בתשובה לאביב י., 01/07/07 17:01
רגע של וידוי- לא רואה טלויזיה 449512
נניח שחוטפים אותך טרוריסטים שמאיימים שהם יוציאו אותך להורג אלא אם תזהה את התמונה של נינט מבין מאות תמונות דומות.

במקרה זה, ההצצה הזו הצילה את חייך!
רגע של וידוי- לא רואה טלויזיה 449528
הידד!
רגע של וידוי- לא רואה טלויזיה 449535
ונניח שאחרי שאביב מזהה אותה נכונה, הטרוריסטים אומרים לו: נפלת בפח, אנחנו טרוריסטים נגד תקשורת המונים, ומוציאים אותו להורג.

במקרה זה, ההצצה עלתה לו בחייו!
רגע של וידוי- לא רואה טלויזיה 449612
לנו, מכל מקום, היא כבר עלתה.
רגע של וידוי- לא רואה טלויזיה 449614
זה התרחיש הכי מופרך ששמעתי מימי.
רגע של וידוי- לא רואה טלויזיה 449625
אני יודע שאתה צוחק, אבל בכל זאת אציין שהוא סביר באיזה סדר-גודל יותר משלך (עשר בחזקת מינוס שמונה לעומת מינוס תשע): לאיזה טרוריסטים בימינו יש יחס חיובי לתרבות ההמונים?
רגע של וידוי- לא רואה טלויזיה 449628
לאף אחד מהם - ובדיוק בגלל זה לא סביר שהם ישפילו את עצמם לדרגת רמאות שכזו, שעלולה לתת ולו לרגע את הרושם שיש להם יחס סביר שכזה.
רגע של וידוי- לא רואה טלויזיה 449699
אבל יש אולי יחס דיאלקטי או אמביוולנטי. מצד אחד בוז למה שמסמל דקדנטיות חומרנית ומטומטמת. מצד שני ניצול מושכל (או אינטואיטיבי) של אספקטים שונים מתרבות ההמונים לקידום מטרות. למשל שימוש בצורות הבעה שונות של המדייה, או ניצול תרבות ההמונים כמדיום שמפיץ ומגביר מתוך עצמו פחד ומסרים.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים