בתשובה לאלמונית אחרת, 03/10/05 12:19
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני מסכים; אבל חוויה כזו היא סובייקטיבית. הרגשתי אותה לא רק אצל דוסטוייבסקי אלא גם, רחמנא ליצלן, אצל איין ראנד וטרי פראצ'ט (לדוגמה). אז אם את מוכנה להרחיב את הגבול הסטנדרטי של הגדרת "ספרות יפה" לכל מה שנותן לי אקסטרה, בבקשה - אני אמהר להסכים איתך. אני חושד שלא כל המתדיינים מסכימים איתי - לא על הספרים הספציפיים, ובוודאי שלא על העקרון (למשל, אצל ראנד כל הדמויות שטוחות כמו קרטון - האם זה אומר שאין אקסטרה?). |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אולי צריך בכל זאת לחדד את גבולות ההגדרה ו'אקסטרה' לא מספיק. יש חוויות אקסטרה שהן תלויות גיל ולא עומדות בקריטריון מבחן השנים (ריצ'ארד באך צץ בזכרוני) ויש אבחנה נוספת שאתה ציינת, המודעות למורכבות או שטחיות הדמויות והסיטואציות. אין שטיחות הדמויות מונעת מלהמליץ על ספר אבל יש בה כדי למנוע מראנד למשל להיחשב לספרות יפה. יש אבחנה ברורה בין דמויות 'עגולות' לדמויות 'שטוחות' שמתווספת לחוויית האקסטרה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאן יוצא המרצע מהשק. את מסכימה של"ספרות יפה" יש מספר קריטריונים *אובייקטיביים* ואפילו מכניים שמגדירים אותה (דמויות עגולות). כאן נשאלת השאלה למה דווקא הקריטריונים האובייקטיביים הללו הם מה שצריך לשפוט "ספרות יפה" לפיו? השאלה הזו לא הייתה נשאלת אלמלא הקונוטציות שמזהות "ספרות יפה" עם "איכות" ואת כל הספרות שאינה יפה כ"לא איכות" - משהו שהוא בכמה רמות מתחת לספרות היפה ואותו קוראים "סתם", ויש אנשים שאם יקראו אותו באוטובוס יעטפו את הכריכה בנייר חום כדי להסתיר את חרפתם. אגב, אני לא כל כך אוהב טיעונים של "תלוי גיל" או "מבחן השנים". אפשר להשתמש בו על הרבה ספרים שנחשבים "איכותיים", תלוי כמה הקורא שלהם השתנה - ויש כאן גם האשמה סמויה של הקורא שאהב ספר "לא איכותי" מסויים במשהו שבמקרה הטוב ניתן לכנותו "חוסר נסיון", דבר שדי בעייתי לעשות כשלא יודעים בכלל מי הקורא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אילו ספרים קראת של איין ראנד? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''כמעיין המתגבר'', ''המנון'', ו''מרד הנפילים''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני קראתי רק את "כמעיין המתגבר." נהנתי לא מעט, חוץ מקטעי הנאומים שהיו מעט ארוכים לטעמי. אתה ממליץ על שני האחרים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאוד, אבל תדע מה אתה מקבל. "המנון" קצר למדי וחף מנאומים (וכדאי לקרוא אותו באנגלית). לעומת זאת "מרד הנפילים" מאוד ארוך ומכיל כמה וכמה נאומים. באחרון והסופי מביניהם, שמתפרס על פני 60 עמודים בערך, גם אני נשברתי ודילגתי (אבל לפחות שני נאומים עניינו אותי). חוץ מהנאומים, לדעתי הספר מרתק ועמוק בהרבה מ"כמעיין המתגבר", ולטעמי ראנד הפכה למעט שפויה יותר מאז "כמעיין המתגבר", מה שאומר שאין יותר סצינות תמוהות כמו זו של ה-אה, פגישה בין הווארד ודומיניק. אה, ואם אי פעם אהבת משחקי מחשב כמו Railroad Tycoon או Transport Tycoon, ההנאה בכלל מובטחת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה רבה. מה הקשר למשחקים האלה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם הספר וגם המשחקים סובבים סביב עולם טייקוני הרכבות (בספר זה באמריקה, במשחקים זה איפה שבא לך). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מרד הנפילים יותר טוב. לפחות שם יש 2 דמויות ריאליות פחות או יותר, שמאפשרות הזדהות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה מדויות? ומה זה המנון? זה לא משהו עם "אנחנו..."? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את מתכוונת ל"אנו החיים", שהוא yaARn (=yet another Ayn Rand novel)
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואולי את מתכוונת ל''אנחנו'' של יבגני זמטיין, שכתב ספר דומה. לי לפחות הוא מתחבר ל''המנון''. שניהם ספרים דיסטופים ואנטי-קומוניסטים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא לא. התכוונתי באמת ל''אנו החיים''. זמייטין מזכיר אותו אולי בתכנים, אבל ממש לא בסגנון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דאגני טאגארט והנרי רירדן, כמובן. כל האחרים הם כמו הדמויות בחסמבה: תצרף את כולם ואולי יהיה לך אדם שלם. המנון הוא סתם ספר. לא קראת - לא הפסדת1. 1 עם כל הכבוד, אפשר להגיד את זה גם על הספרים האחרים של הגברת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1) למיטב ידיעתי, נכון מאוד. מאידך גיסא - לא קראתי שום ספר פילוסופיה שלה, כך שלגבי אלה אינני יודעת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ספרי פילוסופיה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, עד כמה שזה מפתיע היא נחשבה לפילוסופית פחות או יותר. אם אינני טועה היא הייתה מרצה לפילוסופיה באיזו אוניברסיטה בארה''ב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סתם, גרפיטי שראיתי לפני כמה זמן וחשבתי עליך: "אין ראנד-אין פיגועים" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה, דרא"פ מממנת את הפיגועים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה גרפיטי אחר: "פרדי קרוגר שולת" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא כתבת שהספרים של טרי פראצ'ט שטוחים לפני כמה הודעות? זה שימוש חדש וחיובי ב"שטוח" שאני לא מכיר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז זו הייתה בדיחה שרומזת על ''עולם הדיסק'' השטוח שלו. אגב, כמו שכתבתי, אני לא חושב שיש סתירה בין ספר שטוח ובין שיהיה לו ''אקסטרה''. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |