בתשובה לדב אנשלוביץ, 13/02/10 8:58
לא ממש פשוט 535623
ארשה לעצמי להידחף לדיון.
אם אני מבין נכון, דב מנסה כאן לבסס טענה. הטענה היא:
-- דיני מלחמה או "מוסר מלחמה" הם יחסיים ותלויי נסיבות, ומכאן שהשאלה "האם מעשה ספציפי זה או אחר הוא פשע מלחמה" גם היא יחסית ותלויית נסיבות.

למע"ד, הטענה שלעיל היא נכונה באופן טריביאלי (ולכן גם לא מאד מעניינת).
מלחמה היא אירוע בלתי מוסרי או לפחות א-מוסרי מעצם מהותה. בוודאי שלצד המותקף יש צידוק מוסרי להתגונן, לא זה העניין. העניין הוא ש*עצם מעשה המלחמה* הוא בלתי מוסרי, וזאת בלי קשר לשאלת האשמה או האחריות. הסיטואציה הלא מוסרית מחייבת מעשים שבכל מצב אחר נחשבים לפשע. כל ניסיון להגדיר בתוך מסגרת לא מוסרית זו כללים וסייגים של מותר ואסור בהתאם לכללי מוסר אוניברסליים יכול לקוות לכל היותר להצלחה חלקית ויחסית.

עצם המושג "פשע מלחמה" הוא מודרני ונטבע רק אחרי שהזעזוע הרגשי שמעשים מסוימים שנעשו בכמה ממלחמות המאה הקודמת גרם לאומות העולם (או לפחות לאומות שניצחו) להתיישב ולהחליט משהו כמו "אפילו במלחמה יש קו שאסור לעבור".

היחסיות ותלות־הנסיבות של ההגדרה "מה זה פשע מלחמה" מודגמת בסיפור (הנכון) הבא:
חיילים אמריקאיים שנפלו בשבי היפנים במלחמת העולם השנייה עברו עינויים, ולאחר המלחמה נשפטו שוביהם על ביצוע "פשעי מלחמה". נוצר הצורך לתת לשופטים כללים אילו עינויים והשפלות נחשבים לפשע מלחמה ואילו לא.
בפשטות ותוך זמן קצר נקבע הקריטריון: כל סוג עינוי או השפלה שעברו חיילים יפניים בשבי האמריקאי הוא "מותר", וכל עינוי או השפלה שלא הוא "פשע מלחמה". (אאל"ט, היו אפילו מקרים של יפנים שנשפטו כשלשופטים היה מידע חלקי על אופן הטיפול בשבויים יפנים, וכשהתברר מאוחר יותר שבעצם מעשה זה או אחר הם "מותרים" היה צורך לבטל סעיפי אישום רטרואקטיבית. לחלק הזה בסיפור אין לי סימוכין וצריך להתייחס אליו כפולקלור עד שמישהו שיודע טוב יותר יאשר או יכחיש)
בדומה, הפצצות שטיח ושימוש בנשק ביקוע גרעיני כנגד אוכלוסיה אזרחית היו מעשים שהמנצחים ביצעו, ולכן לא הוכללו ברשימת פשעי המלחמה. היות ואף אחת מהאומות שניצחו לא עסקה באופן בוטה בהשמדת עם, התמזל מזלנו ו"השמדת עם" זכה להיכלל ברשימת הפשעים.

במלים אחרות: מושג "פשע מלחמה" הוא יחסי ותלוי נסיבות מראשית הורתו.
במלים אחרות: אני חושב שטענתו של דב נכונה.

מצד שני, נראה לי שדב לא טוען את הטענה הזו כתכלית לעצמה, אלא כגאמביט פתיחה במהלך שמסקנתו הסופית היא שהביקורת על ישראל הנוגעת לפלישה לעזה לפני שנה אינה מוצדקת ונובעת מאינטרסים זרים (עם או בלי שימוש במושג "אנטישמיות") ויש לדחות כל דרישה לחקירה נוספת.
כאן אנו חלוקים. יחסיותו של "מוסר המלחמה" אינה גוררת שכל ביקורת אינה מוצדקת. עד היום הצטברו מספיק "ראיות נסיבתיות" (עדויות חיילים ועדויות של פלסטינים ואפילו כמה הודאות בחצי פה של דוברים רשמיים של ישראל) כדי להצדיק לפחות חקירה ממלכתית ובלתי תלויה באירועי הפלישה ההיא‏1, וזאת אפילו אם מחליטים מסיבה זו או אחרת להתעלם מדו"ח גולדסטון.

דוגמה קונקרטית אחת: נשמעו טענות שנעשה שימוש בחימוש אסור באמנות בינלאומיות (זרחן). למיטב ידיעתו טענות אלו לא אושרו אבל גם לא ממש הוכחשו.
חשוב שנדע האם אכן נעשה שימוש בתחמושת כזו, ואם כן מי אישר זאת: האם הייתה כאן יוזמה מקומית של מפקד טנק, או שהיה אישור ממ״פ, מח״ט, אלוף פיקוד, רמטכ״ל, שר ביטחון או ראש ממשלה? אם אכן נעשה שימוש כזה האם היה זה תקין, ואם לא מי צריך לתת את הדין?
בדומה יש דוגמאות רבות למעשים ש*לכאורה* אינם תקינים ודורשים חקירה. כל זמן שישראל מסרבת לחקור העולם רואה זאת לפי הכלל "שתיקה כהודיה".

יתירה מזאת, עד היום לא ראיתי שום נימוק משכנע למה בעצם יהיה זה נכון להתעלם מדוח זה. הטיעונים הטובים ביותר ששמעתי עד היום, אחרי שמקלפים אותם מקליפותיהם מסתכמים ב"אני לא אוהב את גולדסטון", "אני לא אוהב את הדו"ח", או "אני לא אוהב את אלו שסיפקו אינפורמציה".
מאד לא משכנע.
ושוב, אפילו אם בכל זאת מחליטים להתעלם מהדו"ח צריך לחקור את הטענות בנוגע לפלישה.

1 בלי להכנס לשאלה מה בדיוק טיבו של הגוף החוקר, "משפטית" או לא "משפטית" וכ׳ו
לא ממש פשוט 535631
נראה לי שאני מצליח לגבש הסכמה לכך שהשיפוט בדבר פשעי מלחמה צריך להיות ייחסי ולא מוחלט. איציק נותר בלתי מסכים לכך בהצהרה אך עקשנותו התקיפה שלא לענות על שאלה פשוטה (בדבר הטלת פצצת אטום על טהרן בניסבות מסויימות), "מחשידה" אותו בכך שאף הוא בעצם מסכים, אולי בצורה לא מודעת . . .
ואולי, לכן, הגיע הזמן להתייחס לנושאים אחרים שקשורים בביקורת המוסרית והמשפטית על "עופרת יצוקה", ובדרישה לחקור בעצמנו את מה שקרה שם.
לפני שאתייחס לכך, רק אומר שאיני מבין את תחילת דבריך בהם טענת שמלחמה היא עניין לא מוסרי. לדעתי אי אפשר לומר על המושג "מלחמה" דבר כזה. אפשר לומר על בן אדם אם התנהג בצורה מוסרית כן או לא אבל אי אפשר לומר דבר כזה על "מלחמה". בני אדם לפעמים עושים מלחמות. אתה עצמך אמרת שאם הם נלחמים, למשל, כדי להגן על חייהם הם עושים מעשה מוסרי, אך אם הם נלחמים כדי, נניח, לשדוד אומה שכנה הם עושים מעשה לא מוסרי. את בני האדם שופטים. לא את המלחמות. כפי שאי אפשר לשפוט טנק או פגז. המלחמה כמו הפגז והטנק הם דברים שאי אפשר לשפטם.
ולעניין "עופרת יצוקה". למלחמה הזאת יצאנו בעקבות מצב שבו לאחר פינוי מלא של רצועת עזה וסיום ה"כיבוש" שם, נמשך ואף התגבר ירי של טילים לעבר יישובים אזרחיים שלנו משם, זאת למרות שערביי עזה ידעו שיש בידינו כלים שבהם אנו יכולים להשיב להם באותה מטבע מנה אחת אפיים. בעצם, כל האסטרטגיה שלהם התבססה על ההנחה שאנו לא נשתמש במלוא כוחנו כדי לפגוע בישובים שלהם. לו חשבו שננהג כמוהם לא היו מעיזים לירות משם טילים.
את דעתי על מה שצריך לעשות כאשר צד חלש ממך בהרבה מסתמך על חוקי משחק מעוותים הבעתי במאמר ישן באייל בשם "יריחו תחילה". כאשר יש גבול מוגדר בינינו ואנו לא שולטים שם ולא אחראים על הביטחון שם, ומעבר לגבול המוגדר הזה עפים לעבר ישובים אזרחיים שלנו טילים, מדובר במצב קלאסי, שבו מותר לנו מבחינה מוסרית, לדעתי, לשבור את הכללים האלה ולהשיב באותה מטבע, בעוצמה כזאת שתפסיק את הירי משם. כשמדברים על "מידתיות" המידה היא בדיוק זו שתפסיק את הירי משם, ויש, ללא ספק, למרות שיש החולקים על כך נקודה קריטית כזאת. ואם אין נקודה קריטית כזאת והם מוכנים שכולם ייהרגו ובלבד ש"ההתנגדות" תימשך, דבר שאינו מתקבל על הדעת כלל, אז שהם כולם ימותו כפי שהם רוצים, אבל שלא יעופו לעברנו יותר טילים.
אני חושב שהחוקים שאוסרים עלינו לנהוג כך הם חוקים שחלים רק עלינו, וכל מדינה אחרת, ארצות הברית למשל אם תותקף ע"י מקסיקו, או בלגיה ע"י לוקסמבורג תנהג בדיוק כך, ולא תעלה על דעתה שיש כללים שיגבילו אותה. וברגע שהאויב החלש ידע שאין כללים מגבילים כאלה הוא בכלל לא ינסה לעשות דבר כזה, והשקט והשלווה ישררו.
מבצע "עופרת יצוקה", כמו מלחמת לבנון השנייה, שנוהל באופן שיש לי הרבה ביקורת לגביו, היה בערך כזה: חיילים חודרים לתוך הרצועה, לנקודות בלתי ברורות, שלא הוחלט עליהם מראש, ולמען יעדים בלתי ברורים מבחינה אסטרטגית. צריך להגן על חיי החיילים. לכן משתמשים בעצמת אש גדולה והורסים כל מה שנמצא בדרך ויכול לסכן את החיילים. התוצאה היא פגיעה מסויימת באזרחים. האבסורד הוא שאם הושגו השגים במבצע הזה בנושא הפסקת הירי משם (ואם השקט הייחסי ששורר היום בדרום הוא תוצאה של המבצע הזה, אכן הושגו בו הישגים הרבה הרבה מעבר למה שאני צפיתי שיושגו), הסיבה יכולה להיות רק הפגיעה בתשתיות ובאזרחים והוצאת החשק מהעזתים לחטוף דבר כזה שוב. כלומר במוצהר המבצע היה להכניס כוחות לעזה "לכתר את העיר עזה" כמו שהצהיר אז שר הביטחון ברק, ואחר כך לצאת, אבל תוצאה עקיפה הייתה שנעשה בהיקף קטן ולא במוצהר מה שאני חשבתי שצריך לעשות בהיקף גדול, וישירות בלי התחמקויות, תוך שימת הקלפים על השולחן. ואם הייתה תוצאה טובה, הפגיעה באוכלוסיה היא מה שהביאה את התוצאה, למרות שאולי ההיקף היה קטן מדי (כי עדיין יש ירי פה ושם, ושלא יספרו לי שהחמס לא מסכים לזה. לו לא הסכים לזה היינו שומעים שם על מעצרים של היורים).
עכשיו, אם באמת צריך לפגוע באזרחים, ורק כך אפשר להשיג תוצאות (אפשר להשיג תוצאות מצויינות גם אם כובשים מחדש את כל הרצועה וחוזרים למצב ששרר ערב אוסלו, אבל זה משהו אחר, ולא זאת הייתה הכוונה בעופרת יצוקה), אז כל החקירות האלה מאבדות את ערכן. "אדוני החוקר האמריקאי. חטאנו. השתמשנו בפגזי זרחן וכמה אנשים נכוו. בפעם הבאה נטיל פצצת גרעין כמו שאתם עשיתם, וכיוון שאתם עשיתם כך זה כנראה הרבה יותר מותר . . ." (הסיפור שלך על הגדרת פשעי החקירה של חוקרי השבויים היפאנים הוא ממש מאלף, וזה בדיוק העניין.)
כל העניין הזה מגוחך. כשמדברים על חקירה מכל סוג, לא תיעשה השוואה כזאת. יגידו לנו: זרחן אסור נקודה. לא משנה שהאמריקאים השתמשו בגרעין ואף טבחו טרם הגרעין מאות אלפי יפאנים. לכן, מראש, אנו מכניסים את עצמנו לפינה שלא כדאי בכלל להיכנס אליה. רק עיוות צדק והעמדתנו באור רע עוד יותר, שלא בצדק, רק זה יכול לצאת מזה.
יש לי המון מה לומר בעניין, אך גם כך זה יצא יותר מדי ארוך וגזל ממני זמן רב, ואני מקווה שיסתפקו בזה גם האחרים שהבטחתי להם תשובה לא עורך דין ושוקי שמאל.
לא ממש פשוט 535643
לא אשיב לך "דבר דבור על אופניו" לא משום שדבריך אינם ראויים לתשובה כזו אלא בגלל מגבלות זמן ומקום.
בדבריי אתייחס רק לנקודות ספורות - אין להסיק מכך שאני בהכרח מסכים (או לא מסכים) עם דבר מדבריך עליו לא הגבתי.

-- מוסריותה או אי-מוסריותה של המלחמה: מלחמה היא סיטואציה בה האינדיבידואל מועמד במצב בו אין לו שום בחירה מוסרית, והוא נאלץ לבחור בחירה בין אפשרויות שבכל אחת מהן יש רוע מסוג אחר (כמו שהיינו אומרים פעם - תלמידו של הרב מבוייבריק הלא הוא הרבי מְעוּטוֹ(. לזאת התכוונתי באמרי שמלחמה היא מצב לא מוסרי מעיקרו‏1.
רבים חשבו (ומעטים עדיין חושבים) שהבחירה המוסרית היחידה היא פציפיזם. מסיבות אבולוציוניות ברורות נקודת השקפה זו בדרך כלל לא מאריכה ימים, והמצב השכיח הוא שאנשים "שמים את כללי המוסר המקובלים" בצד בצאתם למלחמה. הכיסוי הדק של "טוהר הנשק" אינו תחליף ממשי למוסר, ועם חלוף הזמן הוא נשחק ומתבלה כשהמציאות של נבזותה הטבועה של החיה שנקראת הומו סאפיינס מבצבצת מבין הקרעים יותר ויותר.

המשפט בדבריך שמתחיל ב"אתה עצמך אמרת" הוא לא מדויק. אני לא אמרתי שמלחמה היא "לפעמים מוסרית". אמרתי שלפעמים ניתן להצדיק מלחמה, וכוונתי הייתה שלפעמים אדם או אומה נאלצים לבצע מעשה בלתי מוסרי כחלק מכורח הקיום.

-- הנסיבות והסיבות ההיסטוריות של הפלישה לעזה: לא ארחיב כאן, אומר רק שהאופן בו אתה מציג את הדברים הוא פשטני ולא מעמיק. כמו "היהודים בישראל" גם "הערבים בעזה" הם לא גוף הומוגני יחיד. בדומה, הברירות שעמדו (ועדיין עומדות) בפני ישראל הן מורכבות יותר מאשר בחירה בין לספוג קסאמים בשתיקה ובין "להיכנס בהם".

-- כיבוש מחדש של הרצועה לא "יחזיר אותנו למצב של ערב אוסלו". אין צורך שאצטט כאן את הרקליטוס, ולא צריך להיות מדען מדינה מעמיק כדי לדעת שאין חיה כזו. סיסמאות כמו "הערבים אותם ערבים והים אותו ים" מתאימות אולי לצרכי תעמולה ויתכן ששמיר היה פרימיטיב מספיק כדי להאמין בכך (אני מפקפק), אבל בדיון רציני בין אנשים חושבים חבל לבזבז זמן כדי לסתור דבר שאינו נכון באופן טריביאלי.

לגבי חקירה: כאן כשלת בהטעיה שאם היא מכוונת זו פשוט דמגוגיה, ואם טעית אנא הבן שזו טעות משמעותית וחמורה.
כוונתי למשפט: "אדוני החוקר האמריקאי...." וכל מה שבא אחריו.
לא גולדסטון, לא אף אחד מהארגונים שהפשיסטים מסמנים עכשיו כ"בוגדים"‏2, לא אנוכי ולא אף אחד עליו ידוע לי לא קרא לחקירה בינלאומית או אמריקאית. חקירה בינלאומית תמיד מוצגת כמפלט אחרון *למקרה שישראל תעמוד במרייה ובסירובה* לנהל חקירה ישראלית בלתי תלויה (כלומר שאיש מהחוקרים לא יהיה תלוי באיש מהנחקרים לפרנסתו, קידומו, יוקרתו וכולי). בוא נסיר את החלק הזה מהדיון ונדבר אך ורק על השאלה אם אכן יש לחקור את הפישה ודברים שבוצעו בה או לא.

לגבי הזקקותך (שוב) לשימוש בנשק גרעיני על ידי ארה״ב לפני 65 שנה: הבעיה עם טיעון כזה היא שניתן למעשה להכשיר בעזרתו כל שרץ.
לעניות דעתי האישית, מעשה זה היה פשע מלחמה. למיטב ידיעתי למעלה ממחצית תושבי הפלנטה שלנו חושבים כמוני (פחות יותר ממחצית מאלו שיש להם דעה כלשהי על העניין). אין לי צל של ספק ולו הקל שבקלים שאם מעשה זה היה נעשה בידי אחת האומות שהפסידה את המלחמה (כלומר אם גרמניה או יפן הייתה משתמשת בפצצה, או אם ארה״ב הייתה מפסידה חס וחלילה וחס) היתה הטלת הפצצה רשומה גבוה מאד ברשימת פשעי המלחמה - סמוך מאד לתאי הגזים ומחנות ההשמדה.

כיוון שהמנצחים הם אלו שכותבים את ההיסטוריה ואת החוקים זה לא קרה, אבל אוי לנו ואבוי לדמותנו המוסרית אם חלילה נידחק למצב בו הדרך היחידה בה נוכל להצדיק את מעשינו תהיה לשלוף את הירושימה ונגסאקי מאחד הפרקים המצחינים ביותר של ספר ההיסטוריה.

בב״ח.

1 אין טעם להבדיל בין "מלחמה צודקת" ו"מלחמה לא צודקת". לחייל הפשוט (וכוונתי לכל הדרגים - טוראי עד רא״ל) אין אפשרות מעשית לשפוט. ביכולתו לציית או לסרב, אבל נדיר שהחלטות אלו נובעות מהשאלה עד כמה מטרות המלחמה "מוצדקות".
2 עלי לסייג: לא באמת בדקתי כל אחד ואחד מהארגונים. יתכן שאחד או כמה מהם דווקא *כן* קוראים לחקירה בינלאומית ולא לחקירה ישראלית. למיטב ידיעתי לא זה המצב אבל לא בדקתי לעומק.
לא ממש פשוט 535645
הגהה:
הפישה ==> הפלישה
(פחות יותר ==> (לפחות יותר

עם הקוראים עזי הנפש שהגיעו עד הלום הסליחה.
לא ממש פשוט 535656
אין לי הרבה מה להשיב ולהוסיף על דבריי. אני חושב שאני צודק לעניין ההגדרות של מוסריות המלחמה. המשפט שהבאת עכשיו: מלחמה היא סיטואציה וכו' הוא משפט נכון ומדוייק, ובפרוש לא אומרים בו שהמלחמה היא בלתי מוסרית, אלא שהיא סיטואציה שבה האינדבידואל וכו' כלומר המוסריות או אי המוסריות שייכות לבני האדם שנמצאים בסיטואציה הזאת ולא למלחמה עצמה.
אם לכך התכוונת, הניסוח שלך היה לא מוצלח.
ואני בפרוש לא טענתי שאמרת שהמלחמה היא לפעמים מוסרית אלא שדברת על בני אדם שנלחמים. מה שאתה אומר עכשיו שגם אדם שנלחם כדי להגן על חייו עושה מעשה בלתי מוסרי, הוא משפט שאיני מסכים לו. זאת שטות מוחלטת. אם אתה משיב מכה לתוקפך כשהמטרתך היא להציל את חייך בשום פנים ואופן אי אפשר לומר שאתה עושה מעשה בלתי מוסרי. זה מקובל על הכול.
לעניין החקירה העצמית, הרי ברור שמדובר בחקירה כזאת שהעולם יהיה כמה לתוצאותיה ואולי כדי שתנוהל "כראוי" הם ירצו איזה משקיף חיצוני. אז אני מוכן לומר: "אדוני המשקיף האמריקאי", וזו באמת נקודה לא חשובה.
האמריקאים מעולם לא התבקשו ע"י העולם לנהל חקירה עצמית לגבי מה שעשו ביפאן וכל גם לא הייתה תביעה כזאת כלפי בריטניה.
אני חושב שהקלישאה שאנו מרבים לומר שצבאנו נוהג בצורה המוסרית ביותר בהשוואה לאחרים (והסכמת עמי שהשיפוט צריך להיות ייחסי) למרות קלישיאותה היא אמת ביסודה, וכאן מתברר שדווקא המדינה שהיא הכי בסדר דווקא ממנה דורשים חקירה וחשיפת כל הלכלוך שתמיד קיים בכל מלחמה בפומבי. זו איפה ואיפה, וכפי שאמרתי לנו לא יכול לצאת מכך שום דבר טוב.
לא ממש פשוט 535668
לו רק כתבת הודאה ולא הודיה הייתי מסכים עם כל מילה.
לא ממש פשוט 535689
שתיקה כהודיה [ויקיפדיה]
לא ממש פשוט 535672
הייתי רוצה להעיר כמה הערות לגבי מה שאמרת

א. לגבי דו"חות גולדסטון ושות', מה דעתך לגבי הטיעון שטריבונל של שופטים מקונגו, פקיסטן ודרא"פ הוא לא בדיוק קביל לחרוץ דין בעניינים שעשויים לקבוע גורלות לחיים או למוות בישראל או בבלקן לצורך זה. ההישגים ה"מופלגים" של מר גולדסטון במלחמתו בפשיעה בדרא"פ אינם הופכים אותו לבר סמכא בענייני פשיעה בינלאומית. סבורני ש"אנו" איננו אוהבים את גולדסטון בגלל הדו"ח ולא להיפך.

ב. הטיעונים שלך בדבר "היחסיות ותלות־הנסיבות של ההגדרה "מה זה פשע מלחמה", נראה שאינם מקבלים חיזוק מן העובדות. אם ללכת מן הקל אל הכבד, אציין שלאמריקאים היו מעט מאוד שבויי מלחמה יפאניים ולמעשה לא ידוע בכלל על מקרים שניתן להכלילם בקטגוריה של פשעי מלחמה במחנות שבויים יפאניים. ביקורת כלפי משפטים של פשעי מלחמה נגד מפקדים יפאניים נשמעה כבר בזמן אמת (ישנה הפרשה של ימאשיטה "הנמר ממנילה") ובנסיבות הנתונות (מעשי הטבח השיטתיים שביצעו היפאנים וההתעללות השיטתית בחיילים ואזרחים שבויים) אני לא חושב שהוגן לצפות ליותר. הטיעון כי "מעשים שהמנצחים ביצעו לא נכללו בפשעי המלחמה" נראה לי שאינו מחזיק מים. למעשה קשה לחשוב על פשע שביצעו הנאצים ולא בוצע במקביל ע"י הסובייטים (והשמדת עם בכלל זה). הדבר לא הפריע למעשים כאלו להיכלל כפשעי מלחמה בטריבונל של נירנברג. לדוגמה הטבח הסיטונאי של קצינים ומש"קים פולניים בקאטין, לא מנע את ההכללה של הוצאה להורג של שבויי מלחמה ברשימת פשעי המלחמה.
לא ממש פשוט 535677
ב. אני לא טוען שדבריך שגויים, אלא מעוניין לדעת:
ברה"מ (הרשמית הודתה ש)ביצעה את המעשים הללו?

עד כמה הם היו ידועים באותן שנים (45-46)?
לא ממש פשוט 535682
היא טענה שהגרמנים בצעו אותם וזוהי ההוכחה המוחצת למה שטענתי.
עצם הטבח בקאטין (להבדיל מזהות המבצעים) היה ידוע היטב כבר ב-‏1942 כאשר הנאצים חשפו את קברי ההמונים והקימו "ועדה בלתי תלויה" לחשיפת פשעי המלחמה של הקומינטרן היהודי-בולשבקי.
ככל הידוע לי גם היום אין הודאה רוסית רשמית באחריות לפרשה (להבדיל מהודאה "היסטורית" בכך שהמבצעים היו אנשי נ.ק.ו.ד), בעיקר משום שהדבר עשוי לחייב פיצוי כספי של קרובי המוצאים להורג.
לא ממש פשוט 535697
טוב ויפה מה שכתבת אבל מדוע אתה מניח שדרום אפריקניותו של גולדסטון השפיעה על הדו"ח ועשתה אותו שיקרי- כך גם האחרים. השופט מקונגו הוא כנראה אחד האחראים על הרציחות שם וכך גם השופט מפקיסטן. לנעמי חזן אין זכות לומר מילה בהקשר הבין לאומי כי היא אחראית למבצע דין וחשבון; אם היו מבקשים מאהרון ברק לשבת בבית הדין הבין לאומי, היו אומרים שמי שביצע את מבצע דין וחשבון לא ישס בבית הדין.
לא ממש פשוט 535703
כאשר אני מחפש איזשהו קשר ממשי בין השופט גולדסטון לבין לב המאפליה של הברבריות הבלקנית או המזרח-תיכונית, איני מוצא אלא שהקריירה של גולדסטון כפוסק מוסר בינלאומי היא הכרטיס המאפשר לו לחמוק מן ההשלכות והתוצאות של הקריירה הקודמת שלו כשופט בדרא''פ אל חסות עצי האלון של הרווארד. יסולח לי אם כן שאיני מתמלא יראה מול סמכותו המוסרית.

לאור דעותיו של אהרון ברק כפי שהובעו לאחרונה צריך להיות מטורף כדי לתת לו לדון בנסיבות של מבצע דו''ח. אבל תנוח דעתך, שום שופט ישראלי ואפילו לא אהרון ברק כבודו לא יזכה לשבת בטריבונל של בית דין בינלאומי. לפחות לא בימי חיינו.

חזרה לעמוד הראשי

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים