בתשובה לאינקוגניטו, 04/02/10 12:15
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אותו החלבון מייוצר בעקבות כל מיני מקומות בדנא ולכן אם עותק אחד נדפק הוא מייצר חלבון פגום ( או שהוא לא מייצר כלום) אבל העותקים הנוספים ממשיכים לייצר. זה לא תמיד עובד, ויש הרבה מחלות גנטיות שנובעות מכך שחלבון מסויים לא מיוצר, אבל בהרבה מיקרים זה לא הורג את היצור (נניח חולי צליאק או גושה). המהדר אמנם קיים בטבע, נדמה לי שקוראים לו P53. אמנם, תשאל איך נוצר הP53 ואני לא בדיוק יודע, אבל אני מניח שיודעים משהו בנושא. קראתי פעם שכתבו את הקומפיילר של C ב C. על הP53: |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
תודה רבה על הקישור, אני אשתדל לקרוא בנושא. לגבי הקומפיילר אני משער שאת הקומפיילר הראשון לא כתבו בc אם כי סביר להניח שחלק מהקומפיילרים אכן נכתבו בc. לסיום תיאור משועשע של c: c, שפת תוכנה עם כל הכוח של שפת מכונה בצירוף כל האלגנטיות של שפת מכונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה מתעקש על להקביל מהדר למערכת ביולוגית, לא הייתי בוחר דווקא בP53. אפשר למצא מהדרים בכמה רמות, פגיעה בחלקים מסויימים בדנ"א ימנעו מגן להיות משועתק. שינויים אחרים בגן יגרמו לפירוק של הרנ"א לפני הפיכתו לחלבון (nonsense mediated decay) וחלבון שלא עונה על קריטריונים מסויימים יפורק מהר מאוד. ברמה גבוהה יותר, אם החלבון מפריע לעובר לעבור שלבים מוגדרים מאוד ושמורים של התפתחות עוברית (זו אחת הסיבות למה עובר של אדם דומה מאוד לעובר של יונקים אחרים) יש סבירות גבוהה להפלה (שזה חסכון אנרגטי ואפשרות להריון אחר בהקדם, מנקודת מבט אבולוציונית). לגבי אלגוריתמים גנטיים, בתיכון1 כתבתי כמה והם עובדים עבדו נהדר (מספיק טוב כדי למצא באג בקוד שמריץ אותם ולמלא את הדיסק עד תום בעתקים של עצמם), כותבים את עצמם מאפס על סט כללים מוגדר. מה שחשוב לזכור הוא, שהקוד אמור לרוץ בכל מקרה, כך ששגיאות קומפילציה לא יגרמו למחשב לנפות 99% מהשינויים בכל שלב. לדוגמא אפשר לחשוב על מכונת טיורינג, כשכל פעולה בסיסית שלה מיוצגת ע"י מספר. הקוד הוא אוסף המספרים. רווח או כמה רווחים יכולים להיות סוג של יתירות נגד "frame shift", שזו כן בעיה בקוד ביולוגי. 1 הווה אומר מזמן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבדיקות הללו מופעלות על גנים שמתבטאים לחלבונים. חלקים מה־DNA שלא מנסים לייצר מהם חלבונים לא ייבדקו כאן. זה נראה יותר כמו בדיקה של זמן ריצה מאשר בדיקה סטאטית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חלקים שלא מקודדים לחלבון רגישים הרבה פחות למוטציות, לכן גם השימור שלהם בין יצורים שונים נמוך בהרבה. אין סיבה לבדוק. כשאתה לא ממש יכול לשכתב את הקוד שלך בדור הזה, לפעמים להשתיק קוד גרוע מהווה פתרון טוב מספיק1. זה לא ממש זמן ריצה, כי דנ"א בד"כ לא עושה כלום עד שהוא הופך לחלבון. רוב ההשמדה היא לפני כן. גם בהתפתחות עוברית, בעיות גנטיות קשות גורמות להפלות בד"כ לפני שהאישה יודעת שהיא בהריון, "זמן ריצה" יכול להיות כמה חודשים לאחר מכן כשאיברים מתפתחים או אפילו שנים מאוחר יותר. 1 ואולי הוא עובר השתקה אפיגנטית ובכלל לא הופך לרנ"א ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנקודה היא שמוטציה עתידית יכולה לגרום להם להתחיל להתבטא. כמוכן שים לב שהדוגמה הבעייתית של מישהו היא בכלל אצל חידקים, שלהם תא פחות מורכב. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |