בתשובה לירדן ניר-בוכבינדר, 14/12/10 15:17
אמנות לא צורכים, אומנות יוצרים! 559085
לא הבנתי אם אתה בעדי או נגדי. אז כנראה בעדי.
אמנות לא צורכים, אומנות יוצרים! 559111
בעדך ונגדך: בעד (אני חושב) המבחן שלך, ונגד הנגד שלך להגדרה של אליהו. לי נראה שאין לך ויכוח איתו, אלא שניכם הולכים בדרך שונה ליעד שונה.

ועכשיו, בכל זאת קצת להקשות על המבחן שלך (יכול להיות שזה כבר עלה כאן, אבל אם כן נדמה לי שזה לא מוצה). האם את מכירה בקיומו של קיטש? שלא ניכנס להתבחבשות על הגדרה, הנה מה שאני מתכוון בקיטש: אמנות - לצורך הקונקרטיות, ציורים - שלרוב ההדיוטות הלא-מנוסים הם יפים, ואילו כל מי שמבין משהו - ואני חושד שלא רק פלצני אמנות אלא אפילו את - ידחו אותם בבוז. נזכרתי באירוע אולי-מכונן מילדותי: ביקרנו אצל מכרים רחוקים באיזה מושב בדרום. על הקיר במסדרון היה ציור נוף, אגם, הרים ויער, ובוודאי היו ברבורים באגם. הייתי מלא התפעלות, וחלקתי אותה עם אמא שלי. אחרי שיצאנו משם, אמא שלי אמרה לי שזה קיטש נוראי‏1, ולא טוב שאני אוהב את זה.

אפשר בהחלט לחשוב כמוך שיש יופי, והוא תגובה אינסטינקטיבית ליצירה, והוא מרכיב קריטי באמנות טובה, ויחד עם זה לחשוב שיש קיטש; אבל את מדגישה את היותה של תחושת היופי פחות-או-יותר מולדת, ופחות-או-יותר אוניברסלית. אני חושד שתחושת היופי נבנית ומשתנה במהלך החיים, בין השאר בדיאלקטיקה עם שיפוטים שכלתניים. ואם כך, אז אולי גם מי שאת קוראת "פלצני אמנות" רק אילפו את עצמם לחשוב, אפילו להרגיש, "יפה" - על קשקושים? שזה רק הבדל מידה בינם לבינינו שאוהבים את פיקאסו אבל שונאים את ציורי אגם הברבורים? מצאתי את הפתיל הזה תגובה 262681 שבו ניסיתי, לא בהצלחה מרשימה, להבין את תחושת היופי של נח שמיר מיצירה שבשבילי היא כל כך אבסטרקטית ומינימליסטית שקשה לי אפילו לתאר לעצמי איך מישיהו אחר חווה יופי למראיה. אגב, אולי יסקרן אותך לקרוא את הפתיל משלב מוקדם יותר, תגובה 262475.

1 והיא רחוקה מלהיות פלצנית אמנות, או אפילו מלהחשיב את עצמה מבינה באמנות. נדמה לי, אבל אני לא בטוח, שהיא אמרה את זה לא כסתם הבעת דעתה האישית, אלא כאמירה חינוכית, כצעד בעיצוב שלי. נדמה לי, ואני עוד יותר לא בטוח, שהיא אפילו אמרה "טוב שאמרת לי" - הנה היתה לה הזדמנות לתקן אותי כשעוד לא מאוחר מדי.
אמנות לא צורכים, אומנות יוצרים! 559288
אכן, המבחן חלש אבל זה כל מה שיש לנו. זה היה מבחן האמנות מאז ומעולם - האם החפץ יפה בעינינו או לא. יש במבחן גם דרגות כי הזיע לפעמים חזק ולפעמים חלש.
ומהר או לאט - בסוף כל הזיעים מתעמעמים ורק הזמן נשאר והוא הקובע.

יופי באמנות הפלסטית הוא בעיני המתבונן, והוא תלוי בתרבות, באופנה, בהפתעה, בנדירות של היצירה, בנפוצות שלה, בגיל, בחיבה לאמן, באספירציות אמנותיות, באסוציאציות אישיות, במה לא.

לדברים שהורינו אמרו לנו עד גיל 11 על יפה ולא יפה יש השפעה עצומה על הטעם שלנו, אני מכירה את זה גם מעצמי. הדבר היחיד שאבי נורא אהב ואני לא הוא זיתים דפוקים. אחר כך כמובן נפרדו דרכנו וכל מה שהוא אמר יפה אני אמרתי מכוער (והיום, גם כן כמובן, שיניתי את דעתי - הוא צדק).

דווקא דיברתי על קיטש ובלהט רב, אמרתי שפסל המשפחה של אילנה גור הוא תגובה 558751 קיטש.
בעיני אחרים כאן הוא לא קיטש (אולי אחרי ההשמצות שלי קצת יותר, יופי באמנות הוא שברירי).

הנה עוד דוגמה: לפני כמה זמן נתקלתי לראשונה במיצגים (משהו בין ציור לפיסול) של דוד גרשטיין והתאהבתי. כמעט שלפתי את ה-‏400 שקל כדי לקנות את רוכבת האופניים עם הקוקו כמתנה לדו-גלגלית אחת נחמדה, אבל התאפקתי.
אחר כך ראיתי שגרשטיין הוא פסל המחמד היום (מן הסתם הוא "הזיע" עוד אנשים מלבדי), יצירותיו נמצאות בכל מקום, ובבת אחת התעמעם יופיין בשבילי.

האם זה יקרה לי גם עם האמן הצעיר שהתאהבתי בציורים שלו כשגיליתי אותם לראשונה בתערוכה? יש להניח.

ואם טולוז לוטרק היה מצייר היום? כן, די בטוח שהוא היה נמאס עלי. למזלי הכרתי אותו כשהוא כבר מת מזמן.

*

עוד לפני שקראתי את הפתיל שקישרת אליו ניחשתי שנח שמיר עוסק באמנות אבסרטרקטיבת. היה לזה סיכוי טוב, ובאמת לא טעיתי.

אני לא יודעת להגיד מה קדם למה - האם אדם קודם עוסק באמנות מופשטת ואחר כך אוהב את מליבץ', או קודם אוהב את מילבץ' ואחר כך עובר ליצור אמנות מופשטת. אם אני רעה אז הראשון ואם אני טובה אז השני.
הקהל היחיד של שירה מודרנית הוא כותבי שירה מודרנית.

*

נראה לי שסחטתי את הגיגיי בנושא כמעט עד תום. אחרי כל כך הרבה דיבורים שום דבר כבר לא נראה לי יפה.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים