 |
לפני שנה פרצו לי לאוטו וגנבו לי את הרדיו.
זה נשמע טריויאלי, ברור לכולם שהאשם הוא הנרקומן שפרץ לי לאוטו וגנב לי את הרדיו.
אבל, אם נסיים את הדיון כאן, אז הוא יהיה משעמם ולא מועיל. אפשר לחשוב על זה עוד רגע, *גם אני אשם*.
מתוך עצלנות לא לקחתי את הפאנל של הרדיו, ידעתי שאני צריך לקחת אותו איתי, ידעתי שאם אקח אותו לא יפרצו לי לאוטו. יותר מזה, כשבחרתי את האוטו בחרתי באוטו עם רדיו שאפשר לגנוב, יש היום מכוניות עם רדיו שאי אפשר לגנוב, אבל בחרתי באופן מודע לקחת מכונית עם רדיו גניב. בנוסף, אני בחרתי את הכנסת שמשקיעה מליונים בישיבות/ צבא/ מוזיאונים/ התנחלויות/ חקלאות (סמן את המיותר לפי דעותיך הפוליטיות) במקום במשטרה/חינוך (סמן את המוצלח לפי דעותיך הפוליטיות) שיכלו למנוע את הפשע הזה. חוץ מזה, איך זה שנרקומן מצליח לפרוץ לרכב שלי, ברור שהייתי יכול להשקיע במנעול נורמלי.
שימי לב שכל הנקודות האלה לא מורידות כלום מהאחריות הפלילית והמוסרית של הגנב. הוא נשאר בן X@# כשהיה. אבל אני לא יכול לעשות כלום בקשר לזה, ובקשר לעצמי, למרות שברור שהאשמה שלי עקיפה לחלוטין, אני יכול לעשות הרבה. סתם להאשים את הגנב לא יחזיר לי את הרדיו, ולא ימנע את הגניבה הבאה, לכן זה דיון משעמם וחסר טעם.
באותו אופן, אני לא מוצא הרבה טעם בלהתדיין על מה "הם" יכולים לעשות טוב יותר, זה משעמם (בגלל שכולנו מסכימים) וחסר טעם (בגלל שאף אחד מ"איתנו" הוא לא "הם"), לעומת זאת, הדיון על מה "אנחנו" יכולים לעשות הוא דיון מעניין (בגלל שברור שלא נסכים) ובעל טעם (בגלל שאם נמצא פתרון טוב, נוכל לצמצם את הרוע, למרות שלא אנחנו יוזמים אותו, ולא אנחנו אחראים לו ישירות). ברור שחייבים לשים לב להבדל בין האשמה הישירה, לאשמה העקיפה. אולי לפעמים כדאי להדגיש את זה, כי כנראה שיש כאלה שזה לא מובן מאליו להם. למיטב ידיעתי, בפוליטיקה הישראלית, אי ההבדלה הזאת נפוצה הרבה יותר דווקא בימין, ע"ע "פושעי אוסלו לדין".
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש