 |
אני נאלץ להסכים עם הדברים שאתה אומר. אני גם רואה באור חיובי את עצם העובדה שהשמאל וכנראה גם המרכז ואולי גם חלקים בימין מתמרמרים ומתקוממים כנגד הלך הרוח הפוליטי הזה.זווית אחרת אולי לראות את הדברים, היא שייתכן שהמדינה באמת מתגוננת. בשנים האחרונות עולים וגוברים הקולות המערערים על עצם הזכות לקיים את ישראל בתור מדינתו של העם היהודי. קולות שלא נשמעו בעבר ואשר מטילים את כובד משקלם בצבת של לחצים בתוך המדינה ובזירה הבינ"ל. יסוד קיומה של המדינה הזו הוא בפשרה בין לאומיות לבין ליברליזם. השמאל החדש לא מסוגל למשל לדחות מבחינה מושגית את רעיון זכות השיבה. עבורם זהו מה שקרוי "דיסוננס מחשבתי" כיצד ייתכן שניתן לאפשר את חוק השבות אך לא זכות השיבה. מכאן גם יוצאים הקולות שאומרים שתושבי טול כרם וג'נין אמורים להיות ישראלים לכל דבר. זה איננו דבר של מה בכך, ובמקום להתפעל מן היכולת של המדינה להמשיך ולשמר את הערכים הליברליים שלה גם תחת מערכת לחצים שכזו, מה שאנחנו שומעים הוא לגמרי הפוך. מדינת ישראל קיימת כך וכך שנים. אם היא אכן גזענית, פשיסטית, כובשת, אפרטהייד- איפה הייתם כל השנים? אני רק מניח שמשתמטי המצפון מן השירות הצבאי עדיין זקוקים לחיילים ימניים מתנחלים ושאינם מתנחלים שיגנו עליהם, אלא שזה לא מונע מהם לכנות אותם - קלגסים.
המדינה אינה זהה ללאום. הלאום אינו מתגלם במדינה. אבל המדינה היא מכשיר אשר בין היתר מחזיק את הגוף הלאומי, ובתור שכזו היא זקוקה לעמוד שדרה לאומי. כאשר השיח הציבורי שאותו אתה מיטיב להגדיר בתור סוכן מחנך, כל כך רווי באתוס הפלסטיני, בסיפורי הטרגדיה הפלסטינית, האתוס הציוני, ההכרה בזכות אבות, ההכרה בכך שזוהי מולדתנו ההיסטורית נעדר לגמרי. אם לצטט את דבריך אזי ש"המוסדות ..של מדינת ישראל לא יחזיקו כנגד חברה שהאינטרסים שלה הפכו להיות שונים לגמרי." בועידת פאריז נדמה לי 1923 אולי, נשאל חיים וייצמן מאין הוא שואב את הזכות על ארץ ישראל, ועל כך השיב וייצמן, הזכות נשמרת למי שזוכר. והישראלים שוכחים. ביום העצמאות אשר יבוא, אני מוכן להמר שכך וכך ישראלים יכירו אותו בבחינת יום הנכבה, ולא בבחינת יום הגאולה הלאומית של העם היהודי. ללא עמוד שידרה לאומי, ואנו יודעים באיזה פלג של האוכלוסיה מידלדלת הזיקה הלאומית, וכשהמדינה צריכה להתחיל ולהתגונן מפני עצם אזרחיה- זו בעיה.
הנזק הגדול של ליברמן הוא כנראה אכן בכך שהוא מדרדר את השיח הציבורי. לא רק שמבחינה מושגית מדינה אינה יכולה לנתק מעל עצמה פלג של אזרחיה, שהרי המדינה היא עצמה חבר אזרחיה, ובכך היא תאבד את העיקרון שמנחה את קיומה, אלא שהדבר הוא בלתי ישים מבחינה פוליטית בינ"ל. זה חלום באספמיה שאין לו היתכנות כלשהי. כפי שהדברים נראים, ייתכן שבקרוב נראה שלוש או ארבע צורות קיום לאומי שונות של הפלסטינים, דבר שאין לו אח ורע בשום מקום אחר בעולם. הראשון בירדן, השני ביהודה ושומרון, השלישי בעזה, והרביעי במדינת ישראל.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש