בתשובה לניצה, 09/11/06 22:25
חבל על הדקות‏1 419199
גילי • בתשובה לניצה יום ו', 10/11/2006, 13:25
העניין הוא לא רק התעללות. העניין הוא שבאורח פלא, למרות שמבחינה גנטית הילד הוא שילוב של שני ההורים, בכל זאת יש לו רצון משלו ואופי משלו. אני לא חושב שתמיד צריך לתת חופש לרצונות שלו, וגם לא סומך על החברה/תקשורת ש"תחנך" אותו לשמור על הייחוד שלו. אני גם חושב שהורים צריכים להיות סמכותיים, כי מי אם לא הם צריך להציב לילד גבולות.
אבל את חייבת להודות שההורים יכולים לטעות ויכולים לא לראות את הרצון של הילד, או אפילו להחליט שלא כל כך חשוב להם שהילד ייה מאושר. זה לא כל כך נדיר - לא חסרים הורים שדחפו את ילדיהם לעשות דברים שהם לא רוצים, ללמוד מקצוע שלא מעניין אותם, להתחתן עם מישהי שהם לא אוהבים. אבל הם דווקא מרוצים מהתוצאה - הילד רופא. זה חינוך טוב בעיניך? בעיני לא, ולשם כך חשוב שהילדים ידעו מתי להגיד לא. אני חושב שבחברה שלנו האיזון בין סמכויות ההורה לזכויות הילד הוא לא רע, אם כי אני מכיר כמה יוצאי דופן לשני הכיוונים.
חבל על הדקות‏1 419469
ניצה • בתשובה לגילי יום א', 12/11/2006, 2:13
אני מסכימה עם הפסקה הראשונה.

עם המשפט "או אפילו להחליט שלא כל כך חשוב להם שהילד ייה מאושר" אני לא מסכימה בלפחות 99% מהמקרים. אני חושבת שגם הורים שדוחפים ילד לנישואים מסויימים או ללמוד פסנתר או מחשבים, חשבו שזה בסופו של דבר יעשה לו טוב.
(אגב, נישואים זה לא עניין של חינוך ואפילו לא של כיבוד אב ואם. לפי ההלכה אין מחוייבות לשמוע להורים בבחירת בן/בת הזוג)
מכל מקום, לדעתי, אין שום גורם אחר שהוא יותר טוב מההורים לקביעת קריטריונים לטיב החינוך.

בוא נישאר בפרופורציה- החינוך הוא לא *הכל* באדם. אדם מקבל חינוך במשך תקופה מסויימת בחייו וזה היסוד התרבותי שלו, אבל אחר כך הוא בונה את חייו בעצמו לפי בחירותיו והחלטותיו. הוא תמיד יכול להחליט להיות "כישלון חינוכי" לדעת הוריו, וללמוד מוסיקה במקום להיות רופא...
לכן אני חושבת שלא טוב שהחברה תתערב, מלבד במקרים קיצוניים וחולניים, ביחסים הורה/ילד.
חבל על הדקות‏1 429097
גילי • בתשובה לניצה יום ג', 16/1/2007, 2:52
"עם המשפט "או אפילו להחליט שלא כל כך חשוב להם שהילד ייה מאושר" אני לא מסכימה בלפחות 99% מהמקרים"

אבל זה בדיוק העניין - זה אפשרי, ואם רצון ההורים הוא הקריטריון, זה לא היה צריך להפריע לך.
יש לי תחושה שבעצם כשאת אומרת "שביעות הרצון של ההורים זה מה שחשוב" את מתכוונת לומר "האושר של הילד זה מה שחשוב, ואני סומכת על ההורים יותר מכל אחד אחר שיעשו הכל בשביל האושר של בניהם". אני צודק?
חבל על הדקות‏1 429223
ניצה • בתשובה לגילי יום ד', 17/1/2007, 0:22
אני חושבת שאתה קורא לא נכון את מה שכתבתי. טענתי ששביעות רצון ההורים היא הקריטריון להצלחת התהליך החינוכי. לא אמרתי שזה מה שחשוב (חשוב למי? ובכלל מהי מה משמעות המילה "חשוב" בהקשר הזה?)
התהליך החינוכי הוא תהליך העברת ערכים ודעת מדור לדור. כדי לשפוט אם התהליך הצליח - כלומר אם המנגנון החינוכי עבד והערכים והידיעות עברו כראוי בין הדורות, צריך לבדוק את זה בעיני מי שבאופן מעשי לוקח אחריות על התוצאה, שזה ההורים. אי אפשר לעשות זאת על ידי קריטריונים אובייקטיביים כי אין דבר כזה. לכל מערכת ערכים יש תוצאה מוצלחת אחרת.

המשפט: "האושר של הילד זה מה שחשוב, ואני סומכת על ההורים יותר מכל אחד אחר שיעשו הכל בשביל האושר של בניהם" בעייתי מבחינת ההגדרות שלו ("אושר" בעיני מי, הילד או ההורים? מה זה "חשוב" בהקשר הזה?) מכל מקום זה משפט שיכול להוות הצדקה לכך שההורים אחראיים לתהליך החינוכי של הילד בעיני מי שהאחריות והסמכות של ההורים על חינוכם של בניהם, אינם מובנים לו מאליהם. בעיני זה מובן מאליו.
חזרה לעמוד הראשי
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות