בתשובה לארז לנדוור, 07/07/11 9:08
וכל הכבוד לשר 574890
לנדוור, אתה מכיר את הפתגם הידוע "צריך שניים לטנגו?"
האם העובדה שאיש מבאי הנשף אינו שש לרקוד עם העלמה, צריך להצדיק את בטלנותה? הרי יכלה לרקוד עם מטאטא!
וכל הכבוד לשר 574891
אתה טועה עובדתית ומהותית. עובדתית מכיוון שממשלת אולמרט היתה על סף הסכם עם אבו-מאזן (ככל שחולף הזמן מתחוורת הטעות שבהדחת אולמרט והפקרת המדינה לידי נתניהו, ישי וליברמן). מהותית מכיוון שאם אכן הפלסטינים הם הסרבנים הגדולים, אז לישראל יש את האינטרס לחשוף את סרבנותם על ידי נכונות להתגמשות מצידה. ההצהרות של נתניהו שלא יחלק את ירושלים (דבר הכרחי בהסדר מדיני) והרחבתו את הבניה בהתנחלויות מנטרלים מראש את יכולת התימרון המדינית של ישראל (ובסופו של דבר ישראל תיפגע מזה, ובצדק). בנוסף, לחץ אמריקאי יכול לרכך או לנטרל את הסרבנות הפלסטינית אלא שמשחקי הנדמה לי של ישראל מונעים כל התפתחות מדינית אפשרית (וזכור מה קרה כתוצאה מגישה כזאת לפני 40 שנה).
וכל הכבוד לשר 574930
תמיד יש 'סף הסכם', ותמיד במקרה לגמרי משהו משתבש. וכמובן, נטישתה של ישראל כמעט את כל עמדותיה במהלך חמש-עשרה השנה האחרונות (כזכור, בבחירות 1996 'הארץ' טען שהסיסמה 'פרס יחלק את ירושלים' היא הסתה), איננה אומרת שישראל התגמשה אף-פעם.

בסופו של דבר העניין הוא, שאתה מקדיש הרבה יותר זמן להוכיח את הצדק הערבי וה'למה להם', פלוס קבלה של הטענה שארץ-ישראל היא אדמה *ערבית* (מסתבר, לא רק פלסטינית) ואנחנו פולשים פה לשיטתך.

ועם פולשים, כמובן, אי אפשר לעשות הסכם לפני שייצאו מכאן.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים