בתשובה לtahmar1900, 13/10/08 16:52
תהיות 493003
זה לא בינארי. כשהיינו במצב של חוב של יותר מ 100% + קפיצה בריביות + משבר אמון שכמעט ולא מאפשר לממשלה לגייס חובות נוספים נאלצנו לספוג את רוב הירידה בהכנסות ע"י קיצוץ בתקציב.
אם יהיה מיתון כשאנחנו ברמת חוב של 80% נוכל לספוג חלק קטן יותר מהירידה בהכנסות ע"י קיצוץ וחלק גדול יותר ע"י הגדלה זמנית של החוב.
ב 60% החלק של הקיצוץ יקטן עוד יותר והחלק של ההגדלה הזמנית של החוב יגדל בהתאם.
וכך הלאה.

כלומר, היחס בין הירידה בהכנסות לבין גודל הקיצוץ הדרוש הוא פונקציה *רציפה* של מצב החוב שלנו. זה לא "או הלוואה או קיצוץ", זה תמיד עירוב כלשהו של השניים.
תהיות 493026
הצגתי את זה בכוונה בצורה בינארית כדי להדגיש את השונה. ברור שתמיד נרצה להקטין את החוב או כשנרצה ניקח הלוואות וכו', השאלה הייתה מה "יותר".
האם ה־60% היא מטרה (מגיעים אליה, ואז שומרים על רמת חוב כזו פלוס מינוס) או תחנה (מגיעים אליה, ומכריזים על התחנה הבאה וכו').
ההבדל: אם זו מטרה אז לכשנגיע לשישים, מכל רגע שיש משבר או האטה או סתם כשבא לנו לקחת הלוואות נעשה זאת, ומהצמיחה וההכנסות אחר־כך נכסה את מה שלקחנו. אם זו תחנה, בכל זמן ובכל עת נמשיך להקטין החוב.
תהיות 493028
מכל בחינה הגיונית כדאי להמשיך להקטין את החוב במידה והאמצעים מאפשרים זאת.

ה 60% זה לא איזה מספר שנהגה ע"י מומחים לכלכלה בתשובה לשאלה "מהי רמת החוב האופטימלית", זה סתם מספר שלפני כך-כך שנים קבוצה של מדינות אירופאיות הסכימו בינהם משלל שיקולים פוליטיים ואחרים ותוך התחשבות באינטרסים ובלחצים הנפרדים של כל מדינה ומדינה באותה קבוצה. זה בוודאי לא מספר שאמור לחייב אותנו. משתמשים במספר הזה בתור נקודת ייחוס למצב שאפשר להגידרו "מתקבל על הדעת", זה הכל.

להקטנת החוב יש יתרונות רבים, בינהן:
1.הקטנת החוב מפחיתה את תשלומי הריבית(גם כי משלמים ריבית על חוב יותר קטן, וגם כי אחוז הריבית עצמו יורד ככל שהביטחון ביכולת ההחזר של המדינה גדל), מה שמפנה יותר כסף בתקציב המדינה להוצאות אחרות, או לעוד הקטנה של החוב, או להורדת מיסים.
2.הקטנת החוב מפנה משאבים להשקעה במשק (אם המדינה לווה פחות כסף, אתה נאלץ להלוות את הכסף שלך למישהו אחר, כמו חברות מסחריות וכדומה).
3.הקטנת החוב מגדילה את היציבות ונותנת יותר חופש פעולה במקרי משבר (מיתון חמור במיוחד, מלחמה גדולה, ושאר אסונות).

לפני מספר שנים החוב של אוסטרליה ירד אל מתחת ל 10% מהתוצר, והתחילו שם דיונים על האם כדאי להשאיר רמה כלשהי של אחוזים בודדים של חוב רק על מנת שאגרות החוב של המדינה ייסחרו בבורסה וכך תיקבע עבורם ריבית ע"י השוק, כדי שיהיה מה שיהווה "ריבית ייחוס" שביחס אליה משקיעים יוכלו לקבוע את הריבית ה"מתאימה" של אג"ח של חברות אוסטרליות (כשהריבית ה"מתאימה" היא הריבית על החוב הממשלתי + פרמיה שאמורה לשקף את הסיכון של החברה הספציפית).

לא עקבתי האם הויכוח הזה הסתיים בהכרעה ברורה כלשהי, אבל כל עוד אנחנו לא באזור הזה (של 0-10% חוב) אין שום סיבה שלא נמשיך להקטין את החוב, במיוחד בזמני גאות.
מה שכן, ככל שהחוב קטן אפשר להאט את קצב ההקטנה שלו (כי זה פחות דחוף).

חזרה לעמוד הראשי

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים