בתשובה לשי כהן, 16/10/99 17:32
 |
|
 |
||
|
||||
 |
למעשה, זהו וויכוח הניטש מזה שנים בין היסטוריונים – האם גיבורים עושים את ההסטוריה, או שההיסטוריה עושה את הגיבורים. למיטב ידיעתי, המומחים עדיין חלוקים... (יוסי, אם אתה קורא שורות אלה – הידע ההיסטורי שלך יותר מעודכן משלי... מה דעתך?) |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ההסטוריוגרפיה המרקסיסטית (שהובעה בצורה מצוינת ע"י טולסטוי בסוף "מלחמה ושלום") טענה שההסטוריה היא רצף של תהליכים בלתי נמנעים, שסופם במהפכה המיווחלת. לפי שיטה זו, שחלחלה אל אינטלקטואלים רבים, לאדם הבודד אין אפשרות להשפיע על מהלך ההסטוריה. זוהי, כמובן, תפיסה דתית של ההסטוריה: היא מניחה "שהכל כתוב מראש". עוד בטרם נוצרה החברה האנושית הראשונה, נגזר שהיא תסתיים במהפכה קומוניסטית מפוארת. וזה, מה לעשות, הבל, שטות ורעות רוח. התהליך ההסטורי חשוב, אבל הוא מורכב מאוסף עצום ומורכב של אינספור פעולות של אינדיווידואלים. אין תהליך ללא אינדיווידואלים, ואינדיווידואלים יכולים לפנות לכאן או לכאן. איזה תהליך הסטורי היה כותב דווקא את המוזיקה של מוצרט? של באך? של בטהובן? אם יוליוס קיסר לא היה נולד, אילו נרצח על ידי סולא, אילו מת בגאליה, אילו נהרג במלחמת האזרחים, לא היה פרינקיפאט רומאי. אם לא היה פרינקיפאט, לא היה כוח מרוכז בידי אדם אחד, והאימפריה הייתה מתפרקת בטרם נוצרה. אילו כך היה הדבר, לא היה קיסר שמתנצר, ולא היו אלף שנים של חושך, שהביאה הנצרות עמה. דוגמא נוספת: אילו פאולוס היה נשאר יהודי קנאי, ולא מתנצר, סביר שהנצרות הייתה נותרת כת יהודית קטנה ולא חשובה. מה היה קורה אם גנדי היה תומך דווקא בפעולה אלימה? וכן הלאה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |