בתשובה ליהונתן אורן, 09/04/10 18:37
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ברשותך, אני גונז את המספור וגם לא אתייחס ישירות לכל נקודה ונקודה, אחרת הדיון יהיה קטנוני מדי לטעמי (אני יודע שאני הייתי זה שהתחיל עם המספור, לא צריך להזכיר לי). אולי בהמשך נשוב לנקודות עצמן. במקום זה, אנסה להבהיר את העמדה הכללית שלי. התפיסה שלי של מצב העניינים, שמבוססת על המעט שאני יודע והמעט עוד יותר שאני מבין, היא כזאת: קריטריון ההפרכה של פופר הוא תנאי הכרחי כדי שתיאוריה תוכל להתיימר בכלל להקרא "מדעית". זה, בעיני, כל מה שהוא, ובתור שכזה הוא טוב למדי, ומכל מקום אינני מכיר שום אלטרנטיבה (אם כי מתחילים להשמע קולות לפיהם ייתכן שניאלץ להפרד ממנו בעניינים שקשורים ל multiverse , אבל חוץ מאשר להפנות ל דיון 2832 של ראובן אין לי הרבה מה להגיד על זה). אלא שצריך לא להסחף ולראות בו את חזות הכל, ודאי שאין לראות בו הגדרה של תיאוריה מדעית, או תנאי מספיק לכך שתיאוריה תהיה מדעית, או כלי שמאפשר לדרג תיאוריות מתחרות. לפיכך אני לא רואה שום בעיה עם קבלתו בתפקיד הזה תוך כדי הוספת אפיונים נוספים לתיאוריות שעמדו בו. באופן פרדוקסלי, הסיבה לכך שזה קריטריון טוב בעיני מכילה בתוכה אחד מאותם מאפיינים נוספים, כפי שאסביר מיד. בפעם הראשונה ששמעתי על העקרון הזה, שמעתי גם על הביקורת - שאותה כבר מחזרתי לא פעם, כולל בפתיל הזה - לפיה אי אפשר להפריך תיאוריות בודדות אלא רק מערך שלם של תיאוריות. לא עולה בדעתי אף ניסוי שיכול לבדוק תיאוריה אחת בלי להסתמך על אינדוקציה פיזיקלית1, על הנחות תיאורטיות לגבי המרחב-זמן, על התשתית התיאורטית של מכשירי המדידה וגם על הנחות אפיסטמולוגיות. ניסוי שלא עומד בקנה אחד אם ניבוי של התיאוריה הנבדקת מצביע, אם כן, רק על כשל באיזשהו רכיב מכל אלה, לא בהכרח על התיאוריה הנבדקת. ברגע הראשון ההתקפה הזאת נראתה לי מאד משכנעת, אבל אחרי קצת זמן חשבתי שכל זה נכון אולי בעיניים של לוגיקה קרה, אבל לא מהווה בעיה מעשית. מאחר וממילא המדע אינו יכול להיות מבוסס על לוגיקה בלבד (אחרת לא היינו צריכים שום קריטריונים והיינו פטורים מכל הסמטוכה הזאת מלכתחילה), הפגם הזה בקריטריון כבר לא מטריד יותר מדי. נכון, אולי לא מצאנו את חלקיק היגס בגלל שהגלאי מבוסס על תיאוריה שגויה, אבל הסיכוי לכך קטן עד אפסי שכן המכשיר הזה ומכשירים אחרים שמבוססים על אותה תיאוריה נוסו כבר בנסיונות רבים מספור, שהם עצמם נעשו בעזרת מכשירים אחרים שעברו תהליך דומה לפני כן, והסיכוי שהבניין בן מאות הקומות שהקמנו2 עומד על עמודים עקומים מדי כמעט לא קיים: הוא היה מתמוטט מזמן. אבל זאת הנמקה אינדוקטיביסטית, כפי שלמדתי ממך לפני כמה ימים, כיוון שהיא מתבססת על הרעיון המשונה שתיאוריה שעמדה בהרבה מבחנים זוכה בכך לאישוש, וככל שגדל מספר המבחנים השונים כך קטן הסיכוי שהתיאוריה תתמוטט. היא אולי תעבור הרחבות ותיכלל כמקרה פרטי בתוך תיאוריה מקיפה יותר, כפי שקרה למכניקה הניוטונית, ואין לי בעיה אם אתה רוצה לקרוא לכך הפרכה של ניוטון כל עוד אנחנו זוכרים שבתנאים בהם בוצעו כל אותם מליוני ניסויים שאוששו אותה היא לא הופרכה מעולם, ואני מרשה לעצמי לנבא שגם לא תופרך. אם כך, יחסית לאריסטו ודאי שהמכניקה הניוטונית היא יותר חסינת הפרכה דה-פקטו3. כלומר, אני חושב שהקריטריון של פופר מוצלח מנימוקים אינדוקטיביסטים! לסיכום, אני לא רואה למה אי אפשר לקבל את הקריטריון של פופר כתנאי הכרחי, ולהשתמש באינדוקציה כתנאי מסייע בדרך להגדלת הבטחון שהתיאוריה היא לא רק מדעית אלא גם נכונה, או קירוב טוב לזה (ברור שלעולם הבטחון לא יהיה שלם. כמוך, אני ער לכך שתיאוריות מוחלפות מדי פעם, אם כי ברוב המקרים אלה הקומות העליונות של אותו בניין, ורק פעם בכמה מאות שנים מתברר שצריך לעשות שיפוץ רציני בקומות הנמוכות). אחרת, למה מתעקשים כל הספרים להגיד דברים בנוסח "מכניקת הקוואנטים אומנם נראית מנוגדת לשכל הישר, אבל הניבויים שלה נבדקו באינספור ניסויים ונמצאו מדוייקים עד עשר ספרות אחרי הנקודה העשרונית"? האם פופר באמת היה מושך בכתיפיו ואומר "סו וואט" או איך שאומרים את זה בגרמנית? לוגית ודאי שהוא צודק, לא פחות מההוא שאמר שאין לו שום בטחון שהשמש תזרח מחר, אבל מעשית הוא לא היה מתערב איתי על זה. נעשה כבר מאוחר ואני בטח עוד פחות קוהרנטי מהרגיל, כך שלא אמשיך כרגע. אם אתה מרגיש שאתה מדבר עם הדיוט שאין טעם להשתדם איתו, לא אכעס. ____________ 1- שהיא הרבה פחות מבוססת מאינדוקציה מתמטית, כי החלק החשוב - זה שאומר שמתוך הנכונות לארוע נובעת הנכונות לארוע העוקב - לא קיים כאן. 2- די מעצבן אותי לכתוב כל פעם "שהמדענים" או "שהחוקרים" כך שאני מרשה לעצמי לדבר בגוף ראשון רבים. יש לקרוא זאת בהבנה ש"אנחנו" כאן מתייחס להומו-סאפיינסים באשר הם, לא כאיזו טענה לגבי חלקי שלי בעסק (אני בסה"כ המצאתי את האינטרנט והסברתי לאיינשטיין משהו בקשר לגרביטציה ותאוצה, שום דבר מעבר לזה) 3- לפני שעורכים ניסויים, יש דוקא יתרון לתיאוריה שפריכותה גדולה שכן אם היא תעמוד בכל הניסויים שוב קטנה ההסתברות שזה מקרי. אגב, זה אחד היתרונות שהיה לתיאוריה הקופרניקאית על פני התלמאית. מסתבר שבעזרת מספיק אפיציקלים ניתן להסביר כל מסלול שהפלנטות יכולות לשוט בו, כולל מסלולים מלבניים ומפלצות דומות, ומכאן שהקופרניקאית היתה קלה יותר להפרכה. אבל אחרי שתיאוריה פריכה דה-יורה עומדת בכל הניסויים, היא כבר פחות פריכה מאחיותיה, מעצם עמידתה באותם ניסויים מגוונים, בעוד הן עמדו תחת פחות התקפות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מרגיש שאני מדבר עם הדיוט. ההיפך, אלו ביקורות טובות מאוד. והטון הנחרץ והפסקני שלי הוא לא בגלל שאני מומחה ויודע כל כך הרבה. זה יותר עניין של שיווק. ברשותך, נחזור לרגע לבסיס. השאלה שאנחנו שואלים היא "איך אנחנו לומדים מהניסיון?". האינדוקטיביסטים אומרים: ע"י חזרה. כל אישוש של הדעות שלנו מעלה את הסיכוי שהן אמיתיות. פופר אומר: ע"י פסילה. אנחנו מחזיקים בדעות, והניסיון פוסל אותן ומחייב אותנו למצוא לנו דעות חדשות. פסילה זה כל מה שיש בלמידה מהניסיון. אישושים רק מצמידים אותנו לדעות שבאנו איתן מהבית. פופר כמובן לא ימשוך בכתפיו לנוכח הניסויים המוצלחים בתורת הקוונטים שמוצגים בספרי הלימוד. הוא יראה בהם ניסיונות הפרכה, והוא כנראה יסכים איתך שהצלחת הניסויים הללו צריכה לחזק את האמונה שלנו בתורת הקוונטים מול השערות שלא נבדקו. לעומת זאת, הוא לא יסכים שהצלחת הניסויים מעידה על נכונות התיאוריה. התיאוריה יכולה להתגלות כמופרכת בניסוי הבא. ניסויים מוצלחים יכולים לחזק את הרציונאליות שבהחזקת תיאוריה, אבל לא את הערכת המידה שבה היא אמיתית. בניסוח אחר, ניסויים מוצלחים לא נוגעים ליחס בין העולם הנחקר לבין בני אדם, אלא ליחס בין תיאוריות בתוך התודעה של בני אדם 1. בנוגע להיפותזות אד-הוק, אני חושב שאתה רואה אותן באופן מצומצם מדי. בכל תיאוריה יש סטיות מהעולם הממשי, וכל הסבר של הסטיות יכול להיראות כהיפותזת אד-הוק מזווית ראייה של תיאוריה רדיקלית יותר. השאלה מתי אנחנו צריכים לוותר על תיאוריה בגלל שהסטייה מוגדרת כ"הפרכה" ומתי להסביר את הסטייה במסגרות הקיימות היא שאלה שאין לה (בינתיים) תשובה. בנוגע לשילוב של הפרכה ואינדוקטיביזם, אני לא רואה מדוע הוא אמור לעבוד. אלו שתי השקפות עולם מתנגשות. בהשקפת העולם לפיה למידה מהניסיון היא פסילה של תיאוריות, אין כזה דבר היסק אינדוקטיבי. הניסיון להסתמך על אישוש במדע הוא דוגמטיזם שרק מרחיק אותנו מלמידה מהניסיון. לעומת זאת, השקפת העולם לפיה אנחנו לומדים מהניסיון באמצעות חזרה ואישוש, לא מסתדרת עם קריטריון ההפרכה. כל מה שאפשר לאשש, יכול להיות אמיתי. 1 אגב, אגסי, תלמידו של פופר, לא מקבל גם את הרעיון שרציונאלי יותר להחזיק בתיאוריה שעברה ניסויים מוצלחים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |