בתשובה לסמיילי, 12/02/07 10:00
 |
|
 |
||
|
||||
 |
"קודם כל, כדאי שנזכור שאנחנו לא יכולים להסיק מסקנות מהעתיד רק מהעבר והווה." - אז פניצילין במקום השתלת איברים. עדיפה (לכלכלה) קניית פניצילין לפועלים מקניית ספרי לימוד מיותרים עבורם ו/או עבור ילדיהם. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל בלי השכלה רפואית לא היו לנו היום שום עזרים רפואיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בפעם המיליון, בשום שלב לא אמרתי שכל השכלה היא מיותרת. לדוגמה, מקובל עליי שיש תועלת כלכלית רבה בעובדה הפשוטה ש*כולם* יודעים קרוא וכתוב. אבל לא צריך שכולם יהיו מומחים לאימיונולוגיה. זה לא אומר שלא צריכים מומחים לאימיונולוגיה בכלל. רבאק! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''אבל לא צריך שכולם יהיו מומחים לאימיונולוגיה'' אמור היה להיות ''אבל לא כדאי שכולם יהיו מומחים לאימיונולוגיה.'' | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק. לא כדאי שכולם יהיו מומחים לאימונולוגיה. בין השאר משום שזה נחמד מאוד להאריך חיים ולהוסיף בריאות, אבל לאדם חי ובריא כדאי שיהיו גם דברים שינעימו את זמנו, בין השאר כדי שתהיה לו יותר מוטיבציה לחיות. ואם המוסיקה היא שעושה לו את זה, ראוי שיהיו גם מוסיקאים בעולם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מתאמץ שלא להבין אותי, או שזה בא לך בטבעיות? מתי לעזאזל אמרתי שלא כדאי ללמד אף אחד מוסיקה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב ככה. יש לך נימוק? (חוץ מזה, הזכרת לי למה אני לא סובל את היינלין, תודה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פניצילין הוא ההבדל בין אדם שהושקעו בו משאבים עד גיל עשרים, ואז הוא נפח את נשמתו בטרם הספיק להחזיר את ההשקעה, לבין אחד כזה שמפסיד שבוע עבודה, ואז חוזר לעבוד עד הפנסיה. בהנחה שעבודה מקדמת את הכלכלה (אחרת היינו נשארים כולנו בבית, או מגדירים כלכלה אחרת), הרי שהפניצילין טרם תרומה משמעותית. מה לגבי שיעור הספרות הזה, ש- אוי ואבוי! - יש בו ארבעים ילדים בכיתה? מה הוא עושה? (שתף אותי.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל אתה שוב מסתכל על האנקדוטלי ולא עושה את החשבון הכללי. אנשים בני עשרים חולים פחות במחלות שפנצלין עוזר להן מאנשים בני ארבעים, שהם חולים פחות מבני שישים, שהם חולים פחות מבני שמונים. סטטיסטית, בן העשרים שהפנצלין הציל יעבוד עכשיו בשביל להחזיר את הכסף של כל בני השמונים שהוא הציל. אם אתה מפרק את החינוך לפרקים, אז כן, נראה לי ששיעור הספרות הוא יותר בקטע של העלאת איכות החים (כמו התרופות), ופחות בקטע של רווח כלכלי. (יש לו איזה גיבור שחי עד איזה גיל אלף, ואין לו שום דבר מעניין להגיד עליו חוץ מזה שהוא חי עד גיל אלף ומזיין את כל מה שזז. אני לא חושב שכל מי שעושה אקסטרפולציה הוא סופר מדע בדיוני) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"סטטיסטית, בן העשרים שהפנצלין הציל יעבוד עכשיו בשביל להחזיר את הכסף של כל בני השמונים שהוא הציל." - הערכה מוגזמת, לדעתי. "נראה לי ששיעור הספרות הוא יותר בקטע של העלאת איכות החים" - של המורות לספרות אולי. איך הזכרתי לך את לאזארוס לונג? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או. קיי. אני חולק על דעתך. אני לא חושב ככה. הקטע של תרופות פלאיות שיעלו את תוחלת החיים ולא יפגעו באיכותם... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
3. כמו פניצילין...? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |