בתשובה ליונתן נבו, 12/04/05 1:44
גימלה לי 292587
1. לגבי פרסום — קודוס על היושרה.

2. חירות מול התערבות המדינה. העלית את השאלה מה לעשות כאשר ישנה הצטברות של ראיות שמראה כי האדם פוגע בעצמו והצעת שלושה מסלולי פעולה:
א. אי התערבות.
ב. כפיית הנכון על פי דעתנו.
ג. שכנוע במקרים "קלים" וכפייה במקרים "קשים"

במסלול א' (מסלול חופש מרבי, נאמר) אין צורך במידע נוסף, שכן ממילא איננו מתכוונים להתערב. מסלול ב' וג' דורשים ממך:
1. לדעת בוודאות או קרוב לכך מה פוגע או לא פוגע בבני אדם באופן מוחלט או יחסי (לדוגמה, קפיצה מהגג היא פגיעה מוחלטת; ריצה מהירה של 4 קילומטר אינה מצדיקה התערבות במקרה של ספורטאי, אבל כן מצדיקה התערבות אם מדובר בחולה לב). נדרש גם מנגנון שידע תמיד או כמעט תמיד לקבוע מתי יש פגיעה כזו.
2. לדעת בוודאות או קרוב לכך שהפעולה שתנקט אכן תהיה טובה יותר מאי-פעולה.

בנקודה 1, כפי שאני מבין את הדברים לפחות, קשה יהיה לך מאוד להגיע למערכת מוסכמת של ידיעה ודאית לגבי משהו החורג מחוג מצומצם יותר של דברים, וברוב המקרים המנגנון שתצטרך להקים לשם כך יאלץ לפגוע באלו שהוא מבקש לסייע להם (לדוגמה, כדי לברר "זכאות" או "זכות" למשהו), באופן שעשוי להיות מזיק יותר מאי התערבות. ספק בליבי אם תוכל להציג תמיכה בתרבות או בחינוך כמניעה של פגיעה עצמית, אלא אם כן תגרר להנחות מרחיקות לכת.
ברמה יותר עקרונית, נקודה 1 גם אינה עומדת בפני עצמה – יש שני צדדים למטבע: אותם שאתה מבקש להציל מעצמם יצטרכו להיות ממומנים על ידי אחרים ומימון זה הוא פגיעה מהותית. אינני אומר זאת רק כדי לציין זאת, אלא גם משום שזוהי כף החובה של הצעות ב' ו-ג', והיא צריכה להיות מאוזנת בכף זכות הולמת.

בנקודה 2, הדרישה היא ידיעה שההתערבות הממשלתית תניב תוצאות טובות בהרבה בהשוואה למקרה שבו אין התערבות ממשלתית (כלומר, כף הזכות שלה תהיה משמעותית דיה לאזן את כף החובה של הפגיעה במממנים).

למרות שפעמים רבות העניין מוצג כדבר ברור מאליו, אין למעשה הסכמה ונדרשות הוכחות ממשיות לשיפור. לדוגמה, אם תציע גימלה ממשלתית לזקנים, לא די בכך שתאמר שגימלה היא דבר טוב, עליך גם להראות שגימלה כזו, כאשר יושמה, שיפרה במידה ניכרת את המצב בהשוואה למצב ללא התערבות (כלומר, תוכניות גימלה פרטיות). לדוגמה: כינון גמלאות בשנה כך וכך גרם לעצירה של הדרדרות חמורה במצבם של הזקנים; או, לחילופין, שכינון הגימלאות תרם לגאות מהותית במצבם. או, במקום אחר, ש"ביטוח הבריאות" הממלכתי עצר הדרדרות במצב בישראל או שיפר באופן ניכר את המצב לפניו. האם אתה יכול להביא תימוכין לטענה כזו?

כללים דומים אפשר להחיל בנוגע לסוגיית "כוח המיקוח של פועל" – עליך להצביע על האופן שבו שיטה "ממלכתית" כלשהי אכן משפרת את כוח המיקוח של הפועל. בפועל, לפי רוב המקרים המוכרים לי, ממוקדת הפעולה הממלכתית בשיפור כוח המיקוח של פועלים מאוגדים ובעלי כוח ממילא, על חשבונה של האוכלוסיה שהיא כביכול קהל היעד – עובדים פשוטים ולא מאורגנים.

חזרה לעמוד הראשי

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים