בתשובה לרון בן-יעקב, 02/06/11 15:08
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ראשית, לא נראה לי שראקציוניזם ורדיקליזם נמצאים על אותו ציר. ראקציוניזם נראה לי מצוי על ציר שבצד השני שלו יש את הפרוגרסיביזם, ורדיקליזם יכול להיות על ציר אחד עם שמרנות ועל ציר אחר עם ממסדיות (כי הממסד לא חייב להיות שמרני, ואתה עדיין יכול להיות רדיקל ביחס אליו). שנית, אני חושב - וזאת רק הערכה שלי - שבמקרה קצב אף אחד לא תוקף את הפרוגרסיביות של ביהמ''ש. במקרה רמון הייתה פסיקה פרוגרסיבית, אבל במקרה קצב ההאשמה היא אונס פשוט ואין מי שתומך בכך. כך שנראה לי שבמקרה זה, אי האמון במערכת המשפט הוא נגזרת של אי האמון הכללי בממסד. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הגדרות מדויקות לא כל כך משנות, אבל אני חושב שיש מכנה משותף לראקציוניזם ולרדיקליזם והוא עצם החתירה לשינוי. נראה לי שאפשר להסתכל על פרוגרסיביזם, ליברליזם או קונסרבטיזם כאל התוכן של השינוי. כך שיש אלמנט של פעולה - שינוי, אלמנט של מהות השינוי, וגם אלמנט של ציר הזמן, כפי שכתבתי קודם, שמהווה את הבדל העיקרי בין ריאקציה לרדיקליות. הראשונה פונה לסמכות העבר והשניה רוצה "לפרק" אותה. בעניין קצב, צריך לדעתי להרחיב את היריעה. ההתנגדות לפסיקה ולתהליך איננה אלא ביטוי נוסף לתפיסת עולם רחבה יותר המתבטאת כביכול בהתנגדות לממסד, אך שבמהותה היא אולי משהו כמו כמיה למציאות ברורה יותר, כאוטית פחות, וכן, יש בה גם אלמנטים קשים של קיטוב חברתי. נדבר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין מי שתומך במה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באונס במובן הפשוט והמסורתי של המושג. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |