בתשובה להאייל האלמוני, 04/04/10 1:30
איזונים ובלמים 539238
===>"משום מה אתה מתעקש לתת כח מוחלט ללא שום בלם או איזון דווקא לרשות המבצעת".

זה מעיב על הדיון ומעורר חשד לחוסר הגינות. למה את כותב את זה? הרי כתבתי בפירוש "בגץ כן יכול להחליט, שלמרות האפקטיביות של הריסת בתים (לטענת מע' הבטחון), את הבית הזה לא מוצדק להרוס, משיקולים שאינם של אפקטיביות".

===>"...תבוא מערכת הביטחון ותטען שללא הריסת בתים ימותו מליון אזרחים"
נו, איזה כלים יש לבגץ להכריע אם הריסת בתים תציל או לא תציל חיים? אתה באמת לא מבחין בין שתי שאלות האלה:
1) האם הריסת בתים אפקטיבית למלחמה בטרור
2) האם הריסת הבית המסוים מוצדקת, למרות שהריסת בתים אפקטיבית

בשאלה הראשונה אין לבגץ יתרון זו שאלה מקצועית בתחום המקוצע של אנשי הבטחון. בשאלה השנייה יש לבגץ סמכות בלעדית. אם לא תבין את ההבדל בין שתי השאלות הללו לא תבין את תפקידו של בגץ.

===>"באותה מידה, אפשר לתת למערכת הבריאות וטו בנוגע לשאלות בריאותיות, למל"ג וטו בנוגע לשאלות ההשקעה בחינוך, ובכלל, אפשר לסגור את בג"ץ"

ראשית, כבר אמרנו, לא נותנים להם וטו אלא סמכות מבוקרת.
שנית, וחשוב יותר, אם ניתן ל10 שופטים וטו בתחום הבריאות ובתחום ההשקעה בחינוך ובתחום מדיניות הביטחון, אז נקבל יותר איזון? או שנקבל מין מועצת גדולי תורה שיש לה וטו בכל דבר ועניין?
כשמדובר על "איזונים ובלמים" החוכמה היא להיזהר מבלימה מוחלטת, שאיננה מאוזנת.
איזונים ובלמים 539247
> "האם הריסת הבית המסוים מוצדקת, למרות שהריסת בתים אפקטיבית"
שאלת-ביניים חשובה היא "כמה אפקטיבית?". אם נניח שמע' הבטחון מחליטה אך-ורק על פי שיקולי בטחון (ולכן תאשר כל פעולה שהאפקטיביות שלה גדולה מאפס, גם באפסילון), בג"צ הוא זה ששוקל עלות-תועלת, וה"תועלת" היא האפקטיביות של הפעולה.
עכשיו, אם הדעה המקצועית של מע' הבטחון היא "כדי להציל בזיליון-קזיליון איש!" למה לא לשמוע ביקורת מקצועית על הדעה הזו?
איזונים ובלמים 539249
(זה גם לאלמוני)

שאלת הביניים "כמה אפקטיבית" היא אכן חשובה ובשאלות של בטחון היא בעצם השאלה העיקרית. אף אחד "סביר" לא אומר אפס-מאופס או בזיליון-קזיליון. לכל היותר אפשר להעריך שמדיניות מסוימת תפחית/תוסיף בין X ל- Y הרוגים.

אבל נגיד שהצבא אומר שיהרגו מיליונים (בניגוד לאלמוני, אני לא חושב שזה קרה אי פעם) או X. אז מה אם יבוא עד מומחה שיגיד שיהרגו רק Y. הרי כולן הערכות של אנשי מקצוע "בטחוניים" שהיו זמינים גם למערכת הבטחון. אם זכות הוטו בעניין זה נתונה לשופטים, אז הם הופכים לקובעי המדיניות - ומבצעים את תפקידה של הרשות המבצעת.

יש כאן בילבול בין מומחים שמעידים על מקרה פרטי - למשל, כמה האיש המסוים הזה שפוי - לבין מומחים למדיניות. אם המדינה תביא מומחה שיאמר שהבית המסוים שלך תורם לטרור, אתה יכול להביא מומחה שכנגד שיגיד שהבית המסוים שלך איננו תורם לטרור (לפחות לא במידה שמצדיקה את הריסתו).
אבל בית המשפט לא יכול/צריך לשמוע מומחה שיגיד לו שמדיניות הריסת בתים איננה אפקטיבית קזילויון, או אפס. אם בגץ יכריע בשאלה הכללית הזאת, הוא יבצע את תפקידו, וישא באחריותו של שר הבטחון.
איזונים ובלמים 539251
את השאלה איך בג"ץ יכריע בין הערכה של מומחה שטוען X מול מומחה שטוען Y אפשר לטעון לגבי כל מומחה שהוא. למזלנו, הגישה שלך (הממשלה תקבע איזה מומחה מומחה יותר) לא התקבלה בשום מדינה מתוקנת (משום שאז היא היתה מבטלת את כל מערכת המשפט כאשר המדינה היא צד, פשוט להביא "מומחה" שאומר שהממשלה צודקת, כולל אפילו במשפטים פליליים) והגישה הסבירה יותר (בית המשפט בודק את הסבירות של הטיעונים של המומחים) מקובלת בכל המדינות המתוקנות.

זה לא אומר שיש לבית המשפט וטו, רק שיש לו סמכות לבחון את העדויות של העדים שבאים בפניו. ההכרעה היא עדיין של שר הביטחון, אבל אם שר הביטחון מקבל החלטה לא חוקית או לא צודקת, ומנסה לכופף את האמת בעזרת חבר מומחיו, ראוי שמישהו יעצור אותו, זה המהות של האיזונים והבלמים, לא שיש בלמים רק לאחת המערכות, אלא שיש בלמים לכל המערכות, וכולן מאזנות אחת את השניה.
איזונים ובלמים 539263
===>"את השאלה איך בג"ץ יכריע בין הערכה של מומחה שטוען X מול מומחה שטוען Y אפשר לטעון לגבי כל מומחה שהוא".
ואכן אני טוען את זה לגבי כל מומחה שהוא: לבטחון, לחינוך, לבריאות וכו'. לבגץ אין כלים טובים משל הממשלה להכרעה כזאת ואין סמכות להכריע בשאלות כאלו.
לא יעלה על הדעת שבגץ איזו שיטת לימוד עדיפה, אילו תרופות יכנסו לסל, אילו כלי נשק ירכשו וכו', בגלל שהוא מאמין למומחים כלשהם.

===>"למזלנו, הגישה שלך (...) לא התקבלה בשום מדינה מתוקנת"
אתה מוזמן להביא דוגמה אחת, מכל מדינה שהיא, שבה בית משפט פסל מדיניות ממשלתית (בבטחון, בחינוך, בבריאות או בכלכלה) בגלל שהוא מעדיף חוות דעת של מומחים המתנגדים למדיניות הממשלה.
שים לב:
- בגץ יכול לפסול את מדיניות הממשלה בתואנה שהיא מנוגדת לחוק (שהכנסת חוקקה).
- הוא יכול לפסול את הפעלת המדיניות של הממשלה כלפי עותר מסוים, בגלל שבמקרה הזה המדיניות פוגעת באותו עותר באופן לא מידתי.
- הוא לא יכול לפסול את מדיניות הממשלה בגלל שהמומחים שהיא נשענת עליהם לא נראים לו.

===>"כאשר המדינה היא צד, פשוט להביא "מומחה" שאומר שהממשלה צודקת"
זו דוגמה למי שלא יודע לעצור בזמן וליתר ביטחון הולך תמיד על כל הקופה ושופך את המים עם התינוק.
הממשלה לא יכולה להביא "מומחה" שאומר שהיא צודקת, כי להחליט מי צודק זה בדיוק המומחיות של השופטים. אבל השופטים לא יכולים להביא מומחה לביטחון, בריאות, או כלכלה כי להחליט על איזה מומחה תתבסס המדיניות הממשלתית זה בדיוק סמכותה של הממשלה.

---
אנחנו מתחילים לטחון מים. אם תמצא דוגמה שבה בית משפט פסל מדיניות (לא מקרה ספציפי) בגלל דעת מומחים, אשמח ללמוד משהו, אחרת נראה לי חבל"ז.

בינתיים שים לב כיצד מסתיימת עתירה נגד מדיניות ממשלתית בארצנו ("למזלנו"):

"דא עקא, עתירה לבית משפט זה לא תסכון לנושאים המועלים על ידי העותר בעתירתו. אין העותר מצביע על החלטה או פעולה מסויימת של הרשות שנעשו שלא כדין והמצדיקות ביקורת שיפוטית של בית משפט זה, ועל כן אין מקום מלכתחילה להזקקותנו לעתירה זו.

אשר על כן, אני מחליטים לדחות את העתירה על הסף. "
בג"ץ 9285/07
איזונים ובלמים 539265
"ואכן אני טוען את זה לגבי כל מומחה שהוא: לבטחון, לחינוך, לבריאות וכו'. לבגץ אין כלים טובים משל הממשלה להכרעה כזאת ואין סמכות להכריע בשאלות כאלו. לא יעלה על הדעת שבגץ איזו שיטת לימוד עדיפה, אילו תרופות יכנסו לסל, אילו כלי נשק ירכשו וכו', בגלל שהוא מאמין למומחים כלשהם." נגיד, למשל, המשטרה מחליטה להאשים אותך ברצח ארלוזרוב. אתה טוען במשפט שעוד לא נולדת כשארלוזרוב נרצח, והפרקליטות מביאה את המומחה שלה לענייני גלגול נשמות, שמסביר להם שהוא קרא את העבר בעזרת עלי תה, והוא יודע שהנשמה של הרוצח התגלגה לגופך, ולכן אתה אשם. כל בית משפט במדינה תקינה (או אפילו תקינה למחצה) היה זורק את המומחה הזה והתביעה הזאת מכל המדרגות, אבל בית המשפט שלך מחוייב לקבל את המומחה של המדינה, ולכן למעשה, אין שום טעם בהליך המשפטי, אפשר פשוט לתת לממשלה להשליך לכלא את מי שהיא תרצה.

"אם תמצא דוגמה שבה בית משפט פסל מדיניות (לא מקרה ספציפי) בגלל דעת מומחים, אשמח ללמוד משהו" קרא, למשל, את http://elyon1.court.gov.il/Files/03/520/070/a47/0307... בסעיף 87 והלאה דן בית המשפט בטיעונים הביטחוניים שהעלו העותרים ומקבל אותם בניגוד לדעתם של המומחים מטעמה של המדינה.
איזונים ובלמים 539272
===>"נגיד, למשל, המשטרה מחליטה להאשים אותך ברצח ארלוזרוב..."
אני כבר לא בטוח שאתה מגיב לתגובותי. הרי כמעט בכל אחת מהן אמרתי, ואז חזרתי והפרדתי, בין בחינת מדיניות הממשלה לבחינת השפעותיה על מקרה ספציפי. אם אני נאשם בפגיעה במדינה, או עותר נגד פגיעה שלה בי, בית המשפט צריך לשמוע את המומחים של שני הצדדים לגבי המקרה הספציפי שלפניהם. לכן כ*שאני* נאשם ברצח ארלוזורב, מותר לי להביא מומחה שיעיד שזה לא יכול להיות אני.

לעומת זאת, אם המומחה של המדינה קרא בקפה שצריך לרכוש עוד 100 F16, האם אתה חושב שבגץ יכול/צריך לאסור עליה לרכוש אותם? (ראה כמה פעמים נמנעת מלענות על השאלה כזאת בבאשר למדיניות בטחון, בריאות, כלכלה, ולהתייחס לדחיה על הסף של בגץ לעתירה בקשר למדיניות חוץ).

===>"בסעיף 87 והלאה דן בית המשפט בטיעונים הביטחוניים שהעלו העותרים ומקבל אותם בניגוד לדעתם של המומחים מטעמה של המדינה."
זה נראה פסק דין מעניין, הייתי צריך להביא כדוגמה לטיעוני. בגץ עוסק בשאלה האם חוק האזרחות חוקתי. העותרים טוענים שהוא לא. המדינה טוענת שהוא כן. העתירה נדחתה ברוב דעות (די דחוק).
לא הספקתי לקרוא את הכול, אבל בסביבות סעיף 87 לא מצאתי כל עדות מומחים מאף אחד מהצדדים. וגם לא צריך מומחים כי שאלת חוקתיות היא בדיוק תחום ההתמחות של השופטים. השאלה שם היא אם הפגיעה באזרחים מידתית. כי אם היא לא מידתית היא עבירה על חוקי היסוד שהכנסת חוקקה.

תראה מה כתוב שם (ע' 65) - זה לא אני כתבתי:
"קביעת המדיניות הלאומית וגיבושה לדבר חקיקה היא תפקידו של המחוקק. בדיקת חוקיותה של החקיקה עד כמה שהיא פוגעת בזכויות אדם שבחוק יסוד, היא תפקידו של השופט".

ובעמ' 72 (סעיף 90)
"לדעת המדינה, הסיכון הבטחוני נובע מבני זוג צעירים השהוים דרך קבע בישראל. זו הערכה בטחונית אותה עלינו להניח כבסיס להכרעתינו".

אז עכשיו יש לך את זה מפי הגבורה. מה עוד אתה צריך?
כמובן יש מי שיגיד שהשופטים משתפנים כי הם פועלים לפי החוק ולא כמו שהוא רוצה. נו, אז מה?
איזונים ובלמים 539273
ואם המדינה קבעה שהמדיניות שלה היא לא לקבל עדות של מומחים חיצוניים?

נראה לי (לא שקראתי יותר מדי את הפס"ד) שהחלוקה היא לא בין מדיניות למקרים פרטיים אלא בין שיקולים של עלות-תועלת למידתיות.
אם כן, אסור לבג"ץ לקבוע שהריסת בתי מחבלים איננה אפקטיבית, אבל הקביעה שמדובר בענישה קולקטיבית הופכת את ההחלטה ללא מידתית בצורה קטגורית.
איזונים ובלמים 539294
- לא הבנתי את השאלה הראשונה. המדינה זה לא בנדאם - כל המומחים הם לגביה חיצוניים.

===>"נראה לי (לא שקראתי יותר מדי את הפס"ד) שהחלוקה היא לא בין מדיניות למקרים פרטיים אלא בין שיקולים של עלות-תועלת
למידתיות."

גם וגם.
חלוקה 1 - מתי בגץ צריך/לא-צריך לשמוע מומחים של העותרים.
כשהעניין פרטי והעובדות הנשקלות הן ספציפיות לאדם מסוים, אין למומחים של המדינה יתרון. למשל בשאלה אם אני משוגע, הפסיכיאטר המחוזי והפסיכיאטר שלי שקולים. ומאחר שיש ניגוד אינטרסים ביני כנאשם/עןתר לבין המדינה, צריך לשמוע את שני המומחים.
לא זה המצב בעניינים ציבוריים של מדיניות. בעיניינים כאלו (במדינה דמוקרטית) חייבים להניח שהמדינה כבר שמעה את כל המומחים (ואם לא, אז מפנים אותה לעוד מומחה) והחליטה את עצתו של מי מהם לקבל.
שים לב גם להבחנה שהנשיא ברק עושה (סעיף 8) בין עותרים בעלי אינטרס אישי לבין "עותרים ציבוריים". (למרות שבעתירה הזאת הם מעורבבים, אין מחלוקת לגבי עובדות ספציפיות של אדם זה או אחר)

חלוקה 2 - בין שיקולים של "עלות-תועלת" למידתיות.
בשום מקרה, להבנתי, בגץ לא עוסק בשיקולים של עלות תועלת (האם עדיף 2 טנקים או מטוס אחד?), ספירת גופות (אם ימותו 2 או קזיליון) וכו'. המילה "מידתיות" עשויה להטעות כי אנשים חושבים שבגץ שולף סרגל ומודד. שאלת המידתיות היא שאלה ערכית - אין לה מדד אובייקטיבי. לכן גם בדוגמה שהבאת השופטים חלוקים בדעותיהם והעתירה נדחית ברוב דחוק של 6-5.

===>" אבל הקביעה שמדובר בענישה קולקטיבית הופכת את ההחלטה ללא מידתית בצורה קטגורית."

הנחרצות הזאת היא סממן של פנאטיזם שכדאי לך להימנע ממנו.
תראה בדוגמה שהבאת, ישבו 11 אנשים לא טיפשים ולא מושחתים שעוסקים בנושאים הללו עשרות שנים. הם נימקו את דעותיהם בעשרות עמודים, ובכל זאת לא הצליחו להכריע פה אחד.
ואילו הפאנטים - סוגרים עניין במשפט אחד.
איזונים ובלמים 539295
כדאי לראות שוב את המחזה של יונסקו. איך 11 אנשים מסכימים לא לחרוג מהמסגרת שצוירה להם והם גם ציירו לעצמם.
איזונים ובלמים 539318
הוא אשר אמרתי. הפנאטים סוגרים עניין במשפט אחד בו הם קובעים שהמסגרת ש*הם* מציירים היא הראויה וכל האחרות "כוזבות".
איזונים ובלמים 539319
אתה מוזמן לפתח קצת את נושא הפנאטים: מיהם, במה הם פנאטים?
איזונים ובלמים 539334
בשביל מה? אתה עושה את זה מצוין.
איזונים ובלמים 539296
שים לב שאני אייל אלמוני *אחר*.

מומחה חיצוני - מומחה שלא מטעם המדינה.

חלוקה 1 - שוב, לא קראתי את כל הפס"ד (כנראה קראתי פחות ממך), אבל אם להתייחס רק לסע' 8, כל מה שברק עושה זה לציין שיש עותרים פרטיים ועותרים ציבוריים. בשום מקום הוא לא אמר שאין זה מתפקידו לעסוק בעותרים ציבוריים. אבל אם ידוע שיש עותרים ציבוריים, אפשר לגשת לפס"ק שלהם ולראות מה רשמו שם.
חלקוה 2 - אכן.

שום פנאטיזם, סה"כ ניסוח לא משהו.
אם כן, אסור לבג"ץ לקבוע שהריסת בתי מחבלים איננה אפקטיבית (עלות-תועלת), אבל הקביעה שמדובר בענישה קולקטיבית הופכת את ההחלטה ללא מידתית בצורה קטגורית [נמצאת בתחום סמכותו (שאלה ערכית)].
איזונים ובלמים 539316
קשה לשים לזה לב - ובאמת פיספסתי.

- אם השאלה הראשונה חשובה, כדאי שתנסח שוב, כי עדיין לא הבנתי.

חלוקה 1 - נכון. שם ברק רק עושה את ההבחנה בין הסוגים. גם אני לא אומר שאין זה מתפקידן לעסוק בעותרים ציבוריים, אלא רק שכאשר השאלה הנדונה היא ציבורית, אין מקום למומחים שאינם מטעם המדינה. כמו שכתב ברק "זו הערכה בטחונית אותה עלינו להניח כבסיס להכרעתינו".

כאמור, בכל חקיקה/מדיניות יש פגיעה (או פוטנציאל פגיעה) קולקטיבי. להבנתי, ביקורת המידתיות של פגיעת חוק (כול חוק) בזכויות האזרח היא תמיד בתחום סמכותו של בית המשפט - זה בדיוק התפקיד שלו.
הוויכוח למעלה לא היה האם לבגץ מותר לבחון חוקים, אלא אם במסגרת בחינת החוקים עליו לבחון את ההערכות המקצועיות של הזרוע המבצעת (המומחים לבטחון, למשל). אני ו"חברי" הנשיא ברק - שלא נחשב לבלתי נאור במיוחד - טוענים שלא. מאידך, פנאטים "נאורים" טוענים שעל השופטים לבחון גם את ההערכות המקצועיות (וגם את האמ-אמא) של הזרוע המבצעת - אבל אם בגץ לא מקבל את המומחים המועדפים עליהם, אז הם אומרים שהוא פחדן, שפוף, ועלוב.

ובכל זאת, לא הבנתי למה ענישה קולקטיבית היא בלתי מידתית בצורה קטגורית.
איזונים ובלמים 539328
אולי קונטקס יעזור:
אייל אלמוני: נגיד, למשל, המשטרה מחליטה להאשים אותך ברצח ארלוזרוב. אתה טוען במשפט שעוד לא נולדת כשארלוזרוב נרצח, והפרקליטות מביאה את המומחה שלה לענייני גלגול נשמות, שמסביר להם שהוא קרא את העבר בעזרת עלי תה, והוא יודע שהנשמה של הרוצח התגלגה לגופך, ולכן אתה אשם.
אתה: בית המשפט צריך לשמוע את המומחים של שני הצדדים לגבי המקרה הספציפי שלפניהם. לכן כ*שאני* נאשם ברצח ארלוזורב, מותר לי להביא מומחה שיעיד שזה לא יכול להיות אני.
אני: מה אם המדינה קבעה שאסור לאף אזרח להביא למשפט מומחה שיעיד שזה לא יכול להיות אתה?

"ובכל זאת, לא הבנתי למה ענישה קולקטיבית היא בלתי מידתית בצורה קטגורית." אתה מפספס, אני מעלה את האפשרות שהשאלה הזאת - האם ענישה קולקטיבית הינה בלתי מידתית בצורה קטגורית או לא - נמצאת בתחום סמכותו של בג"צ.
איזונים ובלמים 539333
בטח, קונטקסט עוזר.

===>"מה אם המדינה קבעה שאסור לאף אזרח להביא למשפט מומחה שיעיד שזה לא יכול להיות אתה?"

זו קביעה מצוינת, כי היא תקצר בהרבה את תהלכי השיפוט ותפתור את העומס בבתי המשפט. רק מה, מישהו יעתור לבגץ שהקביעה הזו של המדינה איננה חוקתית ופגיעתה בזכות האזרח להגן על עצמו איננה מידתית. בדיון הזה בבגץ לא צריך מומחים ואני מנחש (אבל לא בטוח) שבגץ יקבל את העתירה. אז המשפט שלי - על רצח ארלוזורוב - יוכל להמשיך כמו שצריך.

===>"אתה מפספס, אני מעלה את האפשרות שהשאלה הזאת - האם ענישה קולקטיבית הינה בלתי מידתית בצורה קטגורית או לא - נמצאת בתחום סמכותו של בג"צ"

נכון. פיספסתי. לדעתי האפשרות שאתה מעלה סבירה ביותר. זה בתחום סמכותו של בגץ. אני מנחש שהכרעתו בשאלה הזו תהיה "לא" - לפחות כי 'בלתי מידתי באופן מוחלט' זה אוקסימורן.
איזונים ובלמים 539391
גם לפי ההגדרה הכי ממעיטה שיש, האישום הזה לא יחזיק מים בבג"ץ מהסיבה הפשוטה שהוא חורג מדיני הראיות, ואין אף אחד שחולק על זה שאם המדינה פועלת *בניגוד לחוק*, תפקידו של בג"ץ לעשות משהו בנידון (בבריטניה, אגב, נכון ללפני כמה שנים המשהו הזה היה החזרה של העניין לממשלה, שמצידה יכולה הייתה די בקלות לחוקק חוק שמתיר לה את הפעולה הלא-חוקית, וכבר היו תקדימים שלצערי אני לא זוכר). אז אם המשטרה והפרקליטות יעשו את זה, בג"ץ פשוט יקבע בשני משפטים (או, בתקופת חשין, 724 עמודים לפני הערות שוליים) שזה לא חוקי, וסגרנו עניין.

עכשיו, תוכל לשאול את השאלה 'ומה אם הכנסת תחוקק חוק שישנה את דיני הראיות, וחוק שיכשיר את שינוי דיני הראיות, וחוק שידאג שמבחינה חוקתית, למרות שאין חוקה, הדבר מכוסה, ולסיום - שינוי חוק יסוד כבוד האדם וחירותו כדי לסגור את הפינות האלה'.

התשובה לשאלה הזו היא, כמובן, שבמקרה כזה האישום ברצח ארלוזורוב יהיה הבעיה הקטנה ביותר.
איזונים ובלמים 539317
נעשה את זה בקיצור - השלב שבו מסבירים לך למה העמדה שלך לא סבירה ומראים לך שהיא לא מציאותית הוא השלב שבוא אתה אמור להגיד: "סליחה, טעיתי". אם הייתי יודע שאני נכנס לדיון אם דורון שדמי, לא הייתי נכנס.
איזונים ובלמים 539248
ברגע שמערכת הביטחון טוענת טענה מקצועית שאי הריסת בתים תגרום למותם של מליון אזרחים (שמינית מאזרחי המדינה), או להשמדת המדינה עצמה (טענות שמערכת הביטחון הכל כך מקצועית שלנו מעלה מדי פעם), איזה שופט שפוי יחליט שאי הצדק באי הריסת בית גדול מאי הצדק שבהרצחם של מליון אזרחים?! ברור שברגע שקיבלת את הקביעה המקצועית של מערכת הביטחון נתת לה זכות וטו מוחלטת.

לכן, בכל דיון על הריסת בתים, השאלה "האם הריסת בתים אפקטיבית למלחמה בטרור" חייבת לעלות לדיון, ואסור לבג"ץ לקבל את העמדה המקצועית של מערכת הביטחון באופן אוטומטי.

אמנם "אין לבגץ יתרון זו שאלה מקצועית בתחום המקוצע של אנשי הבטחון" אבל בשביל זה המציאו את העדים המומחים. כמו שלשופט אין יתרון בתחום הפסיכיאטרי והוא בכל זאת יכול להכריע בשאלה האם הרוצח מטורף או לא, כך שופטי בג"ץ יכולים לשמוע את העדים המומחים של המדינה (=ראשי מערכת הביטחון) ואת העדים המומחים של העותרים (=אנשי ביטחון בעלי דעות אחרות) ולקבל החלטה מושכלת. זאת המהות של מערכת המשפט הדמוקרטית, האם אתה מציע לבטל את העדים המומחים בכלל ולקבל תמיד את המומחים מטעם המדינה?

אנחנו לא נותנים וטו לשופטים, אפשר לפטר אותם ואפשר לשנות את החוק. יותר מזה, אם השופטים יקבלו החלטה בלתי סבירה אז אף אחד לא ימלא אותה, אחרי הכל, למערכת הביטחון יש חיילים ורובים, לשופטים יש עטים. בסופו של דבר, ההצעה שלך מבטלת לחלוטין את האיזונים והבלמים.
איזונים ובלמים 539252
גם כך מערכת הביטחון מצפצפת על פסיקות הבג''ץ וממלאה רק מה שהיא רוצה. האוטוריטה המיקצועית הצבאית קצת בעייתית ביחס לשאלה כמה ישראלית ייהרגו אם לא יפוצצו בתים. אני חושב שמי שמקבל את הגושפנקה המיקצועית לקביעה כזאת עושה מעצמו מטומטם. המקצוע הצבאי הוא בהגדרה ניהול יחידות צבא והפעלת אמצעי לחימה. להערכות כמה ייהרגו אם לא יפוצצו בתים או יפנו איזור, יש רק קשר חלקי למיקצוע הצבאי. הדוגמאות להערכות ''המיקצועיות'' הצבאיות נמצאות בכמויות. ראה מלחמת ויאטנם, עיראק, אפגניסטן וכד'. כפי שכבר ציינתי במקום אחר, אלו הערכות פוליטיות.

חזרה לעמוד הראשי

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים