מיאמי לונדון איסטנבול 35595
אסף עמית יום ג', 18/9/2001, 17:16
אני חייב להודות שבעיני יורד משמעותית ערכו של כל אמן שבוחר להופיע בפרסומות צעקניות עבור חברות מסחריות. לא צריך לספר לי שלרוב האמנים בישראל קשה מאד להתפרנס רק ממכירת דיסקים ומהופעות חיות, אך יש לדעתי גבול להתבזות וחבל שאמנים מוכשרים רבים בוחרים לחצות אותו. מילא השמחות, הם אף פעם לא היו כוס התה שלי, אבל חבל לי על קובי אוז שפעם הערכתי כאחד הכשרונות הבולטים בישראל ועכשיו כבר לא.
מיאמי לונדון איסטנבול 35620
ירדן ניר • בתשובה לאסף עמית יום ג', 18/9/2001, 20:54
אני כנראה לא נחשף מספיק... באיזה פרסומת מדובר?
אני יכול להבין שהפרסומות מרגיזות אותך, אבל למה בעצם "יורד ערכו של האמן"? מהו בכלל "ערכו של האמן"? האם נפגעת הנאתך בהאזנה למוזיקה שלו?

אני שואל, למרות שבמידה מסויימת גם אני מרגיש כמוך; אבל אני תוהה אם יש הצדקה אובייקטיבית, "מוסרית", להרגשה הזו, או שזו סתם איסטניסיות-יתר.
מיאמי לונדון איסטנבול 35692
אסף עמית • בתשובה לירדן ניר יום ד', 19/9/2001, 12:06
הייתי בטוח שאין בישראל אחד שלא יזהה לפי הכותרת... מדובר בפרסומת המעצבנת של בזק בינלאומי שבה מסתערת הלהקה על איזה יהודי שרוצה להתקשר לחו''ל ושרה לו בעוז את השיר הנ''ל. בכל אופן, התשובה לשאלתך היא כן. ההנאה נפגעת, ויותר מזה נפגעת המוטיבציה שלי להקשיב לאחד כזה בתשומת לב מלאה. אין לי בעיה עקרונית עם אמן שמקדיש חלק מזמנו לפעילות מסחרית ומייצר ''אמנות לפי דרישה'' כדי להתפרנס. הבעיה היא כשהתוצאה היא פרסומת צעקנית, וולגרית, דבילית או מעצבנת במיוחד, כמו זו של בזק בינ''ל או הפרסומות של חברת החשמל בכיכובו של קובי אוז ואשתו. אני צורך אמנות בעיקר כדי לקבל ממנה מסר כלשהו, וברגע שהאמן הופך להיות מזוהה בין השאר עם מוצר כל כך נחות, באופן טבעי פחות מעניין אותי לשמוע גם את שאר הדברים שיש לו להגיד.
מיאמי לונדון איסטנבול 35698
דובי קננגיסר • בתשובה לאסף עמית יום ד', 19/9/2001, 13:29
אני מסכים לגמרי לגבי הפרסומת של ב''ב, אבל דווקא הפרסומת של חברת החשמל סולידית למדי, לא עושה יותר מידי רעש, ויש בה את אביטל אוז החמודה. יש פרסומות הרבה יותר גרועות ממנה שמסתובבות להן במרחב הטלוויזיוני.
מיאמי לונדון איסטנבול 35699
אסף עמית • בתשובה לדובי קננגיסר יום ד', 19/9/2001, 13:40
בוודאי שיש פרסומות יותר גרועות, אבל זו נפסלת על סעיף דביליות. קובי אוז נחשב בעיני בעבר לאיש מאד לא דביל, והניגוד בין עבודותיו האחרות לבין הפרסומות הללו מרגיז למדי.

דוגמא לפרסומת שבולטת דווקא לטובה היא הפרסומת שעשתה להקת ''מיומנה'' לחברת פלאפון. אמנם זה תשדיר פרסומת לכל דבר, אבל הוא נראה כמו קטע סטנדרטי מההופעה של הלהקה ואין בו את האלמנטים המעצבנים שניתן למצוא בדרך כלל בפרסומות שנעשו לטלוויזיה. זו פשוט חצי דקה של הופעה איכותית ונקיה שבסופה אזכור של המוצר, וזהו. פרסומת למופת.
מיאמי לונדון איסטנבול 35704
מיץ פטל • בתשובה לאסף עמית יום ד', 19/9/2001, 14:19
האם כל entertainer‏1 הוא גם אמן? אם לא, מה עושה את "השמחות" לאמנים, ולא סתם מבדרים? האם ההנאה שלך ממבדרים גם כן נפגמת כאשר הם מחליטים להשתתף בפרסומות?

‏1 לא בדיוק "בדרן", אלא מישהו שנמצא בעסקי הבידור, מה שנקרא "עסקי השעשועים" וכולל את אמנויות הבמה, הטלוויזיה, הקולנוע והמוסיקה.
מיאמי לונדון איסטנבול 35705
אסף עמית • בתשובה למיץ פטל יום ד', 19/9/2001, 14:34
לא, אתה צודק, מהבדרנים (במשמעותם המורחבת) אין ציפיות לשום מסר אמנותי וכשאין ציפיות אין גם ממה להתאכזב. מכיוון שלא שמעתי את אלבומם של ''השמחות'' אין לי יכולת לשפוט האם יש שם יומרות אמנותיות, אבל מהביקורת של ירדן השתמע שיש כאלה ולכן כתבתי את הדברים.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות