות באירופה. שהמקרים המתועדים הם סתם חוליגניזם ושהחינוך נגד והמאבק בלאומנות חריפים ולא-מתפשרים בעליל (ניסוח שלי).

אני לא בטוח כ''כ מה לחשוב על כל זה. אני גם בין השאר חושש שזו רק שאלה של זמן עד שדור כלשהו איפשהו במורד הדרך ישליך את הרסן, ימרוד בחינוך לתחושת האשמה, ומכוח האינרציה של העניין, הרגשות יגיעו לקצת יותר מהתנערות מתחושת האשמה.
278182
ההרגשה שלי היא שהשלכת הרסן כבר מתרחשת בקרב הצעירים יותר.
קראתי לא מזמן את ''הברלינאי האחרון'' של יורם קניוק הרהוט והמעולה, שבכל זאת יצר אצלי תחושה חזקה מאוד של ''היהודי הבכיין שלעולם יחפש אשמים, גם איפה שאין''.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים