בתשובה להאייל האלמוני, 24/02/05 8:57
גם ציבורים הם בני אדם 283641
"למה גלברייט הוא אויל?"

מ.ש.ל.
גם ציבורים הם בני אדם 283685
השאלה צריכה להיות: מדוע מישהו, חושב שגלברייט הוא אויל.
התשובה נמצאת בספר שהזכרתי. גלברייט סוקר תופעה אותה הוא מכנה "החוכמה המקובלת", כלומר הדעה הרווחת או האופנה הנוכחית בתחום הדעות. הוא מסביר כי לכל אופנה כזאת יש טווח חיים מרגע שמישהו ממציא/מוצא אותה דרך התבססותה במדיום (במקרה שלנו כלכלה).1. המצאה והתבססות - בשלבים אלו האופנה סובלת התקפות מתודיות מצד המערערים עליה, היא מסתגרת ומתחזקת בתוך קהל תומכיה. 2. התקבלות - האופנה מחלחלת החוצה מהמעגל הקרוב והופכת אופנה שלטת. 3. שלב המפנה (אצלנו זה נקרה סיטואציה מהפכנית) - הטועונים נגד האופנה השלטת מדיחים אותה לטובת אופנה חדשה והסיפור מתחיל מהתחלה.
מילטון פרידמן החזיר לכלכלה אופנה מסוימת, היא פרצה לתודעה בשנות החמישים, התבססה בשנות השישים והפכה אופנה שלטת בשנות השיבעים. בשנים שחלפו מאז התברר כי התאוריות עליהן היא מבוססת רעועות משהו וזה מביא אותנו להווה. למרות השלוחות הדומיננטיות שהפרידמניזם שלח אל מעמקי האורגניזם האנושי העולמי. ברור היום לכל מי שאינו מנסה לבנות מודלים על כלכלה ע"י ביטול 99.9% מהמשתנים (מודלים שאפשר לראות באייל וגם אצל השטרסלרים) שימיו של הפרידמניזם ספורים. מצב כזה אפשר לראות גם בקרב חסידים של רבנים שכבר מתו - כאשר הביטחון העצמי יורד, עולה חריפות הביטוי. ומכאן למשפט הראשון שלי. לסיכום תקרא בעצמך ותהנה ספר נפלא, של אדם חכם וכלכלן מופלא (אם כי לא סוציאליסט כמוני).
גם ציבורים הם בני אדם 283688
"כאשר הביטחון העצמי יורד, עולה חריפות הביטוי."

"ספר נפלא, של אדם חכם וכלכלן מופלא"

כאשר הביטחון העצמי יורד, עולה כמות הסופרלטיבים?
גם ציבורים הם בני אדם 283698
כל אחד והמקרה שלו אצלי היא עולה עם רמת השמחה.
גם ציבורים הם בני אדם 283711
"השאלה צריכה להיות: מדוע מישהו, חושב שגלברייט הוא אויל"

כי אותו מישהו סבל ארוכות תחת עול הקשקשן הפוסט-מוחני הזה כאשר קרא אותו בזמנו?
גם ציבורים הם בני אדם 283715
אני יודע שאתה אופטימי ואוהב אדם ורק בשעת כעס יוצאים תחת מקלדתך עלבונות כמו אלו ולמרות זאת נפגעתי.
אני חושב שכאן הפורום הנכון, אין לי ספק שאם תשתף אותנו בכעסך תקבל אמפטיה ותמיכה, אנא ממך גלה לנו מה הבעיה.
ובינתיים, בגלקסיה רחוקה רחוקה 283942
תומס פרנק סוקר במוסף הספרים של הני"ט את הביוגרפיה החדשה "ג'והן קנט גלברייט: חייו, פוליטיקה וכלכלה," אותה כתב ריצ'ארד פרקר. "המתח בין תאוריה למציאות," כותב פרנק "עובר כחוט השני בספר של פרקר." פרקר סקר בצורה מקיפה את המאבקים הכלכליים של המאה ה20, ומהספר עולה "שזו אמורה להיות שעתו של גלברייט... שמזכיר לנו שכל מה שנבחרינו עשו בלהט המשכר של הפרטת הביטוח הלאומי והילולת הסרת הפיקוח, לא היה אלא העלה באוב של אמנותיהם התפלות של אבותינו האורתודוקסים, והמירו את חברת השפע במודל מהמאה ה19 של חברה מבוססת-אמונה בה השפע נופל רק בחלקם של אלה הנמצאים בשכבה העליונה."

ובינתיים, בגלקסיה רחוקה רחוקה 283983
תודה רבה עשית לי את הערב. ביקורת מענינת, ספר חדש שאני צריך לקנות והכי מפתיע, הוא מצולם על האח התאום של האופנוע עליו אני רוכב יום יום לעבודה, BMW סדרה 6 מאמצע שנות השבעים. חוץ מזה אני ממליץ על הספר החדש שלו "הכלכלה של רמאות תמימה" ספר קצר ומבריק.
גם ציבורים הם בני אדם 283692
צודק בן עמוס, השאלה אכן היתה צריכה להישאל בנוסח שהציע. ובהזדמנות זו הוא היה לי לפה גם בהמשך.

ושאלה המתעוררת בעקבות תגובתך עלתה פה כבר, בין השאר בתגובה 238520.

חזרה לעמוד הראשי

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים