בתשובה לנועה ו, 04/08/11 11:05
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הסכנה שילד יתקע במעלית. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ואיזה סכנה זו? מדוע היא יותר חמורה מסכנתו של מבוגר שיתקע במעלית? ___________________ אתה יודע מה זה להתקע במעלית בערב שבועות, בבניין שרובו דתיים, כשכל דיירי הבניין (למעט אחד) נסעו אל מחוץ לעיר לחג? צלצלתי כמו משוגעת, עד שהגיע איזה הומלס שאינו דובר עברית, שהבין את העניין והתחיל הוא לדפוק כמו משוגע על דלתות השכנים. בסוף הצלחנו להעיר את היחיד מדיירי הבניין שלא נסע לקרובים שלו, וזה חילל חג, התקשר למכבי אש. מכבי האש הגיעו, חילצו אותי, הזמנתי את ההומלס לארוחת ערב וזו היתה תחילתה של ידידות מופלאה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי ילד הוא יותר חסר נסיון וחסר תושיה. _____________________ הסיפורים שלך משהו משהו. אני מבין שכך הכרת את בעלך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ככה להשמיץ? _ אישי היה חבר טוב של בן דודי. ככה הכרנו. 8 שנים לערך לפני שהפכנו לזוג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד כדי חוסר היכולת לזהות אייקון של פעמון, וחוסר התושיה ללחוץ עליו? היית ילד מימיך? _________________ בחיאת, ילדים לוחצים על הפעמון הזה על ימין ועל שמאל, בשביל הכיף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את יש לך סיפורים את. מה ההמשך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההמשך היה שלאחר ארוחת הערב, ההומלס, אלכסנדר שמו, שאל אם הוא יכול להתקלח. אפשרתי לו. הוא התעקש לגמול לי בפתיחת הסתימה באמבטיה. לאחר מכן הייתי ממלאת את התרמוס שלו בתה מדי פעם, כשהוא היה מגיע אלינו לבניין (הוא שכן מעל הקומה האחרונה, ליד היציאה לגג, למגינת ליבם של הדיירים האחרים). מדי פעם הוא היה מבקש להתקלח, ואני נעניתי בשמחה. פעם אחת אחד משותפי היה בבית, כשאלכסנדר בא וביקש להתקלח, ושאלתי אותו לעמדתו. השותף שלי הסכים. אלכסנדר נכנס למקלחת, ואז הגיע השותף השני. "אם אתה כאן, ואת כאן, מי במקלחת?" שאל השותף השני. "אה, זה איזה הומלס שנועה הכניסה הביתה". השותף השני כמעט נחנק. אלכסנדר, שראה שאני חיה עם שני גברים, הביע את מורת רוחו מהסידור הזה. ניסיתי להסביר לו שזה כמו ברוסיה הסובייטית שכמה משפחות חיו באותו בית. אני לא משוכנעת כמה הוא הבין. אבל משהתחלפו שותפי בשתי בחורות, הוא נראה מרוצה יותר. הדיירים האחרים בבניין, רובם דתיים-לאומיים בגיל העמידה, לא מאוד אהבו את זה שיש הומלס שישן מדי פעם1 בבניין, התחילו על להקפיד לנעול את דלת הכניסה. אז הוא היה מצלצל, והייתי פותחת לו (הלילות בירושלים קרים, רבאק!). יום אחד ראיתי על לוח המודעות בקומת הקרקע מודעה בזו הלשון: "הדיירים מתבקשים לא לפתוח את הדלת להומלסים". התעלמתי. אחרי שנתיים עזבתי את ירושלים, ואני לא יודעת מה קרה איתו. 1 באמת מדי פעם. הוא היה נעלם לתקופות, ואבא שלי, דובר רוסית, שתחקר אותו פעם, אמר שהוא עבד כמה חודשים בכנסיה הרוסית, ועוד כמה חודשים בבניין. ומן הסתם בתקופות האלה הוא גר במקומות אחרים. התחקיר של אבא שלי העלה גם שהוא נמצא בירושלים "מטעמי דת". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הספקת להיפרד ממנו לפני שעזבת? איזה סיפור אמיץ ויפה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |