בתשובה לרון בן-יעקב, 08/05/07 17:02
כי יש לי לב של זהב. 442674
אם הבנתי מה אתה מחפש, הרי פוקו עשה את זה (מזווית אחת. ייתכנו זוויות נוספות כמובן).
כי יש לי לב של זהב. 442689
על איזה זויות בדיוק מדובר?
כי יש לי לב של זהב. 442751
הזווית של פוקו היא הזווית של יחסי הכוח: <ויקיפדיה: תולדות השיגעון בעידן התבונה>
כי יש לי לב של זהב. 442752
אוף!
תולדות השיגעון בעידן התבונה [ויקיפדיה]
כי יש לי לב של זהב. 442766
אבל ממה שקראתי משלו הוא מדבר יותר על פסיכיאטריה ולא על רפואה פר סה.
כי יש לי לב של זהב. 442768
הפסיכיאטריה היא מקרה מבחן עבורו. וכמעט בכל מקום שכתוב "משוגע" אתה יכול להכניס "זקן תשוש", "פגוע שיתוק מוחין" וכולי.

דוגמא נוספת (מתחום הקרוב ללבי) הוא הסקירות ההיסטוריות שנכתבו על מאבקי הכוח בתחום המיילדות: כניסת הרופאים לתחום ודחיקת רגלי המיילדות, הידע המיילדותי המסורתי שהלך לאיבוד, הפיכת הלידה לאירוע טיפולי-טכני וכולי.

דוגמא נוספת, מן הסתם הכי קרובה למה שחיפשת:

"אנו נוכחים לדעת חדשות לבקרים שהאמת של אתמול היא הטעות או השקר של היום. ב-‏1997 פירסמו שני חוקרים מאוסטרליה מאמר בשם "זמן מחצית החיים של האמת בספרות הכירורגית". על פי המודל שלהם, אנו מאבדים כל שנה כ-‏0.75% מהאמת של הפרקטיקה הכירורגית. כלומר: זמן מחצית החיים של פרקטיקה מקובלת בכירורגיה הוא כ-‏45 שנה. לפי מודל זה, העידן הנוכחי בכירורגיה יסתיים ב-‏2038".

כי יש לי לב של זהב. 442771
לא הבנתי את החשבון.
כי יש לי לב של זהב. 442779
אין הרבה מה להבין, החשבון פשוט לא נכון.
אם מאבדים כל שנה כ-‏0.75% מהאמת של הפרקטיקה הכירורגית, זמן מחצית החיים של פרקטיקה מקובלת בכירורגיה יוצא כ-‏92 שנה. אם זמן מחצית החיים של פרקטיקה מקובלת בכירורגיה הוא כ-‏45 שנה, אנו מאבדים כל שנה כ-‏1.53% מהאמת של הפרקטיקה הכירורגית.
כי יש לי לב של זהב. 442785
לא מבינה בחשבון. הנה מאמר שמתייחס למאמר המקורי:
מראה המקום שלו (בעצם יש שני מאמרים): http://www.ncbi.nlm.nih.gov/entrez/query.fcgi?cmd=Re...

כי יש לי לב של זהב. 442772
כן, אבל מספר שנים לאחר מכן יפוג גם התוקף של המאמר של האוסטרלים.
כי יש לי לב של זהב. 442784
לא הבנתי אי "העידן הנוכחי בכירורגיה יסתיים ב...", נראה לי יותר החלפה ושינוי הדרגתי ואיטי, ללא הדרמה (הסנצציונית?) של הציטטה.
כי יש לי לב של זהב. 442786
טוב, אני לא באה להגן על המאמר בהארץ שנראה כאילו נכתב מכלי שלישי. בכל אופן זו דוגמה טובה לניתוח סוציולוגי של הידע הרפואי (על פי קון, אני מניחה). אנסה לחשוב על עוד פרדיגמות ודוגמאות כאלה.
כי יש לי לב של זהב. 445264
הנה עוד דוגמא:
הנטיה לילד בניתוח קיסרי כמשתנה של תרבות.
הנתונים הסטטיסטיים מצביעים על הבדלים גדולים מאוד בין מדינות שונות.

ועוד דוגמא קטנה - בין ירושלים לתל אביב.
רופא תל אביבי יגיד לאישה אחרי שניים שלושה ניתוחים קיסריים לא ללדת יותר. די. מספיק. שלושה ילדים זה לא מספיק?!

רופא ירושלמי כבר ראה נשים שילדו גם עשרה ילדים בניתוחים, ויגיב אחרת.

מחקר קנדי הראה שבדר"כ עדיף לנתח מאשר לילד במקרה של לידת עכוז. המחקר הקנדי לא התייחס להשלכות על לידות עתידיות חוזרות ונשנות. כי בקנדה יש לאישה ממוצעת שני ילדים...

בארץ, ובפרט בריכוזים דתיים, זה לא נכון. ניתוח קיסרי משפיע מאוד על הלידות שאחריו, ואם צפוי שלאישה יהיו עוד רבות כאלה, כדאי מאוד להימנע מקיסרי. אגב, זו הסיבה לכך שבביקור חולים ובמעייני הישועה, בתי חולים העובדים עם אוכלוסייה חרדית, מדיניות הניתוחים שונה מן המקובל בבתי"ח אחרים.

(וכן לגבי רופא דתי וחילוני לגבי מסוגלות החולה/אישה הרה לצום ביו"כ, וכדו'.)
כי יש לי לב של זהב. 445269
...וזה לא רק בתחום הזה, שבו יש סיבות פרקטיות לכאורה להבדלים (מספר הלידות המקובל). כשבאתי לרופא עם בעיה מתחום אחר לחלוטין, הוא הציע לי טיפול מסוים שלא נראה לי. כשביקשתי לדעת על אפשרויות אחרות, הוא אמר שבאירופה נוקטים שיטות אחרות - אבל שהוא, אמריקאי במקור - מעדיף את השיטה האמריקאית.
כי יש לי לב של זהב. 442701
את מתכוונת לשגעון בעידן התבונה?
כי יש לי לב של זהב. 442748
אכן.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים