בתשובה ללונה, 07/11/06 20:30
418584
משמונה בבוקר עד שש בערב (נניח)? לא נראה לי מופרז. במיוחד כשזוכרים שיש הפסקה באמצע, ותנאים סוציאלים, ומשכורת, ושבסוף את חוזרת לבית שלך בו את חופשיה לעשות כרצונך. וכמובן, את האפשרות לקבל החלטה שאת קמה ועוזבת. נכון שלא הרבה אנשים בוחרים לעשות כך, אבל הבחירה קיימת.
כשיש בחירה זו לא עבדות. אדם שעובד 10 שעות ביום (ולצורך הענין אני מתכוונת כן לרו"ח, עו"ד, כלכלנים, נשות הייטק וכו', ולא לפועלי טקסטיל בשכר מינימום) יכול להחליט שהוא עוזב. משנה את רמת חייו אם צריך. עניין של בחירה אישית. כמה אנשים כאלו אני מכירה? לא הרבה. מצד שני אני גם לא מכירה הרבה גננים באופן כללי, אז אני לא יודעת.

להשוות בין החיים המודרנים לעבדות שקול בערך לטענה של מק'ינון(?) שהחוויה של האשה המערבית הממוצעת דומה לחוויה של ילדה שנאנסה על ידי אביה, או להשוואה בין כל כיבוש שהוא לשואה - זה בעיקר נראה מגוחך וילדותי, ולמתדיין להתפס כחסר פרופורציות, שלא לדבר על כך שזה מבזה את הפגיעות האמיתיות ואת הכאב הנוראי שנובע מפגיעה בזכויות הבסיסיות ביותר של האדם.
418712
סליחה על הבורות, מי זה מק'ינון? ואולי אפשר כמה מילים עליו/עליה ועל התיאוריה שלו/שלה?
418713
פמיניסטית אמריקאית מפורסמת. http://en.wikipedia.org/wiki/Catharine_MacKinnon
418714
418742
תודה לשניכם.
418804
נדמה לי שלא הובנתי. אני מסכימה לגמרי עם פסקתך האחרונה, וכבר כתבתי שההשוואה הזו מיותרת וגם לא נכונה. אני פשוט רואה מסביבי הרבה מאוד אנשים שהעבודה תופסת את כל חייהם. גם עשר שעות (נניח מתשע בבוקר עד שבע בערב) זה המון זמן. ואחרי עשר שעות, את לא חוזרת הביתה רעננה ומלאה בכוחות לעשות דברים אחרים. וזה נכון שיש משכורת, אבל לטעמי עובדים יותר מדי קשה בשבילה.

חזרה לעמוד הראשי

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים