בתשובה לדנה גולדברג, 18/10/01 21:46
לא משנה כמה פעמים אבדוק 39430
דנה,

אני רוצה לבקש סליחה אם דבריי פגעו בך. הבנתי שפגעו באחרים.
אני פשוט, באופן אישי, לא סובל את רוב השירה המודרנית, ואת היית כאן בסביבה.
אני עדיין מוצא הרבה יותר טעם והנאה משירת ימי הביניים. יהודה הלוי, אבן גבירול ואחרים.
מאחר ואינני אחראי על הגדרת הטעם הטוב (למה לא בעצם?), אני אסתפק בקביעה כי טעמנו בשירה שונה.

העניין עם המציצה לא נאמר במובן המיני של המילה. אף לא עלה בדעתי, ביני לבין עצמי, באותו הרגע. אם כבר, כפילות הלשון נגעה בסוכריה על המקל שאותה הירושלמים מכנים כשמה של אותה פעילות מינית.
אני, אגב, מצווה על נשותיי לרדת לי. לא למצוץ. נשמע לי הרבה יותר אלגנטי.

נראה לי שאסיים בזאת, בטרם מיץ ובילינסקי יחשבו שגם הפעם חרגתי מהטעם הטוב.
הם רק לא יודעים שבאופיי אני חסר טעם. שלא לדבר על הטוב.

:)
לא משנה כמה פעמים אבדוק 39440
"מצווה על נשותיי"?
הגזמת.
לא משנה כמה פעמים אבדוק 39444
נו, אלמוני... קצת חוש הומור...
לא משנה כמה פעמים אבדוק 39580
אסף, לא נפגעתי מדבריך, להיפך..
כלל לא שמתי לב למובן המיני..
הפניה הישירה אלי היתה משעשעת..

בעניין השירה, גם אני אהבתי מאד את שירת ימי הביניים כשלמדתי לבגרות בספרות, אחר כך גיליתי דברים אחרים, נוספים.. אהבה לז'אנרים או זרמים באמנות ובכלל, 'טעם',
הוא דבר שמשתנה, שמתפתח (איני אומרת שלאהוב את שירת ימי הביניים זה 'לא מספיק מפותח', לכל אחד 'תחנות תרבות' שונות...- כפי שכינו אותן בזמנו בעיתון, מישהו זוכר?)
חשוב לזכור, לא 'להינעל' על משהו, לתת הזדמנות לדברים אחרים, אם לא לשם הנאה, לפחות לשם ההשוואה.. היכרות עם דברים, גם אם אינה מהנה באותו הרגע, יכולה להוביל למפגש נוסף עמם, בעתיד, שיהיה, אולי, מרגש, משום שלא יהיה מפגש,
אלא מפגש נוסף..

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים