בתשובה לאיציק ש., 22/05/07 4:53
יחי ההבדל ענק 444768
בימי הביניים חל שינוי מהותי בתפיסת המושג של קידוש השם, בנסיבות המסוימות שבהן דורשת היהדות ממאמיניה למות על קידוש השם. בקהילות אשכנז בגזֵרות תתנ"ו אנו מוצאים אנשים שנטלו את נפשם במו-ידיהם כמעשה של קידוש השם, אך לא רק את נפשם שלהם נטלו אלא גם את נפש נשותיהם ובניהם ובנותיהם. הם עשו זאת כפעולה מונעת, בעיקר בשל החשש כי הנוכרים יטבילום בעל כורחם לנצרות ויעבירום על דתם; וחמור עווֹנוֹ של מחטיאו יותר מן ההורגו (במדבר רבה כא, ד), שכן: "ההורגו בעולם הזה יש לו (לנהרג על קידוש השם) חלק לעולם הבא", ואילו "המחטיאו – הורגו בעולם הזה ובעולם הבא" (תנחומא, פרשת פנחס ג). ולא נחה דעתם עד שעמדו ותיקנו ברכה מיוחדת על אותה שחיטה ותפילות מיוחדות למעשי קידוש השם שלהם.
הנרטיב בשעתו, שחזר על עצמו אינספור פעמים, התנהל על פי "תסריט" שגרתי: יהודים נתפסו בידי קנאים נוצרים, נגררו לכנסיות, והועמדו בפני בחירה: להתכחש בגלוי לאמונתם היהודית ולהיטבל לנצרות, או למות בעינויים שיבזו אותם ואת אמונתם. היהודים בחרו לבצע את מעשה קידוש השם כשחיטה במובנה הדתי, דהיינו כהקרבת קורבן עולָה על פי כל דיניה. כך הם שיווּ לַמעשה את דמות העקדה שעקד אברהם אבינו את יצחק בנו מרצונו. משעה שקיבלו עליהם הנעקדים את הדין, הם יצאו מכלל קורבנות סבילים והפכו למקַדשי שֵׁם שמים פעילים, המשַׁווים למתרחש את המשמעות שהם רוצים בה – הבעת נאמנות מוחלטת לאמונת ישראל על ידי עמידה בכבוד בעינויים ונשימת אפם האחרונה כשמילות "שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד" על שפתותיהם – כך נעשה מעמד העינוי וההריגה למעין הקרבת קורבן עולה, למעין עקֵדה. היה זה מתן תוקף לאמונה, "קבלת עול מלכות שמים". והיהודים נחלו ניצחון מוחץ בעמידתם האיתנה, במסירות נפשם על מזבח אמונתם; בניסיון הקשה מנשוא שהנוצרים העמידו בפניהם.

(מתוך מאמרי "הקרבת החיים על קידוש השם", כתב העת "כוורת", 2002).

וכך מסביר את האקט פרופ' אהוד לוז במאמרו: "מקומו של קידוש-השם בתולדות ישראל", המצביע על הרקע הרחב יותר, הכלל-אנושי של המושג, גם אם מקורו הוא דתי: "האדם כיצור בעל כוח מוסרי, העומד בפני ברירה ובחירה של ערכים המנחים את התנהגותו, המנסה לממש בחייו ובמותו ערך נעלה מפרטיותו... מי שמאמין בערכים מסויימים – חי את יחסיות חייו בתודעתו. הוא יודע כי מה שמעניק לחייו משמעות וערך, מה שעושה אותו לאדם במלוא המובן – מקורו אינו בעצמו בלבד אלא בערך כללי מתגשם בעצמותו שלו... אולם יש מצבי גבול שאליהם נקלע האדם והמעמידים אותו בפני ההכרעה בדרך של כפייה : להתכחש למה שמעניק לחייו ערך, או למות ועל-ידי כך להעניק ולהודות בערך הנעלה על חייו שלו..." (שדמות כ"ח, תשכ"ח).
בא לברך ונמצא מקלל 444772
יפה, לא כתבת את דבריך המצוטטים ואת תיאורי המעשים המחליאים - אלא ע''מ לאשש, להמחיש ולחדד את דבריו של איציק - אכן, ''קידוש השם'' - אחת התופעות המבישות והלא מוסריות ביותר בתולדות האדם. הוא הדין גם במעשה אברהם אבינו ועקידת יצחק, שטוב שהזכרתהו בהקשר זה. לא סתם קרא יוסי שריד בחכמתו לסיפור העקידה - ''מהתלה אכזרית של הקב''ה''.
444775
תגובה 444757
בא לברך ונמצא מקלל 444794
אגב עקדת יצחק: המספר המקראי מתחיל את סיפור עקדת יצחק במילות הרקע "וה' ביקש לנסות את אברהם", ואח"כ עובר לתאור השתלשלות הארועים.
בשום מקום המספר המקראי לא מדווח לנו האם אברהם עמד בנסיון, או שמא נכשל בו. את זה הוא משאיר לפרשנותם של הקוראים.
בא לברך ונמצא מקלל 444810
בהתחשב בעובדה שבסוף הסיפור האל אומר לו ''כיוון שהיית מוכן לעשות מה שאמרתי ברך אברכך וארבה את זרעך'', הפרשנות שלפיה אברהם לא עמד בנסיון היא, איך לומר, רחוקה מהפשט.
מאיפה זה מוכר לי? 444811
תגובה 92840
מאיפה זה מוכר לי? 444814
טוב, למרות שגנבתי את התגובה הזאת, אני מניח שבעליה המקורי לא יתלונן...

חזרה לעמוד הראשי

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים