בתשובה ליהונתן אורן, 02/05/05 1:00
 |
|
 |
||
|
||||
 |
או אולי מה שהביא לדיכאון גם מעודד יצירתיות. אני נוטה לחשוב שהדכאון והעמקת היצירתיות אצל ''אמנים דכאוניים'' מתפתחים במקביל מגורם משותף אך אינם תלויים זה בזה. נסיבות חיים טרגיות יכולות להשפיע גם במישור השלילי (דכאון) וגם במישור חיובי יותר, כמו הרחבת הפרספקטיבה על החיים, או הפעלת רבדים יצירתיים. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הסבר מעניין, אהבתי. אפשר לחק-ר בנ-שא(המקלדת שלי בלפט-פ ג-ססת חסרה א-ת נחש- איז-) סתם בדיחה מט-פשת אני צריכה לעש-ת ריסטארט באמת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נסי באותה הזדמנות גם לשבור פחות שורות ולכתוב בפסקאות ולא במשפטים בודדים. זה יהפוך את מה שאת כותבת להרבה יותר נגיש לציבור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א - ל י זה באמת משנה בעידן האינטנט המהיר, העדר העקבי-ת, הרלטיביזם שבכל... נביב-ת don't care if nobody bothers to read this, nobody will anyways...
|
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |