בתשובה להאייל האלמוני, 04/02/07 22:26
432008
אני למשל - אלמונית אחרת - לא הייתי משחררת שום אנס שלא הראה לי כל סיבה להאמין שהגבר הסביר במקומו היה מאמין שמעשיו הם לרצון המתלוננת. מן הסתם, מובן שלו מישהי אמרה לו "לא", או שהייתה לה סיבה כלשהי לפחד לומר לא, גם אז הייתי מרשיעה אותו.
אבל העובדה ששלושה שופטים לא גילו אפילו ספק בכך שתפיסת המצב של רמון הייתה בלתי סבירה? זה נראה לי מוזר מכל מוזר.
432011
"אבל העובדה ששלושה שופטים לא גילו אפילו ספק בכך שתפיסת המצב של רמון הייתה בלתי סבירה? זה נראה לי מוזר מכל מוזר"

קצת לא ברור לי למה טיעון ה"שלושה שופטים" הוא כזה ג'וקר. למדינאים ואנשי צבא שמקבלים החלטות יש בד"כ נגישות להרבה מאוד מידע שלא נחשף לציבור הרחב וקבלת ההחלטות שלהם היא בד"כ זהירה ומודעת- למרות זאת כל אחד במדינה יודע בדיוק מה ראש הממשלה עשה לא נכון ואיפה הרמטכ"ל טעה.

לעומת הזלזול בשיקול הדעת של המדינאים ואנשי הצבא יש איזו יראת כבוד לא ברורה להחלטות של שופטים, כאילו בלתי אפשרי ששופט יקבל החלטה לא סבירה. למה זה קורה?
432012
אפשרי בהחלט ששופט אחד יקבל החלטה בלתי סבירה. אולי גם שניים. אבל שלושה פה אחד? והחלטה שהיא - בעיניי לפחות - בלתי סבירה *ביותר*?
יש בזה משהו משונה. וגם יותר מחשש קל להטיה מסוימת, אפילו אם היא בלתי מודעת.
זו לא הצבעה חשאית 432065
השופטים דנים ביניהם.
יכול להיות שאחד היה בטוח שהוא התכוון לכפות את עצמו, ושני האחרים לא היו בטוחים, והוא שכנע אותם. זה לא צירוף מקרים, זה תיאום החלטות. (דומה לתיאום עדויות, אבל חוקי ובדרך כלל ראוי)

למה ההחלטה בלתי סבירה *ביותר*?
זו לא הצבעה חשאית 432073
ראשית, משום שלא ברור לי איך לא התגנב ללבו של איש מהם הספק שמא רמון בכל זאת יכול היה להבין את המצב באופן שהבין אותו. בעיניי, לפחות האינטרפרטציה שלו סבירה מאוד.
שנית, משום שלראות סתירה בין הגרסא לפיה המתלוננת "יזמה" את הנשיקה ובין זו שלפיה היא "הסכימה" לנשיקה פירושו לעמוד על דקדוקי לוגיקה שקשה לי להאמין שיש מי מן השרים היום המסוגל להבחין ביניהם. לעומת זאת, לא לראות סתירה בין החיבוק הסחבקי שהמתלוננת חיבקה את רמון - לצורכי צילום או לכל צורך אחר - לבין טענתה שהיא קוראת לו "השר" ורואה בו סמכותיות יתרה, זו או אטימות או עצימת עין מכוונת.
ושלישית, משום שעל כל הקלקלות שליוו את המשפט מצד המשטרה והפרקליטות, והלחץ על המתלוננת להגיש את התלונה וכיו"ב - יל כל אלה הם דילגו בחינניות בטענה ש"האינטרס הציבורי" גובר על... מה? אינני יודעת? אולי שהצדק *ייראה* ולא רק ייעשה? בכל מקרה, התעלמו מהם מאוד שלא כראוי.
זו לא הצבעה חשאית 432097
רחביה ברמן מסכים איתך:

זו לא הצבעה חשאית 432102
תודה. מסתבר שלפחות בעניין התקציר הזה שהובא בעיתונות לא חלו עוותים יתרים, והמסקנה נשארת תקפה גם כשקוראים את הנוסח המלא. (לא אני, אבל ברמן).

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים