בתשובה לירון, 23/07/11 9:40
''אל תקראו לנו מפונקים'' 576316
אתה יודע מה? אני שמחה שהתגובות הסרקסטיות והמתלהמות(!) שלך מקודם, שבעטיין לא רציתי להגיב, פינו את מקומם לתגובה לא סיסמתית. אז תודה לך (בלי ציניות).

בכל אופן, נישאר חלוקים. אני צופה עכשיו בשידור הישיר מההפגנה (בווי-נט) ושומעת אותם קוראים "הון-שלטון, עולם תחתון". לדעתי המחאה הזו הולכת צעד אחד מעבר למחלוקת קפיטליזם-מדינת רווחה. כי גם מדינה קפיטליסטית לעילא אפשר לנהל בהגינות יחסית, באיזון כלשהו בין שחקנים שונים במשק וביושרה ציבורית, ומה שקרה בישראל בשנים האחרונות בתחום הזה הוא (עוקפת את המילה "חזירות") סיאוב לשמו. מגיע לציבור להתמרמר על כך, אחרי שנאנק כל כך הרבה זמן באין מתייחס.

אתה יכול לקרוא לשאיפות המהפכניות לשינוי "רומנטיות" או "ילדותיות" אבל המודרניזם הנאור כולו (שהמרקסיזם עם המהפכה המתמדת הוא רק סקציה אחת ממנו, כזכור) עומד על החתירה הזו לשינוי, הרצון לשיפור, האמונה שבני אדם יכולים לעשות את הדברים טוב יותר אם רק יתגייסו במלוא הלהט ויעבדו מספיק קשה לשם כך.

"הוודסטוק הזה" - לא ברור לי למה הזלזול. מדובר בחבר'ה צעירים שיושבים שם כל היום, ורוצים במופגן ליצור אווירה של בית. אז הם מנגנים ושרים ומדברים ושותים יחד. מישהי הציעה, ברצינות גמורה, בדף הפייסבוק של אחד המארגנים, שיישבו עם שקים על הראש או ישבתו רעב, כי נראו לה "עליזים מדי". אז מה לעשות, אלה החבר'ה. הם אזרחים וקולם ראוי להישמע. מעבר לזה, האווירה שם היתה מופתית: חוץ משפיכת המים על מירי רגב היהירה, במשך שבועיים של ישיבה בחוץ בחום הזה, צורך בחלוקת משאבים‏1 משותפים, קבלת החלטות, לחץ תקשורתי וחברתי, לא נרשם סכסוך אחד, לא בינם לבין עצמם ולא מול המשטרה. זה לכשעצמו הישג נאה (בפרט לישראלים).

המוחים שייכים לסקטור שאולי נחשב "לא יצרני" (עיתונות, תקשורת) אבל הוא סקטור מצליח שמפרנס משפחות ומזין מודעות פרסום של קונצרנים גדולים במשק. אני לא חושבת שצריך להגן על זכות הקיום שלהם כסקטור. היא עובדה. והתפשטות המחאה למוקדים נוספים ושונים מאוד מלמדת שזו לא רק "מחאת שמנת".

האם התקשורת מזדהה איתם יותר מאשר עם סקטורים אחרים? אולי. מצד שני כיוון שהסיפורים לא מאוד קיצוניים (אף אחד שם לא באמת גר ברחוב או חוסך לחם מפיהם של 6 ילדים), אלא סתם מדשדשים בבינוניות, במאמץ סיזיפי לגמור את החודש, זה אתגר גדול יותר להציג אותם לציבור. אז הרבה פעמים התקשורת חסכה לעצמה את הקונפליקט ופשוט הביאה דברים מפי אומרם: פרסמה כפי שהם טורים אישיים שכתבו המעורבים במאבק. או שלחה "שליח אישי", פובליציסט שכותב בשם עצמו (כמו צ'יקי). זה בעיניי פתרון הולם מצד אחד, כי הוא מביא את רשמי השטח לציבור. ומצד שני הוא באמת בעייתי, כי הוא עוקף וחוסך את השאלות הכלכליות הקשות. הן קיימות, אבל זה שהן קיימות לא אומר שצריך להשתיק את המפגינים בפטיש על הראש כפי שאתה מנסה לעשות.

1 אגב, לא ראיתי אם זה הוזכר בתקשורת: הם אפילו הצליחו להקים שם בשדרה בור קומפוסט. לגמרי ח"ח.
''אל תקראו לנו מפונקים'' 576536
ציטוט: "שומעת אותם קוראים "הון-שלטון, עולם תחתון". לדעתי המחאה הזו הולכת צעד אחד מעבר למחלוקת קפיטליזם-מדינת רווחה. כי גם מדינה קפיטליסטית לעילא אפשר לנהל בהגינות יחסית, באיזון כלשהו בין שחקנים שונים במשק וביושרה ציבורית, ומה שקרה בישראל בשנים האחרונות בתחום הזה הוא (עוקפת את המילה "חזירות") סיאוב לשמו."

מחאה אירונית. מי שתומך בהגברת המעורבות הממשלתית במשק, בתכנון וברגולציה, תומך למעשה בהידוק קישרי הון-שילטון.

בקצה הימני של סקאלת ההשקפות הכלכליות יש שוק חופשי ככל האפשר ממעורבות המדינה, ומדינה, שלאנשי עסקים יש אינטרס כלכלי מינימלי להתערב בפוליטיקה שלה. בקצה השמאלי, הצלחה עיסקית תלויה בהחלטות פוליטיות, ואנשי עסקים משתדלים לכוון החלטות פוליטיות לפי צרכיהם.

כל מי שחותר שמאלה על הסקאלה הזאת גורם בהכרח להידוק הקשר בין הון ושילטון. הקומוניסטים ודאי מעוניינים בכך. הם רוצים שהון ושילטון יאוחדו לחלוטין.

ככל שכדי להצליח או לשרוד בעסקים צריך רישיון ממשלתי, לעמוד בתקן ממשלתי, לזכות במכרז ממשלתי – כך אנשי עסקים חייבים, ואני מדגיש חייבים, להשפיע על הממשלה. ככל שהחקיקה פולשנית יותר ומסוכנת יותר לעסקים, אנשי עסקים חייבים להיות מעורבים יותר בחקיקה. חייבים, מפני שמי שמזניח חובה זו, יפול קורבן למתחרים שלו, שיצליחו לכוון את מעורבות הממשלה לטובתם ונגדו.

כיצד השילטון יכול לתכנן כללים והגבלות לפעילות העסקים? ברור שחייבים להתיעץ עם "ראשי האירגונים הכלכליים". יושבים עם "ראשי המשק" ועושים "עיסקת חבילה". הרי לא יתכן לתכנן ללא אינפורמציה, ללא הבנה, ובניתוק מהאנשים שיצטרכו לבצע את התוכנית. ברור שפוליטקאים חייבים להתפשר על האינטרסים של כלל הציבור לטובת אינטרסים של עסקים מרכזיים. כשלון עיסקי הופך בקלות לבעיה פוליטית לממשלה, אז הממשלה חייבת לוודא שלא יהיה כישלון כזה.

ברור שככל שהקשר מתהדק, אינטרסים כלכליים מעורבים באינטרסים פוליטיים וביחסים אישיים.זה המצב האנושי הטבעי. כאשר יש קשר הדוק בין פוליטיקה וכלכלה קשרי הון-שילטון אינם שחיתות, אינם סיאוב כמו שאת חושבת (וכמעט כולם חושבים כמוך). הם מובנים בשיטה, ומתגברים ככל שמתקרבים לצד השמאלי של הסקאלה, ככל שגוברת הסימביוזה כלכלה ושילטון.

אני מזלזל ב"הוודסטוק הזה" כשיטה לקבל החלטות כלכליות. ברור שזו שיטה לא רציונלית ולכן לא ראויה לקבל החלטות. כסכנה - אני לא מזלזל בה כלל. זו תופעה חמורה ומסוכנת. אני חושב שהתופעה היא סימפטום לבאג בשיטת הממשל שלנו.

בעיקרון דמוקרטיה היא שיטה ראויה להחלטות אמוציונליות. בסדר, ערכיות. הדמוקרטיה מאפשרת לציבור כולו להכריע בנושאים שאין בהם הכרעה אובייקטיבית. לכך היא מתאימה. כל השיטה הפוליטית שלנו מבוססת על אי-רציונליות. השיטה היא לשדל, להשפיע ריגשית, ולא לשכנע בהגיון. בנושאים הקשורים לזהות, לסמלים לרגש, זה לא משנה.

לא הייתי קצת כאן, ועכשיו קראתי קצת בדיון, ותראי בעצמך איך איזי מקבל עובדים לחברה שלו. בודק כל אחד בזכוכית מגדלת. אולי אחד ממאה מתקבל אצלו. תראי את עפרונית איך היא יודעת באחוזים כמה היא מרוויחה כמה היא משלמת... את נועה, כמה כואב לה שהיא צריכה לשלם שכר דירה. למה? מפני שמדובר בכסף. כסף שלהם. זה עניין רציני, זה כבר לא עניין לוודסטוק, לסיגנון קבלת החלטות של דמוקרטיה.

דמוקרטיה מתאימה להיות רק המעטפת של השוק. את ההחלטות הכלכליות צריך כל פרט וכל עסק לקבל בכובד ראש בעצמו. כך יש התאמה מירבית של סמכות ואחריות, כך מתקבלות החלטות הגונות ואחראיות יותר. בדמוקרטיה הציבור מקבל החלטות בקלות דעת, אנשים שמקבלים החלטות אישיות בכובד ראש, מתנהגים כאספסוף מוסת בנושאים ציבוריים. התקשורת מעוניינת ברייטינג ומלבה בכוונה הסתה והתלהמות. לפוליטיקאים יש אינטרס ברור לרכב על הגל ולהתחנף לאספסוף. אין התאמה בין האינטרסים של השחקנים העיקריים ובין האינטרס הציבורי. אני כבר לא מדבר על הקושי של תכנון מרכזי, או הבעייתיות של הפרוטקציוניזם ביחסי הון-שילטון. אני מדבר על הטירוף של המערכת.

הבאג הוא שאפשר לעשות שימוש לגיטימי לכאורה במנגנונים דמוקרטיים כדי לקדם עניינים כלכליים של עסק או מגזר, בין אם הם הון-שילטון או וודסטוק-שילטון.

1. השיטה הדמוקרטית לא מתאימה לכך. היא לא רציונלית וקשה לה לקבל החלטות טובות.
2. הדמוקרטיה לא נועדה למשול. זכויות הפרט, התכנון האדברסלי של המוסדות הדמוקרטיים והזמניות שלהם נועדו להקטין את המשילות שלה. היא נועדה לשמש stub לשילטון אמיתי (דיקטטורה). הדמוקרטיה חלשה מכדי לתכנן ולבצע באופן אפקטיבי. היא נועדה לשמש מעטפת בלבד.
''אל תקראו לנו מפונקים'' 576539
לא אגיב לך סעיף סעיף. אומר רק שני דברים:

1. אתה מדבר תיאורטית - בעולם התיאורטי שלך קשרי הון-שלטון מתקיימים רק במדינה סוציאליסטית. בפועל, בישראל תמיד היו קשרים כאלה, אך הם העמיקו והתרבו ככל שהמדינה נטתה לקפיטליזם. זו טענה שכבר גובתה בעובדות ומספרים אין ספור. רק לתיאוריה היא לא מתאימה, וחבל.

2. אכן, המפגינים מדברים מדם ליבם. אבל זה לא אומר שהם "לא רציונליים". כפי שכל אחד ואחת ממי שהזכרת יודע מה משכורתו וכמה הוא מוציא על כל סעיף, כך הם יודעים על מה הם כבר לא מסוגלים להוציא, ועל מה הם מסרבים להמשיך להוציא. הכעס על חוסר האיזון המצמית שנכפה עליהם יוצא בצורה מרירה, ובטענות כלפי הממשל והמערכת, אבל זה עדיין מאוד רציונלי שהם מבקשים סדרי עדיפויות אחרים מהמדינה. אתה מטיף לאחריות אבל ההטפה הזו גורמת לך לתייג גם את הטענות המוצדקות כבכיינות. זה דווקא קל, כי הטענה "לכו לעבוד, בכיינים" היא מנטרה אולטרא-קפיטליסטית שגורה, אז לא צריך בעצם להמציא שום דבר.

נכון, אתה לא מסכים שהמדינה צריכה לדאוג לדברים כאלה, או להקל על האזרח הקטן בסעיפים אלה. כאן מגיעה אפילו המחלוקת שלנו למבוי סתום (ודיוני שו"ח זה לא התחום שלי ממילא).
''אל תקראו לנו מפונקים'' 576545
1. זה לא יכול לקרות לפי הגדרה. מבחינתי קפיטליזם הוא שו"ח, כלומר חופשי מהתערבות שילטונית ומיחסי הון שילטון. יתכן מצב של ערוב כזה לאחר הפרטה, או כפי שהיה במדינות פשיסטיות בהן השילטון סגר עניינים עם תעשיינים גדולים שהיו מקורבים אליו. מבחינתי זה לא קפיטליזם, זה סוג של זכיינות, מצב שבו בעלי פרוטקציה הם זרוע של השילטון.

אם לאחר הפרטה, נוצר מצב ביניים לא תקין כזה של עירוב הון-שילטון, צריך להתקדם הלאה, ולפתוח את השוק לתחרות מלאה ללא רגולציה.

2. המפגינים ודאי רציונליים, ולא מפני שהם "צודקים". הם פועלים לפי האינטרס שלהם, לכן הם רציונליים. לכל אחד יש אינטרס לקבל משאבים על חשבון אנשים אחרים. מנגנון קבלת ההחלטות של הדמוקרטיה הוא לא רציונלי. לכן יש למפגינים סיכוי טוב להצליח. הקביעה שלך שהם צודקים היא סובייקטיבית, אמוציונלית. את לא יכולה להראות שהם צודקים יותר מבעלי הדירות.
אל תקראו לנו 576546
זה לא מאבק בין השוכרים לבעלי הדירות, אלא בין השוכרים ובעלי דירות בפוטנציה, למדינה (מנהל מקרקעי ישראל), המנהל מנוהל תחת חוק יסוד אדמות המדינה, תיקון בחוק לשחרור כל הקרקעות שמופיעות בתב''ע הקיימת היא כל התכנון המרכזי שצריך.
אל תקראו לנו 576548
ואז תשובה, בן-דוב, דנקנר ודומיהם יקנו את הקרקעות והכל יהיה בסדר. אחלה תוכנית.
אל תקראו לנו 576559
השם ישמור! קודם כל דיור ציבורי מינימליסטי לכל דורש, אח"כ דיור להשכרה ליזמים ובסוף קצת למגדלי פאר וצמודי קרקע שיממנו ממסיהם את העלויות.
אל תקראו לנו 576549
ברור שהקטנת רגולציה מגבירה תחרות ומורידה מחירים. אבל מדיניות כזאת נושאת פירות רק לאחר פרק זמן ואולי שנים. מבחינה פוליטית, כאשר ההתלהמות היא כאן ועכשיו מופעל לחץ על המערכת הפוליטית לספק תוצאות מיידיות, או לפחות להראות כפועל בצורה אגרסיבית וישירה כדי לפתור כביכול את הבעיה. ואז מגיעים לפתרונות כמו חוק דיור בר-השגה. ראש הממשלה עמד בגבורה ולא נכנע ואכן הוא מקבל על הראש מטמקא. (בכל מקרה הוא היה מקבל הראש משם)
אל תקראו לנו 576550
ברור? הקטנת רגולציה יכולה גם ליצור מונופולים (או דואפולים, או קארטלים) ולהעלות מחירים, או לעשות עוד הרבה דברים מוזרים אחרים, בלתי צפויים ולעיתים קרובות בלתי רצויים. הדינמיקה המתקבלת מאינטרקציה של הרבה סוכנים עצמאיים (ועוד אנושיים!) אינה טריוויאלית בכלל כפי שאפשר בטעות לדמיין עם מניחים שמודל השוק-החופשי הקלאסי הוא חזות הכל (או אפילו "סתם" מתאר סיטואציה טיפוסית).
אל תקראו לנו 576555
יתכן שהייתי נמהר ופשטני מדי. אולי אתה יכול לקשר למשהו מעניין בנושא זה? אם אין משאב מוגבל שמישהו משתלט עליו, ואין רגולציות בסביבה שמגדילות את סף הכניסה של מתחרים, יהיה קושי למונופול, אם נוצר, להעלות מחירים יותר מדי. אבל כן, מייד חשבתי על מיקרוסופט.
אל תקראו לנו 576578
קרקע היא משאב מוגבל למדי.
''אל תקראו לנו מפונקים'' 576547
אירוניה: דווקא המשפט האחרון שלך אמוציונלי לעילא.
''אל תקראו לנו מפונקים'' 576576
1) הבעיה העיקרית בתזה שלך, היא שמעולם לא היה שוק כזה, חופשי-חופשי בלי שום מעורבות ממשלתית.
תמיד הייתה מעורבות ממשלתית בענייני תחבורה, מיסים, מכסים וכו' בכל מקום אליו תלך.

לממשלה יש תפקיד חשוב בכל משק לבצע דברים שהשוק הפרטי לא יכול לעשות (חינוך, בריאות, תחבורה, שבירת קרטלים, בנק מרכזי ויש עוד).

השאלה היא לאן זורמים הפירות?
ובשורים האחרונים של הפרטה מצטברת, הפירות זורמים יותר ויותר לכיסיו של מיעוט קטן.
''אל תקראו לנו מפונקים'' 576644
אני לא תומך בשו"ח "חופשי-חופשי". הייתי למשל מעדיף שישראל תקבל דירוג טוב בIndex of Economic Freedom [Wikipedia]. השאיפות שלי צנועות באופן יחסי. די ברור ששוק פרטי יכול לספק שירותי חינוך, בריאות, תחבורה. שבירת קרטלים ובנק מרכזי שייכים לקטגוריות אחרות.
''אל תקראו לנו מפונקים'' 576710
איזה שוק פרטי מספק חינוך, בריאות ותחבורה?

אפילו בארה"ב הממשלה סוללת את הכבישים, מממנת טיפולי בריאות ובערך את כל המחקר הרפואי, וכמעט כל המורים מועסקים על ידי הרשויות המקומיות.
''אל תקראו לנו מפונקים'' 576718
הטענה שחינוך, בריאות ותחבורה נכללים ברשימה של "דברים שהשוק הפרטי לא יכול לעשות", היא מוזרה מפני שכולנו יודעים על נותני שירותים פרטיים בתחומים אלה. יתכן שממשלות מעורבות, ודוחקות אולי את השוק הפרטי, אבל פתרון פרטי ודאי אפשרי. אולי יש אי הבנה ביננו בהגדרות?

דעתי, שאינה רלוונטית כלל לשאלת היתכנות שירותים פרטיים, היא:
בהכללה המערכת הפרטית מסוגלת לתת שירות איכותי וגמיש יותר, אבל גם לא שיוויוני בעלות ובאיכות. ככל שהשירות חיוני יותר, המשתמשים חלשים יותר והתחרות הצפויה בין הספקים קטנה יותר, הייתי מעדיף שירות ציבורי, או לפחות מעטפת ציבורית סביב המשתמשים וקבלנים פרטיים מסביב. ברוב המקרים הייתי מעדיף מערכת פרטית.
''אל תקראו לנו מפונקים'' 576719
אני חושבת שהנקודה היא שהמערכת הפרטית יכולה לתת שירות איכותי‏1, אבל אין לה אינטרס, לפחות לא אינטרס כלכלי, לתת שירות *לכולם*.

1במידה זהה או גבוהה יותר, זה פחות רלוונטי כרגע.
''אל תקראו לנו מפונקים'' 576723
אני חושבת שלמערכת הפרטית יש אינטרס להרוויח, לא לתת שירות טוב.
ולהרוויח אין פירושו בהכרח - שירות טוב.

__________________
והחפצים בדוגמא - ראו את הפרטת שירותי האחיות לבתי הספר.
''אל תקראו לנו מפונקים'' 576724
גם נכון. הרושם שאני מקבלת הוא שכשיש מוצר שרשויות ציבוריות מספקות אותו, גופים פרטיים מציעים בדרך כלל גירסה משופרת שלו‏1. כשמוצר מסופק רק על ידי השוק הפרטי המצב שונה.‏2
הבעיה עם "מעטפת שירותים פרטיים" שציינו כאן קודם, היא שלא פעם הם מדרדרים את השירותים/מוצרים הציבוריים, כך שבסופו של דבר הם הופכים להיות הברירה הסבירה היחידה‏3

1 זמינות גבוהה יותר של רופאים, כיתות יותר קטנות וכו'.
2 כמו בדוגמא של הפרטת שירותי האחיות.
3 הפרטה זוחלת
''אל תקראו לנו מפונקים'' 576725
את צודקת לחלוטין באבחנה שלך. אבל, ואבל גדול, בשוק חופשי יש תחרות ויש לקוחות ויש מידע. הספקים נאלצים לאזן בין הצורך לחסוך ובין הצורך להשיג לקוחות.

בדוגמה שנתת השירות הציבורי משתמש בקבלן כדי לחסוך בהוצאות. הלקוח הוא השירות הציבורי ולא ההורים. ולכן הקבלן חוסך בהוצאות על חשבון איכות השירות, והוא יכול לעשות זאת מפני שההורים אינם יכולים להחליף אותו בספק אחר. זו אינה דוגמה טובה לשירות פרטי, מפני שלא נוצר שוק, וההורים לא קיבלו זכויות של לקוח. השירות נשאר שירות ציבורי.
''אל תקראו לנו מפונקים'' 576732
אלא אם הספקים מתאמים מחירים בינם לבין עצמם...
בשוק גדול, אין בעיה. בשוק קטן - אם יש 3 ספקים, נניח? את התוצאה אתה רואה בחברות הסלולר.
___________________
אגב, בדוגמא שנתתי, אפילו לא נחסכו הוצאות.
השירות היום, כושל כפי שהוא, עולה למדינה יותר כסף מבעבר.
''אל תקראו לנו מפונקים'' 576733
בשוק קטן ובשירותים מסוימים, זה לא עובד ככה. בשוק קטן כמו ישראל, יש תחומים שאין הרבה מקום לתחרות בטווח הארוך. מהר מאוד מספר השחקנים בשוק החופשי והמופרט מצטמצם למספר קטן של גורמים מנצחים. הגורמים האלה שמים את ידם על השוק, מתאמים זה עם זה מחירים, נהנים מביקוש קשיח למוצרים אותם לא ניתן להשיג בשום מקום אחר ונחים על זרי הדפנה של משק שהוא אמנם מופרט אבל בכל זאת ריכוזי.
''אל תקראו לנו מפונקים'' 576773
כן, יש ספקי שירותים פרטיים בתחבורה, חינוך ובריאות.
ובכל זאת, בכל שוק בעולם, הם באים כתוסף למערכת ציבורית.
אם השוק הפרטי מוכר מכוניות, אז הממשלה סוללת כבישים.
אם יש מורים פרטיים, אז הבית ספר הוא ממשלתי.
אם יש רופאים פרטיים - בתי החולים במימון ממשלתי.

אין שוק בעולם המפותח, שהממשלה היא לא השחקן המרכזי והגדול ביותר בשלושת תחומים אילו.
ואם יש, אשמח לדוגמא.
''אל תקראו לנו מפונקים'' 576787
נניח שאתה צודק. מה הנקודה? אולי העולם המפותח הולך לכיוון לא טוב. הרי יתכן שיש תהליך שבגלל שיפורים טכנולוגיים הממשלה מסוגלת לשלוט יותר, והציבור מצפה ממנה לשלוט יותר. נניח שיש התפתחות כזאת. כיצד אתה יודע שזו התפתחות חיובית? גם הכניסה לימי הביניים הייתה התפתחות, גם עליית האידאולוגיות הטוטליטריות במחצית הראשונה של המאה העשרים הייתה התפתחות שקרתה בכל העולם המפותח.
''אל תקראו לנו מפונקים'' 577118
אז מי אתה מציע שיסלול כבישים?
מי ידאג לחיסון כלל האוכלוסייה?
מי יידאג שגם ילדים עניים ידעו לקרוא?

בקיצור, מה אתה מציע?
''אל תקראו לנו מפונקים'' 576785
אתה צודק בעיקרון, אבל אנחנו צריכים לשאול את עצמנו מה הסיבה לתופעה. אם מבינים את הסיבה, יש סיכוי למצוא פתרון.

יש הצדקה כלכלית לקונסולידציה של השוק אם יש יתרון לגודל. כמו למשל בתעשיית הרכב העולמי, או בתעשיית המוליכים למחצה. לרשת שיווק גדולה יש יתרון על פני חנות מכולת. יש לנו שתי רשתות שיווק מובילות מגה ושופרסל, אבל גם כמה וכמה רשתות קטנות יותר. האם השוק ריכוזי מדי? בפאתי הערים, באזורים שיש בהם סניפים קרובים של כמה רשתות יש תחרות, במרכזי הערים פחות. מדוע? אני לא יודע את התשובה, אבל יש לי כלל אצבע: בכל פעם שאין תחרות - חפש את הממשלה. תמיד יש לחשוד שקיימת רגולציה כלשהי שמשפיעה בעקיפין.

אני חייב להודות שכלל האצבע הזה מושפע מהשקפת עולם, ויתכן שלפעמים אינו מוביל לתשובה הנכונה.

בהרבה מקרים אין צורך לחפש השפעות עקיפות. יש לנו חמישה בנקים, ארבע קופות חולים, שלוש חברות סלולר שתי חברות טלוויזיה רב-ערוצית ואחד אלוהינו שבשמיים. לא בגלל קונסולידציה, אלא בגלל רגולציה. (בתחום הבנקאות היו גם מיזוגים, אבל הוא מרוגלץ מכף רגל ועד ראש)

לפעמים יש מגבלות על יבוא מתחרה. בתחום החקלאות מדובר במשק ריכוזי לחלוטין (אני חושב שהמצב השתנה בחלק מהענפים). יש לנו חברת חשמל אחת, רכבת ישראל אחת, ומקורות אחת - חברות ממשלתיות. הייתה תקופה שבמקום אלוהינו שבשמיים הייתי יכול לכתוב בזק.

הרבה פעילויות מקומית מפוקחות ודורשות רשיון שמקטין תחרות. למשל יבוא רכב, או תחבורה ציבורית.

בקיצור, זה מה שעולה בדעתי כרגע, יש לנו משק קטן ומבודד וזו בעיה אמיתית, אני לא יכול לבטל את הטיעון שלך, אבל יש לנו גם ממשלה גדולה ופעלתנית שדוחפת את האף שלה למקומות שלא צריך וגורמת בעצמה להגדלת הריכוזיות.
''אל תקראו לנו מפונקים'' 576798
''אל תקראו לנו מפונקים'' 576731
אנחנו יודעים גם על נותני שרותים פרטיים בתחום הבטחון והשיפוט, ובכל זאת איננו ממהרים לקבוע שהשוק הפרטי יכול לספק פתרון בתחומים אלה. בתחומי החנוך והתחבורה לא נכון לקבוע שהממשלות ''דוחקות את השוק הפרטי'' אלא שהשוק הפרטי מנסה להדחק פנימה ולהציע שרותים משלימים בעיקר לפלחי הפרימיום של הלקוחות. לא ראינו בשום מקום שהוא יכול הלציע פתרון - אין בעולם מדינה שמערכת התחבורה או החנוך שלה מתבססת על ''הפתרון'' של השוק הפרטי.
''אל תקראו לנו מפונקים'' 576792
ממה שאני שומע אפשר להתרשם שמערכת המשפט צועדת בעוז בכוון הפרטה. שופטים מפעילים לחצים על הצדדים להגיע לפשרה באמצעות מו"מ, או לפנות לבורר או מגשר פרטי. רק חבל שהמערכת הזו לא שקופה יותר.

הדחיקה בתחומי החינוך והתחבורה זו שאלה של פרספקטיבה הסטורית. בתקופת הצמיחה שלאחר מלחמת האזרחים בארה"ב מסילות ברזל נבנו ע"י ה"ברונים השודדים" ולא ע"י הממשלה. כשחוזרים למאה ה-‏19 החינוך היה פרטי או ציבורי מקומי ללא מעורבות של הממשלה הפדרלית. משקיף מודרני היה נדהם לגלות כמה מעט עשו ממשלות במאה ה-‏19, וכמה מעט מיסים גבו.

האמת היא שתשתית תחבורה יכולה להיות בעייתית ללא תכנון מרכזי. אבל חינוך? מדוע חינוך לא יכול להיות פרטי? בסופו של דבר מדובר בפעילות מקומית. מדוע שלא יקומו חברות שמפתחות תכניות לימודים, שיהיו חברות רייטינג שמדרגות מוסדות חינוך? יש לנו גני ילדים פרטיים, מכונים להכנה לאוניברסיטאות, הכשרה מקצועית פרטית, מכללות פרטיות. בהחלט אפשרי וגם רצוי. חינוך הוא תחום שבו צריך לשאוף למצויינות, ושוק תחרותי יכול לסייע בכך.
''אל תקראו לנו מפונקים'' 576800
השופטים לוחצים - ואתה חושב שאיכות השיפוט שהצדדים מקבלים אם הם נכנעים ללחץ היא טובה יותר? "בורר" או "מגשר" הם שמות לאנשים שתפקידם אינו לדאוג לצדק אלא לחסל את הסכסוך במהירות: להשפיע על אנשים לוותר על מה שהם מאמינים בו כדי להשאיר את הענין מאחור. זה לא תפקידה של מערכת שיפוט, בעיני.

לאחר מלחמת האזרחים בארה"ב הברונים השודדים בנו מסילות בעידודה הנדיב של הממשלה הפדרלית. בתקופות מאוחרות יותר חברות הרכב קנו מסילות ברזל בארה"ב על מנת לפרק אותן, וכך הביאו את המדינה הזו למצב בו היא מפגרת בתחבורה רכבתית אחרי כל מדינות אירופה עם הרכבות הצבוריות שלהן. גם ההפרטות בענף הרכבת לא הראו השגים גדולים (ע"ע בריטיש רייל).

משקיף מודרני היה נדהם לגלות כמה מעט פעלו ממשלות במאה התשע עשרה בתחום החנוך ובתחומים אחרים. הוא גם היה די נדהם לראות מה היה מספר שנות הלימוד הממוצע שילד זכה להן אז, ומה היה קצב ההתקדמות של האנושות באותה מאה לעומת קצב ההתקדמות במאה העשרים.

אם חנוך יהיה פרטי אז העניים לא יוכלו להרשות אותו לעצמם, או יוכלו להרשות לעצמם רק גרסת דיאט-לייט שלו. פרושה של "מצוינות" יהיה "מי שיש לו כסף לשלם הרבה יקבל הרבה, ומי שאין לו יאכל אותה".
''אל תקראו לנו מפונקים'' 576823
שוב זה מגיע לדיון שו''ח. ייאוש.

(הטענה לא מופנית אליך אישית).
''אל תקראו לנו מפונקים'' 577329
היד הנעלמה מכוונת כל דיון לענייני שו''ח (אדם סמית).
''אל תקראו לנו מפונקים'' 577364
בהחלט. זה גודווין בפני עצמו.
''אל תקראו לנו מפונקים'' 577420
רגע, את מתפלאת מדיון כלכלי בדיון בנושא שהוא במהותו כלכלי?
''אל תקראו לנו מפונקים'' 577425
תתפלאי!
''אל תקראו לנו מפונקים'' 577430
דיון שו''ח הוא יותר אזרחי מאשר כלכלי.
''אל תקראו לנו מפונקים'' 577423
טאגליין!
''אל תקראו לנו מפונקים'' 576801
חינוך הוא תחום שבו רצוי לשאוף לשוויון הזדמנויות, שוק תחרותי יקבע מעמדות.
אם יש תחום אחד שבו פשוט אסור לתת לשוק פרטי להשתלט (אבל אין לי התנגדות לקיום במקביל) - זה החינוך.
''אל תקראו לנו מפונקים'' 576829
בשם שיוויון ההזדמנויות וההתנגדות למעמדות מקובעים אתה רוצה מערכת חינוך שבה רק לילדי האליטה יש חינוך פרטי
''אל תקראו לנו מפונקים'' 576840
אם מערכת החינוך הכללית היא ברמה טובה מספיק והחזקים נשלחים לכיתות למתקדמים/מחוננים אין לי שום בעיה עם זה.
ובכל מקרה, זה עדיף על המצב שבו בשם השוק החופשי יהיו ילדים שלא יקבלו חינוך כלל או יקבלו חינוך בלתי מספק.
''אל תקראו לנו מפונקים'' 576803
והמאה ה-‏19 היא האידיאל שלך?
אין לנו שום דבר ללמוד מההתנהלות במאה ה-‏19. לא מבחינת החינוך, לא מבחינת תנאי העבודה, לא מבחינת הבריאות (ופערי תוחלת החיים העצומים בין עשירים לעניים) ולא מבחינת איכות המזון.
''אל תקראו לנו מפונקים'' 576553
הבעיה היחידה היא שקשה להגיד ''לכו לעבוד'' למי שכבר עובדים. אפשר להתגאות ברמת אבטלה נמוכה, אבל מי שמוחה הם, ברובם, אנשים עובדים. זו גם, בין השאר, הסיבה לכך שהמאהלים יחסית ריקים בשעות הבוקר והצהרים.
השיר:"הון,שלטון,ועולם תחתון"-אמנון קבולי 577078
הון שלטון ועולם תחתון,הקריאה שצעקו המפגינים:שם של שיר של אמנון קבולי. הוא הראשון שכתב על זה שיר. אפשר לצפות ב-

חזרה לעמוד הראשי

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים