בתשובה לשוקי שמאל, 31/10/05 21:10
 |
|
 |
||
|
||||
 |
התזה של גודבלט אמרה שבניגוד למרד הגדול שם היה לכהנים מה להפסיד, כאן הם היו המעמד הרויזיוניסטי-ציבור שרוצה לכבוש מחדש את מעמדו. הטענה שלי נוגעת למעמדו הפוליטי של רבי יהודה הנשיא. בודאי שאנטוניוס פיוס לא השתתף בויכוחים ובדיונים. המימסד הרומי היה ער ולא התעלם מהכוחות הפוליטיים היהודיים. החכמים לא הובילו את המרד הגדול; אם אני מתעלם מהמקורות התלמודיים, ומתייחס רק לגישתם של החכמים למלכות ולרעיונות המשיחיים -אני יכול לומר שמבחינה אינטואיטיבית לא היה להם מתאים לתמוך במרד. הם העריכו מאד את הסדרי הממשל הרומי והיו אנשים שהיו נטועים בקרקע המציאות. למרוד ברומא בתקופת הקיסרים הנאורים, היה רעיון שדרש מבנה נפשי מאד רחוק מהרציונליות והחכמה של רבי עקיבא ותלמידיו. בכל מכתבי בר כוכבא מוזכר איזה רבנו יותם, אם אני זוכר היטב, שאינו שייך לתנאים הידועים לנו. על פי התפיסה הלאומית של המרד, היה צרוף של המנהיגות הרוחנית- החכמים והשלטונית- הנשיא בר כוכבא. על מושג הנשיאות נכתבו לא מעט מאמרים וגם ביניהם יש מאמרים המתייחסים לשינוי החד שהעביר את הנשיאות מהרבנים -רשב"ג -לבר כוכבא. לי נראה שהנשיאים הרבניים היו קואופרטיביים עם הרומאים. מרד בר כוכבא היה כנראה גם הדחתם מהנשיאות. לאחר כשלון המרד הם חזרו לנשיאות. הנשיאות לא היתה תואר יהודי פנימי; היא היתה בשת"פ עם הרומאים. הטענה שלי היא שאם רבי עקיבא-מי שעמד בראש האסכולה החשובה ביותר בהשפעתה על המשנה- היה ממובילי המרד- הוא ותלמידיו היו נעלמים מהנוף. לגבי האמינות של המקורות התלמודיים כמקורות היסטוריים, אני מקבל את תפיסתו של פטר שפר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מהי תפיסתו של פטר שפר? "חמשת הקיסרים הנאורים" הוא מושג של כותבי העתים ולא של בני זמנם. הלא-רומאים בודאי שלא העריצו את הקיסרים האנטונינים. למעשה טריינוס, אדריאנוס ומרקוס אורליוס זכו למרידות בלתי נגמרות מכל רחבי האימפריה (בריטונים, גאלים, דאקים, גרמנים, מאוריטנים, יוונים,, סורים, יהודים, ערבים, נוצרים, שומרונים) יותר אפילו מקיסרים אחרים. למעשה גם הרומאים עצמם לא חשבו שהקיסרים נהדרים כל כך. למשל לאדריאנוס הסנאט סירב בתחילה לאשר מעמד אלוהי לאחר מותו ויורשו נאלץ להפציר בהם. קיסר אדריאנוס היה בנאי גדול, חייל מנוסה, מדינאי ואדמיניסטרטור מחונן ואיש תרבות אנין, אך גם רגזן, אכזרי וחסר רחמים. אני פשוט לא רואה שום סיבה מדוע שרבי עקיבא לא יתמוך בשמעון בר כוכבא ובמרד ברומאים ועוד יותר מזה אני לא רואה מדוע המשנה צריכה לשקר בעניין זה. נדמה לי שהמקורות התלמודיים היו קרובים מאוד בזמן לאירועים ואם הם מעוותים את האמת צריכה להיות לכך סיבה תיאולוגית חזקה מאוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, יורסנאר ב"זכרונות אדריאנוס" טוענת שהחוק של אדריאנוס לא היה נגד המילה אלא נגד סירוס. הנציב הרומי בסוריה טיניוס רופוס החליט על דעת עצמו להחיל את החוק על מילה (מה שמחזק את התיזה שלי על מעורבות יושבי א"י היוונים בליבוי ההתנגשות של המרד השני). האם מישהו יודע, אם יש לתיאור הזה בסיס היסטורי כלשהו, או שזה "חירות המספר"? יתכן שאדריאנוס נגרר פה בעל כורחו למרד נוסף נגד האימפריה (מהם היו לו די והותר) ויתכן שהוא החליט לגרור (to provoke) את היהודים למרד גלוי, כדי לפוצץ את המורסה שידע שהיא הולכת ומתנפחת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועוד אגב. קשה באמת לדעת עד כמה היו אבידות הרומאים במרד קשות. הסיבה היא שוב העובדה שהמקור ההיסטורי, ספריו הרלאבנטיים של ההיסטוריון היווני דיו קאסיון לא שרדו אלא בתיווך של העתקה, תימצות וסיכום של מלומדים ביזנטיים. בין היתר הם כנראה ריכזו וסיכמו את כל החומר על מרידות היהודים השונות (מצריים, סוריה, קפריסין, קיריני ויהודה) שנזכרות במקורותינו בכינוי ''פולמוס קיטוס''. קשה לדעת היכן ומתי בדיוק אבדו הלגיונות השונים. הסיפור על השמטת ''לקיסר ולצבאו שלום'' מובא בסוף קטע המתאר את כל מרידות יהודים ולאו דוקא המרד ביהודה. צריך לזכור שלא ידוע על שוב קרב מכריע בין צבא בר-כוכבא ללגיונות הרומאיים שהובאו לדיכוי המרד (פרט אולי למצור על ביתר) וזה בין משום שלא היו כאלו ובר כוכבא נקט טקטיקות של גרילה או מה שיותר סביר משום שהמסכמים הביזנטיים או אפילו דיו קאסיון השמיטו אותם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
to provoke: "להתסיס", בהקשר הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה עם החומר הזה שהוא מבוסס על מקורות חלקיים ומקוטעים. ישנו, אם אני זוכר היטב, מקור משפטי -החלטה- של אנטוניוס פיוס שמבטל את האיסור. מה שידוע הוא שהרומאים התייחסו לנוהג המילה שהיה קיים גם אצל כהנים מצריים- כנוהג ברברי. בעניין יושבי א"י היוונים; השלטון הרומי נשען על ערים במעמד של עיר פוליס-אזרחי האימפריה הרומית- שהיו להם סמכויות על סביבתם, היו אחראים על גביית המיסים לרומא ובניהם התגייסו לצבא הרומי (במאה השניה). היו ערים כאלה שהיו בהן יהודים והם היו נאמנים לשלטון הרומי. במרד הגדול ציפורי וטבריה פתחו שעריהן ונדמה לי שבעקבות זאת הוענק לציפורי מעמד של פוליס. אני חושב שלא נכון לנסות ולהבין את התנאים אז, על פי התפיסות היום. הרגש הלאומי כפי שאנחנו מכירים אותו הוא יציר העת החדשה; במאה השניה תחושת הלאומיות היהודית לא היתה כפי שהיא היום. אמנם היתה עוינות גדולה בין התושבים היוניים של ערי הפוליס כפי שמתאר יוסף בן מתתיהו, אך אין לדעתי בטחון בכלליות העוינות הזאת במאה השניה. אולי המרידות הקרויות פולמוס קיטוס, מתאימות להערכה שלך אך אינני בטוח שמרד בר כוכבא. יש דעות מאד חיוביות של החכמים על השלטון הרומי וכנראה שרק חלק מהיהודים בארץ מרדו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |