בתשובה לדנידין, 31/12/01 15:46
בין סיכול לרצח 50583
הטענה הראשונה שלך פשוט מצויינת.

גם המחבלים שנפסים מהווים סיכון לא מיידי ובעיקר לנוכח הסיכוי המצויין לשיחרורם בטרם עת

לגבי המשך טענותיך אני חושב שאין כל צורך לתת לאויבי/ך את זכות היריה הראשונה. שיטת הסיכול הממוקד מקובלת עלי באופו עקרוני ושיטתו של מרוצץ הגולגלות יכול להיות שהיתה מתקבלת על ידי בזמנו (רק תזכורת- כל גורמי הממשל היו שותפים לאותה שיטה, סביר להניח משום שהיה מדובר בסוג של נורמה, ותוכן ראיונותיו של מר יתום אחרי הפסיקה מחזקים סברה זו).
ממש כשם שאני מנסה, ובד"כ מצליח, להאמין במקבלי ההחלטות שבוחרים את המסוכלים כך סביר כי הייתי, בעת שהמקרה קרה, מסכים עם מקבלי ההחלטות שזהו הדבר הראוי לעשות.

הדיון כרגע ממש באוויר בגלל שלא ניתן לשפוט במונחים של היום את שקרה באותה תקופה, והזכרתי כבר את אמות המידה השונות שהיו נהוגות. באותן אמות מידה שונות היה על בית המשפט להתחשב ולא כך היה להבנתי (מה גם שבית המשפט דן בבקשה למנוע ממנו תפקיד ולא בשאלה האם הוא עבר על החוק או לא)
לגבי הרושם, כאילו גם היום המעשה והדברים היו מקובלים עלי, אם נוצר כזה הרי שלא הובנה עמדתי לגבי השתנות אמות המידה ואאלץ לחזור עליה בהמשך.
בין סיכול לרצח 50625
אני לא בטוח בקשר לאמות המידה השונות. אני נוטה לקבל את דעתו של easy בפתיל עם מיץ פטל שהמדיניות היתה עמומה במתכוון, ועובדה שהארץ געשה ורעשה כשהעובדות התגלו.

אין שום הצדקה לריצוץ גולגלות מתוך הטענה שהמחבל ישוחרר בעתיד ויחזור להוות סיכון, כי ישנה דרך פעולה פחות דרסטית למנוע זאת: לא לשחרר אותו. הסיכון שהוא יצליח לברוח או שעצם הימצאותו בכלא תעודד אחרים לפיגועי מיקוח נמצא - בסקאלה הפרטית שלי - מעבר למקום בו ישנה הצדקה מוסרית להריגתו. בכל מקרה, לא יכולה להיות הצדקה להריגתו ללא משפט כשהוא כבול. השאלה אם נכון להטיל עונש מוות על מחבלים היא שאלה נפרדת.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים