בתשובה לדובי קננגיסר, 18/10/06 19:24
תהיה מוסרית 416020
"למיטב ידיעתי אמאזון עדיין מוכרים לישראל. אם אין שום אופציה חוקית לקנות משהו שהוא לכשעצמו חוקי בישראל, אני נוטה לקבל הורדה "פיראטית" כלגיטימית."
בסדר. בוא נמשיך. אם בעלי הזכויות על אלבומי הביטלס מחליטים לתמחר ממחר את כל האלבומים ב1,000 דולר, ולחסום השמעות רדיו. לגיטימי להעתיק?
תהיה מוסרית 416027
לא.
תהיה מוסרית 416030
אתה לא חושב שיש לי זכות בסיסית לשמוע אותם במחיר סביר?
תהיה מוסרית 416031
זכות? לא. אם אני שר נורא יפה באמבטיה, יש לך זכות כלשהי לשמוע את היצירה שלי?
תהיה מוסרית 416033
תלוי כמה יפה.
בקיצור, אני תוהה אם יש לאדם זכות לתרבות במחיר סביר, ובמיוחד תרבות שמופצת בצורה המונית.
תהיה מוסרית 416034
זכות? לא, לא ממש. ובטח שלא זכות לכל פריט תרבות שבנמצא.
תהיה מוסרית 416099
האם אתה מכיר עמדות פילוסופיות מעניינות שנוגעות לזכות לתרבות? האמת, לי אין מושג.
תהיה מוסרית 416119
נקודה למחשבה: אם פרסמת יצירה (להבדיל משירה במקלחת), היא אמורה לחזור לרשות הציבור בסופו של דבר (לפי חוק זכויות היוצרים בארץ, או לפחות לפי הנימוקים להצעת החוק שעומדת היום שמתיימרים להיות המשך המצב הקיים).

אם פרסמת יצירה, אתה מקבל עליה מונופול זמני. אולם אין לך זכות טבעית לבעלות נצחית עליה.

כמובן, בהנחה שאתה מצליח לחיות 70 עוד שנה לאחר מות האומן: הנקודה הקטנה שהופכת את הזכות הזו לאקדמית, משהו.
תהיה מוסרית 416125
כן.

שץ רואה את היכולת של האזרחים להתייחס זה לזה כשווים כתמצית האידיאל הדמוקרטי.
דיפרנציאציה במשאבים בין אזרחים (עשיר מול עני) כשלעצמה אינה מפריעה, אבל קיימים משאבים, (וודאי חינוך, אבל גם משאבים חוץ חינוכיים), אשר נדרשים על מנת שאנשים יסתכלו זה על זה "בגובה העיניים".

היכולת של הרבה אנשים במדינה לראות תיאטרון למשל, נובעת מתקציב ממשלתי שמסבסד את התיאטראות ואת מפעלי "אמנות לעם" . המדינה נוהגת במקרה זה מתוך אמונה שתרבות היא מצרך שצריך לאפשר לו נגישות לפלח גדול של האוכלוסיה גם אם אין לכך הצדקה כלכלית.
אפשר גם לחשוב שמצב שבו ילד עשיר יסתכל על ילד עני מגבוה רק בגלל שהוא לא יכול לשמוע ביטלס (כי אייבי רוד עולה 1000דולר), הוא מצב לא רצוי, גם אם הזכויות לשירי הביטלס נמצאות אצל גורמים מסחריים.
תהיה מוסרית 416131
עשירים (מסויימים) תמיד יבדילו את עצמם (כמו חתכים רבים של האוכלוסיה) כי זה רצונם. בדיוק כמו שיש הנושאים שעון בשווי של מכונית למרות שמבחינה פונקציונלית הוא אינו עולה על שעון בחמישים ש"ח. לכן כל זמן שקבוצה מסויימת תמצא דרכים לבדל את עצמה (והדרך היחידה לבטל זאת היא לבטל את הדיפרנציאציה במשאבים, מה שכידע לא מומלץ) לא יהיה מצב בו "אנשים יסתכלו זה על זה בגובה העיניים". יתרה מזאת, הדרישה לחשיפה שווה לכל סוגי האומנות היא פגיעה באמן, שאינו יכול לתמחר את יצירתו. שכן מי קבע ששקל הוא מחיר הגון לשיר ? מה עם חסרי בית, שאין ידם משיגה אפילו את זה, האם אין זה ראוי להשמיע להם יצירות בחינם כשם שהספריה (אמורה) פתוחה בפני כולם ? יוצא שהאמן תלוי במדינה להכנסתו.
ומה לגבי הופעות, האם זה ראוי שרק בעלי האמצעים יוכלו להגיע אליהן ? וכן הלאה.

אולי מישהו יודע האם אפשר לשמוע יצירות שהופקדו בארכיב הלאומי (כחוק) ?
תהיה מוסרית 416148
דרישה כזו מתנגשת עם לא מעט סכמות DRM ופורמטים קנייניים בכלל (האם אתם מסוגלים לקרוא את הקבצים ששמרתם לפני 10 שנים? 20 שנים? איך יוכלו לקרוא את הקבצים שאנו שומרים כיום עוד 100 שנים?)

למרבה המזל, הדרישה לאפשרות לארכוב בארכיון הלאומי מופיעה בחוק זכויות היוצרים החדש.
תהיה מוסרית 416117
זכות - אולי, תלוי על חשבון מי.
בהחלט לא זכות לכל פריט תרבות שבנמצא.

תגובה 377646
תהיה מוסרית 416118
תודה.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים