בתשובה לאסתי, 09/08/01 1:24
משהו פה קצת מוזר בעיניי 31657
לאסתי,

אני לא יודע להסביר את יכולת החשיבה של עדנה ארבל. 2 דברים בענין:

א - אפנה אותך לדו"ח מבקר המדינה מס' 50 ב' שם מתח המבקר ביקורת על ארבל שקבלה כ-‏200,000 ש"ח לפני משורת הדין )בלשון המעטה(. אבל באותו דו"ח מופיעה תגובתה של ארבל שמתלוננת מדוע התנהלה תכתובת )בין נציבות שירות המדינה לגורמים ממלכתיים אחרים( בעניינה, בלא שפנו אליה ובלא שהודיעו לע על התכתובת ובלא שפנו לבקש גירסתה.
אם לעצמה היא דרשה זאת - מדוע לא נתנה לדן תיכון את זכות הטיעון הזאת ?

ב - ענין נוסף, שלא הועלה במאמרי )שנכתב במקור לפני כ-‏10 ימים ויותר( הינו החשד, שהולך ומתבסס כעת, כי עדנה ארבל הסתמכה על מסמכים שהוצאו ממחשבו של תיכון ע"י פריצה למחשב )מה שאומר פריצת מחשבים וגם הפרת חסינות חברי הכנסת(.
מסתבר שמאז אוקטובר 2000 קיימת תלונה של תיכון בפרקליטות המדינה ובמשטרת ישראל על פריצה למחשביו.

הפרשה בנושא זה מתפתחת ומתגלה רק בימים אלה, ואני מניח שנדע עובדות מדוייקות יותר לאשורן בהמשך.
מה שידוע לי בינתיים הוא זה:
גורמים בכנסת חדרו באופן בלתי חוקי )בפריצה( למחשבו של תיכון, הוציאו קבצים ומסמכים והעבירו אותם לעדנה ארבל.
המסמך של ארבל מתבסס, ככל הנראה, על קבצי המחשב האלה.

אני לתומי חשבתי שרק צו של שופט מחוזי מאפשר הפרת פרטיות וחדירה למחשב, ובאשר לח"כ, ידוע לי שנדרשת פניה של היועץ המשפטי לממשלה והסרת חסינות.
אם פרקליטת המדינה ידעה על הפריצה והסתמכה על המסמכים שהושגו בפריצה - עולות שאלות חמורות ביותר לגביה. בארה"ב מדיחים נשיא על מעשים שכאלה.
ואם זה נכון, שפרקליטת המדינה ידעה על הפריצה למחשב של ח"כ ולא הורתה לעצור מייד את מבצעיה ולהעמידם לדין, אלא הסכימה להשתמש ב"שלל" הפריצה לצרכי מסמך משפטי שלה, כי אז התשובה לשאלה שלך בענין הגיונה של ארבל ויכולתה לחשוב קדימה - ברורה.

בברכה,
פריצי
משהו פה קצת מוזר בעיניי 31716
שים לב איך גם אתה לוקח אפשרות שעדיין לא נתמכה בעובדות לגבי פריצה למחשבים, והופך אותה לפתע לעובדה כחלק ממסכת ההאשמות נגד עדנה ארבל...חומר למחשבה
משהו פה קצת מוזר בעיניי 31723
לאביעד צוק

לאט לך. אני משתדל שלא לקבוע עובדות נחרצות ומוכן להמתין להודעות ולתשובות הרשמיות,כתגענה, אבל האפשרות שהיתה פריצה לקבצי המחשב של תיכון בכנסת היא עובדה.

להלן הנתונים:

באמצע שנת 2000 נתקיימה ביקורת מומחה הגנת מחשבים בכנסת. הוא היה מי שאיתר את הפריצה ומסר דו"ח בכתב, בו ציין כי נעשתה חדירה לקבצי המחשב של יו"ר הכנסת לשעבר, וציין כי גם הועתקו ושונו מסמכים בקבצים של תיכון, בתטריככים שלאחר סיום תפקידו של תיכון בכנסת (בעת שקבצי מחשב אלה היו סגורים ונעולים בשרת המרכזי של הכנסת).

מנהל מערכת המחשוב של הכנסת הסכים עם המימצאים של הדו"ח ומסר כי גם לו ידוע על החדירה הזו. הוא רמז (או אמר, נמתין לפרסום העדויות) רמז כי הפריצה נעשתה במעורבות של גורמים בכירים בכנסת.

שם המומחה לאבטחת מחשבים שגילה את הפריצה הינו עמיחי שולמן, המוכר שאחד מטובי המומחים בארץ. הוא עצמו בעלים ומנכ"ל של אחת החברות המובילות בישראל לאבטחת מידע,
ואת הרקע האקדמי והמקצועי שלו ומכלול כישוריו והתמחויותיו בנושא תוכל לקבל ביחידה ללימודי המשך של הטכניון (שם פיתח והוביל מסלול לימודים והכשרת מומחים לאבטחת מערכות מחשב ומידע).

נחזור לעניינו:

דו"ח המומחה הועבר מייד למפכ"ל משטרת ישראל, אשר הודיע בחודש אוקטובר 2000 כי העביר הפרשה לאח"ק (אגף חקירות במשטרה). לכאורה היינו אמורים לשמוע מה נתגלה.

אלא ששבועיים לאחר מכן הודיעה המשטרה הודעה כי בהוראת "משרד המשפטים" לא תתקיים חקירה, אלא הנושא יבדק בכנסת עצמה....

מיהו, לדעתך, אותו גורם ב"משרד המשפטים" שמנע מהמשטרה מלפתוח בחקירה ?
וכי למי במדינת ישראל יש סמכות חוקית להורות לאגף החקירות של משטרת ישראל להפסיק חקירה -או לא לפתוח בה בכלל ?

מצטער, אבל התשובה היחידה האפשרית היא: פרקליטות המדינה.

נמשיך בעובדות הידועות:

כמה חודשים מאוחר יותר, בחודש ינואר 2000, כותבת פרקליטת המדינה מסמך (סודי וחשאי) בו היא מציינת, כי היא כותבת את דבריה בהסתמך על מסמכים שהועברו אליה מהכנסת. בין השאר היא מתייחסת ליומן הפגישות וסדר היום של תיכון.

להזכירך: היומן וסדר היום נמנים בדו"ח המומחה למחשבים כקובץ שנפרץ, שונה והועתק (לאחר סתיכון כבר לא היה בכנסת).

עכשו עולה שאלה:

אם האוקטובר 2000 מוגשת תלונה (מגובה בחוות דעת מקצועיות ועדות מנהל המיחשוב של הכנסת) כי נפרץ המחשב של תיכון, ובין השאר שונו קבצים והועתקו, ובכללם קבצי היומן, הלינות, הפגישות וכד', ומשיהו ב"משרד המשפטים" (לשון הודעת המשטרה במכתב רשמי) הורה שלא לחקור, וכמה חודשים לאחר מכן פרקליטת המדינה כותבת מסמך המסתמך על היומן שהיה במחשב, האם מותר לשאול:

מהיכן השיגה פרקליטת המדינה את היומן ולוח הפגישות ??
(היא הרי לא טוענת שפנתה לתיכון או שהוא מסר לה את יומנו האישי...)

יש לך הסבר לדברים ? תיאוריה כלשהי ? אפשרות כלשהי לתרץ המתרחש ?

אבל התשובה לשאלות מתחילה לבצבץ, ואני קובע דברים בזהירות - כמתחייב:

ביום שישי האחרון פרסם העיתון הירושלמי "כל העיר" שיחה של כתבו (מאיר ברדוגו) עם עובד בכנסת (שהזדהה בשם מלא) שהודה כי הוא היה מעורב בחדירה למחשביו של תיכון. הוא טעןבפני הכתב כי עשה זאת "בתיאום" עם המחלקה המשפטית של הכנסת ו"בהסכמתה".

למעט האפשרות שהעיתון וכתבו פרסמו דברי שקר ולא ציטטו נכון את עובד הכנסת הזה (ולא שמעתי שהמרואיין מאשימם בסילוף), הרי שיש כאן הודאה ברורה בפה מלא בפריצה.

לכן אביעד, "האפשרות" שלקחתי שהיתה פריצה למחשבים, הפכה בינתיים, לעובדה יציבה למדי המתבססת על 3 עדויות: דו"ח מומחה מחשבים, עדות מנהל המיחשוב של הכנסת ועדות עובד נוסף בכנסת.

אני מקווה שנחה דעתך לגבי העובדות. לא האשמתי את פרקליטת המדינה בנושא. אבל אני כן מעלה שאלה:

אם העדויות מראות שפרקליטים בכירים בכנסת ידעו על הפריצה או היו חלילה מעורבים בה, ואם עדנה ארבל כתבה כי היא קיבלה המסמכים מהכנסת (וקיבלה אותם מפרקליטי הכנסת, ע"פ מכתבה), ואם המסמכים הם אלה שהושגו בפריצה -
האם, נוכח כל זאת, אנו לא רשאים לקבל הסבר רציני, מפורט, מלא ומשכנע מפרקליטת המדינה מה התרחש פה ?

ובהזדמנות זו, גם תשובה לשאלה: מי הורה למשטרת ישראל שלא לחקור בפרשה פריצת מחשבים בכנסת? ומדוע ?

בברכה,

פריצי
שאלות אישיות 31729
לפריצי, המידע שאתה פורש בפנינו מעניין,
ו-אם אתה צודק- אף מדאיג. אבל הייתי שמחה לדעת בשלב זה אם אתה מעלה את העניין כאזרח מודאג מהשורה או -לאור הידע הרב שאתה מפגין בפרשה- כבעל נגיעה אישית או מקצועית לנושא.
בד''כ לא חשוב לדעת מיהו הכותב, אבל במקרה זה נראה לי שיש מקום לשאלה זו.
שאלות אישיות 31750
לאסתי,

לשאלתך -

רווק, ירושלמי, חובב יין, נשים, הרפתאות, ענין ומאבקים.

אבל בוודאי לא התכוונת לשאול על הכותב וחייו, אלא כיצד הגעתי לפרשה ?

להלן התשובה:

בשנת 1995 גילית לראשונה את הפרשה שנודעה ונתפרסמה אח"כ כפרשת "דדי צוקר - וכספי עמותת קאמרה אובסקורה".

הבאתי בזמנו לחשיפת הפרשה בפומבי (ולא הודות לעיתון "הארץ" שסירב לפרסם הפרשה והטיל עליה איפול...... טוב, הקשרים של אמנון רובינשטיין, השר שהזרים את כספי מדינה לצוקר, עם עמוס שוקן הבעלים והעורך האמיתי של עיתון "הארץ" הם לא סוד).

מאוחר יותר, לכשנתאשרו העובדות בפרשה אבל דדי צוקר לא הועמד לדין, נדהמתי.

שנה לאחר מכן גילית שהיועץ המשפטי לממשלה, מי שתחילה עיכב במשך 7 חודשים את פתיחת חקירת המשטרה בפרשה, כתב לצוקר מכתב בו הודיע לו שהחליט כבר מראש שלא יעמידו לדין, והיועץ כתב זאת עוד לפני פתיחת החקירה ובטרם הובאו בפניו המימצאים שנתגלו בחקירה.

(אסמתכה לדברי תמצאי בדו"ח מבקר המדינה מס' 47 שאישר בדיעבד טענתי זו וחשף הבטחת היועץ לצוקר)

סקרנותי לגבי סיבות המתרחש גברה.

לא עבר זמן וגיליתי שמיכאל בן יאיר, מי שהיה היועץ המשפטי לממשלה, זה שמנע העמדת צוקר לדין על קבלת כספי מדינה לעמותה שלו, בעצמו היה חבר (באותם ימים) במוסדות עמותה שקיבלה כמה מליוני שקלים (והרבה מליונים...) מאותו מקור ממשלתי (משרד החינוך של אמנון רובינשטיין) ממנו קיבל דדי צקור את הכספים לעמותה שלו.

זה הבהיר לי למה מיכאל בן יאיר, היועץ המשפטי לממשלה החליט שלא להעמיד את צוקר לדין בפרשת עמותת "קאמרה אובסקורה" ובפרשה של רכישת המניות שלה.

הבנתי את היועץ: למה לו צרות ? הוא צריך שישאלו בחקירה או במשפט מי עוד מקבל כספים מאותו מקור ??

אם יש "ניגוד עניינים" והפרת חוק מובהקים במעשי בכירי בפרקליטות המדינה - כאן הם נמצאים.

אח"כ גיליתי רשימה ארוכה של פרקליטים בכירים נוספים במשרד המשפטים שכיהנו בראש עמותות אליהן הוזרמו כספי מדינה.

מה שעתך ? בכירי משרד המשפטים, עובדי מדינה, עומדים בראש עמותות שאליהן מוזרמים כספי המדינה ?

מה שצריך להדאיג בפרשה זו , זו העובדה שכאשר בכירי ש"ס היו מעורבים בקצה של פרשיות כאלה - הם הלכו לכלא (ובצדק) - אבל כאשר במקביל התברר שמאשימיהם ותובעיהם בעצמם עשו אותו דבר, זה עבר לסדר היום (וליתר דיוק - זה פשוט הוסתר מפני הציבור).

אגב, אסתי, אם נותר אצלך ספק לגבי מיקומי שלי בסולם העמדות והרעיונות, אנא עייני בפסיקות בג"צ ופסיקות עליון המופיעות תחת שמי (פריד אברהם - פריצי).

בין היתר תגלי שם, שאני האיש שהמציא את רעיון הפעלת "אוטובוס השבת" בישראל, הועמדתי לדין על הפעלתו, הורשעתי בענין זה בבית משפט השלום, ערעורי נדחה במחוזי והגשתי ערעור לעליון - ורק אז, בעליון, זכיתי לבסוף מאבק המשפטי הזה לאחר מאבק של 5 שנים.

מעשית ולמעשה מותר היום, כתוצאה ממאבקי, להפעיל בישראל אוטובוסים בשבת. צר לי רק שבדיוק באותם ימים מר"צ התקפלה והפסיקה את מאבקה זה, כי היא נכנסה לקואליציה ממשלתית עם ברק ועם ש"ס, בניגוד ל"שינוי" ולטומי לפיד, שלזכותם יאמר שנשארו נקיים ונאמנים לעקורונותיהם וסירבו לשבת עם ש"ס בממשלה)

אבל כל זה לא רלוואנטי. זה רק רקע שיכול לשחרר אותך מ"החשדות" שעולים ברקע מכתבך.

נחזור לעניינים:

כאשר התברר לי שיועץ משפטי לממשלה מעורב בעצמו בקבלת כספים מפקידי מדינה לעמותה שלו, כשהפרקליטות מחפה על העניינים, ניסיתי לערב בנושא את העיתונאים הבכירים במדינה.

מיותר שאציין שעיתונאי כמו אמנון אברמוביץ שתק - ונתן יד להשתקת הפרשיות. אח"כ, כשנודע לי שפרקליטות המדינה התערבה בבית המשפט לטובתו בסגירת הליכים משפטיים שונים שהתנהלו כנגדו - היה לי ברור ההקשר, ונתבררה לי עוצמת הקשרים.

פה ושם יצאו קצת דברים החוצה בעיתונות (קצת פורסם ונחקר ב"מעריב", קצת נחקר ופורסם ב"גלובס"), אבל כעקרון קשה לציין לשבח את העיתונות הישראלית כעיתונות חוקרת, לפחות בכל הנוגע לנכונותה ויכולתה לחקור בעניינים הנוגעים בפרקליטות המדינה.

יוזכר שלפרקליטות יש הרבה מה לתת לעיתונאים, (הדלפות בזמן חקירות רגישות) והיא מקבלת מהעיתונאים שלה - באופן טבעי - תמורה לדברים.

למעט עיתנואים עצמאיים בודדים, כמו יואב יצחק ודומיו, רב העיתונות הישראלית משועבדת למקורות שלה בפרקךיטות , ולא תעז לחקור מעשיהם. (אמנון אברמוביץ הוא דוגמא בולטת לכך, כשאליו מצטרף גם מרדכי גילת. על שניהם ניתן לומר, ובלי הפרזה, שהם למעשה "דוברי הפרקליטות" ונושאי הכלים שלה).

מאז, ולאחר שהתברר מה שהתברר, אני מלווה עניינים כאלה בעצמי (ככל הניתן) ומסרב לסמוך על מי שהציבור סומך בדרך כלל. אינני מוכן להסתמך בלעדית על טובה צימוקי ומרדכי גיל בידיעות, לאחר שאני נזכר שהם מנעו אינפורמציות בסיסיות מידיעת הציבור.

אני מניח שחרגתי לחלוטין (ואיתך הסליחה) ממסגרת המקום והפרופורציה הנדרשים לתשובה לשאלתך, אבל אני מקווה שיש בדברים שהבאתי מענה לשאלתך.

פריצי
שאלות אישיות 31756
1. מה שהתכוונתי לשאול הוא- האם אתה ידיד ו/או עורך דין של דן תיכון? אם לא, האם זה רק צרוף מקרים שמעריב יוצא בכתבה על דן תיכון יום אחרי שמאמרך הופיע באייל?

2. בכתבה של מעריב דן תיכון אומר שמכתבה של ארבל נשלח ליועץ המשפטי לכנסת (ולא ליו"ר הכנסת).
שאלות אישיות 31764
אשר לשאלה הראשונה - אברהם שלח את מאמרו למערכת למעלה משבוע לפני פרסומו. מכיוון שהוא לא ידע מתי בדיוק הוא יתפרסם, הרי שעיתוי פרסום הכתבה במעריב אינו אלא צירוף מקרים.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים