בתשובה לגיל לדרמן, 21/09/05 13:42
רק הגוף זוכר 331323
אני לא מבין את הדוגמה עם הבחורה. השאלה היא לא האם בני אדם תמיד פועלים בצורה רציונלית (הם לא) אלא האם ניתן להבין את דרך פעולתם בעזרת שימוש ברציונליות. אולי בשכבה החיצונית אין ''רציונליות'' בזה שאני משתפן להתחיל עם בחורה ודאטה ממסע בין כוכבים לא יבין את זה, אבל קצת יותר מחשבה רציונלית מעלה שאם אני כן מתחיל עם בחורה והיא צוחקת לי בפנים הפרצוף שלי נהיה אדום והלב דופק יותר מהר ואני מרגיש רע ולא מסוגל להינות עוד מהספק של ''הייתי מצליח איתה אם הייתי מנסה אז הבעיה היא לא שאני מכוער אלא שאני פחדן'', מה שמשאיר כמובן תקווה. זה ניתוח רציונלי של רגשות ''לא רציונליים''.

אפשר לעשות ניתוח דומה לקופץ הפחדן שלך. זה שמחשב היה פועל אחרת באותן נסיבות לא אומר שמחשב לא יכול להבין דרכי פעולה אחרות ואת המניעים להן.

הפסקה האחרונה שלך מחדדת קצת את ההבדל בין מה שאתה מדבר עליו ומה שאני מדבר עליו. אתה מדבר על ''לשלוט על עצמו או לעצב את עצמו''. אני לא מדבר על זה. אני מדבר על שימוש במדע לא כאמצעי שיפור עצמי (למרות שגם זה אולי אפשרי) אלא כאמצעי לחקור ולתאר את העולם - ובכלל זה גם את עצמנו. למרות שבטווח הקצר אי אפשר לראות איך חקירה כזו יכול להוביל ל''השלמה עצמית'' יותר טובה מאשר בשיטות ''רוחניות'', אני כלל לא בטוח שבטווח הארוך זה גם כן כך. אני מתקומם לא נגד אלו שאומרים שבימינו המדע לא מסוגל להביא אדם ל''השלמה עצמית'' בצורה טובה - אלא נגד אלו שאומרים שכל התחום הזה הוא מקום שבו אין, ולא תהיה לעולם, דריסת רגל למדע.
רק הגוף זוכר 331472
טוב, כליל החורש מתחתי הסביר את זה בצורה כמעט מושלמת, כך שלא נותר לי הרבה.
פחות עניינו אותי הפעולות בדוגמאות הללו, ויותר הלוך המחשבה של האדם הנתון במצב מסוים. מסתבר כי למרות שאתה יודע כל מה שניתן לדעת בצורה רציונלית, עדיין זה לא עוזר לך אפילו להרגיש את ההרגשות ה''מתבקשות'' מבחינה רציונלית.
נראה ששנינו מסכימים כי על מנת לשנות דרכי חשיבה לפעמים לא מספיק לחשוב על זה הרבה. לגבי חקר של העולם נראה לי סביר להניח שמחשבה רציונלית אמורה להספיק, ולגבי חקר האדם את עצמו נראה לי שאפשר להסכים שאולי חשיבה רציונלית תספיק אי פעם בעתיד (מי שמאמין כי בעתיד נוכל לעשות רדוקציה של כל מה שעובר עלינו לפיזיקה בוודאי חושב כך), אבל בוודאי שהיא איננה מספיקה כיום.
בכלל, כשמדובר על הבנת אדם את עצמו, נראה לי שקשה להפריד בין ההבנה לבין השינוי העצמי. למשל, דוגמא שהרבה שיטות רוחניות ופסיכולוגיות נוהגות להתייחס אליה היא חיים ''ללא מסכות'', השחרור מהעמדת פנים אל מול הסובבים אותנו. קל להבין את ההגיון מאחורי זה, אבל לא על ''הבנה'' כזו מדברות שיטות רוחניות, כי אם על סוג של הבנה אינטואיטיבית ובלתי-אמצעית יותר. האדם הרוחני שלנו לא ינסה לחקור לסווג ולנמק בדיוק מדוע עדיף לזרוק את המסכות, אלא להפנים את ההבנה הזו ולהאמין בכך בכל מאודו. זה סוג ''פעיל'' יותר של הבנה, שלא ניתן לנתק אותו לחלוטין מהעבודה על שינוי פנימי.

חזרה לעמוד הראשי

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים