בתשובה ליונתן, 07/08/01 14:40
הגענו ללב העניין- 31480
כמו שאמרת בעצמך, מותר לכל אזרח המדינה, יהודי או ערבי, לדבר ולפעול כל עוד זה במסגרת החוק. לכן שמתי את "מותר" (לי)
ו"אסור" (לאסאנע) במרכאות.
עד כאן לגבי "דרישה בלתי קבילה ובלתי דמוקרטית". לגבי "בלתי הגיונית ומציאותית"-

הסברתי (אולי לא הסברתי טוב) שההבדל הזה נובע לדעתי מאיך דברים נראים או עלולים להיראות או להתפרש. אם להשתמש במלים שלך- כשאני אומרת שהפעם זו פעולת גרילה די ברור שזו אבחנה ולא תמיכה. כשאסאנע אומר זאת אנשים לא בטוחים אם זו אבחנה או תמיכה.
אז כשיש מלחמה בין העם שלו לעם שלי ויש שאלה
של נאמנות כפולה, ויש חשש שמדיבורים זה יעבור למעשים הדרך הכי מציאותית והגיונית למניעת החמרה נוספת של היחסים בין יהודים וערבים היא לנקוט נייטרליות בדיבור ובמעשה.

נ.ב. -"הסימפטיה הרגשית שלטענתך היתה לך" נשמע קצת כאי אמון אז ליתר בטחון אספר לך ממש בקיצור שכילדה גרתי ברחוב הגפן בחיפה, מול הבית של הארכיבישוף המרוני. בבית הצמוד לבית הארכיבישוף גר נוצרי מרוני שהיה מזכירו האישי, ושתי בנותיו דינה ומונה היו חברותיי הטובות (ובזכותן גם הוצאתי ציון טוב בערבית!). (עקורי איקרית ובירעם היו מקיימים כל שנה הפגנה בחצר הארכיבישוף, ובכלל בחיפה היו חיים משותפים די טובים, אני לא יודעת איך זה היום). אז קצת יותר אמון בבני אדם, אוקיי?
הגענו ללב העניין- 31481
יונתן- התגובה למעלה זו אני, משהו מוזר קרה
שם לכותרת ולשם.
הגענו ללב העניין- 31487
זה בסדר, לא היה לנו ספק שכמה מחברייך הטובים הם וגו' .
אם נהנית מההערה הצינית 31489
אז סחתין לך. אבל מה לעשות שהביטוי הנ"ל לפעמים פשוט נכון, למרות שהפך לקלישאה.

זה כל מה שיש לך להגיד בנסיון ללבן את המצב?
הגענו ללב העניין- 31495
כאמור, דרישתך הן מאזרחי המדינה הערבים והן מנציגיהם בכנסת, לשמור על ניטראליות, כלומר לא להתבטא ולא לפעול בהתאם למה שהם חושבים ומאמינים בו - כי הרי את מסכימה עם ההנחה שהם לא באמת ניטראליים ולא יכולים באמת להיות ניטראליים - היא גם בלתי דמוקרטית, וגם בלתי מציאותית.
את לא היית מוכנה לשתוק, או שנציגיך יושתקו, בגלל איך שהדברים שהם אומרים ''נראים או עלולים להיראות או להתפרש''.
הדרך הכי מציאותית והגיונית למניעת החמרה נוספת של היחסים בין יהודים לערבים היא להגיע להסדר אשר ישרת ויספק את שני הצדדים.

נ.ב. - תעשי לי טובה.
הגענו ללב העניין- 31496
נ.ב. סיפרתי משהו אישי בתום לב ונעניתי בנחרת זלזול- בוא לא נבזבז עוד זה את זמנו של זה.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים