בתשובה לג'וד, 02/05/11 13:57
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אם אדם פותח בירי באמצע הרחוב כשהוא שיכור, ולא לגמרי מסתכל לאן הוא יורה, אפשר אולי לטעון שזו הריגה ולא רצח (אם אפשר להראות בצורה סבירה שהוא לא חשב שהוא יורה על אנשים). אם ההורג טרח להביא מראש אקדח לזירת הפשע, הוא כנראה לא התכוון להשכין שלום אלא להרוג. כמוכן אם הוא מראש סידר לעצמו אליבי זה גם מעיד שלא הייתה ספונטניות. במקרה כזה סביר להניח שהייתה מראש כוונה להרג ולכן היה רצח. אני מניח שיש תקדימים יותר מסודרים של מקרים שבהם ההרג הוא רצח. אבל כידוע, אלע''ד. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אדם מתהלך לתומו עם אקדח, יכול להיות שהוא גר בשטחים ורכש אותו לאחרונה ברשיון להגנה עצמית. אנשים גם מתהלכים לתומם עם סכינים אם לשפוט לפי כמות הדקירות במתחמי מועדונים. אני לא רואה הבדל עקרוני בין התסריט שתיארתי לבין הבריונים בטיילת. אבל מה שאני באמת לא מבינה זה ההבדל הדק כקורי עכביש בין כוונה לבין החלטה שבלעדיה אין הרשעה ברצח, ואיך השופט מאבחן אותו. קראתי את הקטעים הרלוונטיים בפסק הדין וזה עדיין נשמע לי קשקוש. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |