נקודות נוספות 317412
להלן תקציר ראיון שנערך עם רה"מ בריטניה, טוני בלייר, אשר גם כן מטיל ספק, אמנם באופן עקיף, בהסברים שגורמים שונים במערב מבקשים לספק בנסיון הבנת דינמיקת הטרור, כמו לדוגמה בהקשר הקאוזלי לכאורה לפיו עולה שאירועי הטרור בלונדון התרחשו בגלל הכיבוש הבריטי בעיראק ‏1.
המעניין בתקציר זה הוא אולי הנתון שבלייר בוחר בהגדרה “evil ideology” שאולי היתה יאה יותר לנשיא בוש, אך דומה שמינוח זה אולי מבהיר מעט מדוע לא ממש ניתן להסביר התנהגות מסוג זה באופן קאוזלי כהסבר מועדף לאירוע טרור, היינו כאילו היא נובעת מתוך סמיכות אירועים נסיבתית בקונטקסט מערבי (אלא אם כן מוכנים לקבל משפטי-יסוד דתיים פונדמנטליסטיים כסוג נימוק לגיטימי בהקשר זה).

ובהקשר דומה אך אחר: מספר מגיבים שאלו קודם לכן מדוע אני מבקש לשלול את המינוח 'הסבר' או 'סיבה' בשאלת מניעי הטרור (או לחילופין מעלה סיבתיות-הפוכה כדי להדגים את יחסיות בחירת הנראטיב), הרי שכאן ישנו ההסבר להבנת מניעיי הסובייקטיביים בנדון, שהם [גם] נימוקים פרגמטיים-פראקטיים:
הנסיון להסביר טרור-מתועב זה נראה לי מוקדם מדיי; ניתן כמובן להעלות השערות שונות, אולם אין לנסות ולהביאן כסוג של 'הוכחה' לצדקת מציאות זו או אחרת בשלב זה. המחקר, כמו גם נסיונות ההסבר היותר-רציניים תקפים לשיטתי עבור המחקר ההיסטורי (מחקר של בדיעבד), כפי שנעשה לגבי התקופה הנאצית (שגם כיום לא בדיוק ברור מה היו המניעים העיקריים למחלת הנפש הקולקטיבית שפקדה את גרמניה). המערב נמצא בעימות קשה עם גורמים המעוניינים לפגוע בו ולחסל את רעיון 'החברה הפתוחה', ומוקדם מדיי לדבר על מניעים, לא כל שכן מניעים לפיהם המערב עצמו 'אשם' בלבדי בהתקפות טרור נפשעות אלו. נסיון מסוג זה אינו אלא משחק לידיהם של אלה המבקשים לזרוע פחד ומבוכה בקרב הציבור הדמוקרטי במערב, ומקדם רגשות של שנאה וחשדנות בין קבוצות אוכלוסיה שונות.
רוצה לומר: אינני שולל כי ביום מן הימים ימצאו הסברים שונים לקיומה של תופעה זו, אולם לא ניתן לשיטתי כבר בשלב זה ללכת ולהצביע על המערב כאחראי ישיר-או-עקיף למתרחש בנדון, היות והוא הצד הנוח לקבלת ביקורת מחמת אופיו הדמוקרטי, מבלי להסתכל על התמונה בכללותה.

במלחמה כמו במלחמה, ובטרור יש להילחם – אולם הדבר אינו כה פשוט כפי שרבים גורסים: לטרור זה אין שום כתובת קבועה, ובלתי-אפשרי לערוך הכללות על תרבות שלמה בהקשר זה, שכן הטרור פוגע גם בה, ובאופן מוחלט; התרבות המוסלמית בפירוש לא אחראית בלעדית לטירוף המתחולל בשמה. זו גם הסיבה שיש לחזק גורמים בעולם המוסלמי שמבקשים לשים קץ להשתוללות פראית זו, וחיזוקים אלה יכולים לשיטתי לבוא לידי ביטוי בעמידה על נראטיב-הפוך בנוסף לנראטיב שמחפש את האשמה רק במערב ו/או בנציגיו, בנסיון חיזוק גורמים בקרב הקהילה המוסלמית בארצות המערב העוסקים גם בביקורת-עצמית, וכמובן בעמידה על חוסר ההגיון הפנימי הטמון בטרור זה, שאינו אלא הרס לשם הרס.
זהו גם המקום לחזור ולהדגיש כי המערב בהתנהלותו אינו תמיד תמים כשה, אך בוודאי אינו גורם היוזם התקפות טרור סתם-כך; המערב לכל היותר אינו אלא בחזקת גורם-מגיב (וגם כאן ניתן לדון בשאלה האם המערב בראשות ארה"ב באמת ביקשה 'להגיב' לאיום עיראקי או שמא היתה זו סתם טקטיקה להשתלטות על מקורות נפט, אך לא לקשר אוטומטית טרור עיוור ומצמית ל'חטא קדמון' זה כביכול).

במילים אחרות: חלק נכבד ממלחמה זו הוא המאבק על המוראל, שפירושו עמידה על הזכות להציג נראטיב אחר מאשר הנראטיב שמחפש את האשמה ב'התנהגות' המערב בלבד, היינו שלילתו של הסבר-יחידי שנוטה לחפש את ה'סיבות' ואת ה'הסבר' לטרור במקום הנוח ביותר: מתחת לפנס הרחוב הדוגמטי, שפירושו במקרים אלה ביקורת והלקאה עצמית על מעשי המערב בלבד, כטריגר ל'עונש' של טרור.

אגב, אין לי שום ספק שבטווח של 25 שנה מהיום נלמד הרבה על סיבות וסיבות-נגד שונות במסגרת מחקרים אקדמאיים רחבים להבנת מנגנון הטרור בהקשרים קולקטיביים ‏2, וגם על תרבות האגיטציה שהיתה בהקשר זה תמיד נוחה יותר, אולי בדומה לשאלת ה-appeasement בזמנו.

________

1 מעניין לציין שבלייר טען בראיון אחר בסמוך לאחר האירוע כי הדברים התרחשו מחמת האירועים במזה"ת ( http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3110269,00.h... ). כנראה שהבין בהמשך כיצד הוא מנסר על ידי כך את הענף עליו הוא יושב.

2 אולי בדומה למחקרים שונים שפורסמו בשנים האחרונות בגרמניה על הקשר בין טרור באדר-מיינהוף למזרח-גרמניה הקומוניסטית (לאחר עיון מעניין בתיקי השטאזי), ועל הפרוורטיזם האידיאולוגי שאחז בחלקים היותר שמאליים של מתנועות המחאה של שנת 1968 אי שם באמצע שנות ה-‏70 – לכל המאוחר החל מתקופת חטיפת מטוס לופטהנזה למוגדישו, שנאה יוקדת לארה"ב ולציונות (בתוספת נימות אנטישמיות-של-שמאל), חיסול פיזי של מנהיגי כלכלה מערב גרמניים ועוד.
נקודות נוספות 317418
נראה שבתגובה זו אתה נסוג קמעה מדעות שהבעת כאן לגבי הטרור והנסיון חסר התכלית לשיטתך להבין את מניעיו ומוכן לקבל שישנו מניע לטרור, אבל טוען שעדיין מוקדם מדי מכדי לנתח את המצב בצורה הגיונית ולהגיע למסקנות, בין אם בשל חוסר במידע ובין אם בשל הפחד מניצול המסקנות ככלי ניגוח רטורי לשם סימון אשמים. האם בכך אתה מוותר על התזה של ד"ר ד"ר גונאר היינזון על האלימות והטרור כתוצר בלתי נמנע של עליה דרמטית במספר הגברים הצעירים בגילאי 15-29, אותה תיארת בג'ורנאל שלך?

"עולמות מתנגשים": http://mann.journal.lab.co.il/story_26
נקודות נוספות 317436
אינני יודע אם המדובר בנסיגה מדיעות קודמות שהבעתי בפתיל דיון זה; אני פשוט מבהיר בהקשר זה שהמדובר בעימות ערכי במסגרת תרבות הביקורת במערב, אשר בו מעורבים בין שני סוגי נראטיב, אשר יחסי הסיבה-מסובב מקיימים יחס דיאמטראלי (הפכי) בין שניהם. אני אישית מעדיף לבחור בצד אחד של נראטיב זה, היות ואני מגלה בנראטיב האחר כשלים שונים – ועל כן 'שולל' ממנו את זכות הבכורה להסבר-של-בדיעבד.
רוצה לומר: אין לשיטתי לקבל אוטומטית הסברים נסיבתיים המקיימים בתוכם יחסי סיבה-מסובב לפיהם הטרור נובע מכיבוש, וכלל לא משנה אם המדובר בכיבוש בשטחים או בכיבוש בעיראק. כל נסיון להיתלות בהסבר מסוג זה אינו אלא ציור המטרה מסביב לחץ שנורה, לפחות להבנתי.

ובאשר להיינזון, הרי שאני ממשיך לקבל את הסבריו באשר לקשר הישיר בחתך אוכלוסיית הגילים 15-29, אולם בדיוק כפי שכתבתי במאמר שהבאת כקישור – לא ברור מדוע במסגרת האיסלם קיימת איזושהי נטייה לייצא קונפליקטים אלה החוצה, בניגוד לחברות באפריקה, לדוגמה – וזאת למרות הדמיון בחתך הגילים האמור.
נראה כי היינזון מוותר על התשובה לשאלה זו, אולם לפחות תורם משמעותית לדיון הפנים-אירופאי בכך שמנתק לשיטתו את הקשר בין עוני או רעב לטרור מתחייב, ועל ידי כך פותח את החלון לאוויר צח של רעיונות נוספים שאינם מקובעים בהלך מחשבה זה; בהקשר אירופאי נוכחי המדובר בצעד מחשבתי חשוב.

פתרונות אין לאיש, גם לא לי. המאבק על יחסי הסיבה-מסובב במסגרת הנראטיב נראה לי כדבר החשוב ביותר בשלב זה, מעבר לדברים הרגילים המקובלים בלוחמה בטרור – אגב גם בהקשר ישראלי של העמדת נראטיב תוקפן-קורבן, וזאת למרות היותי בעל אוריינטציה של שמאל בשאלת ישראל והשטחים.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים