בתשובה ל., 23/08/11 11:43
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מה ששלי - שלי. אבל זו בדיוק השאלה שיש להכריע בה. אם זה שלך - אין בעיה. אבל אם זה לא שלך (כלומר שהיית שותף לקנוניה להברחת נכסים) - תסכים איתי שזה לא שלך, אלא של החייב. אגב, ההבחנה בין מתנה לקנייה מטושטשת רק בקצוות (כלומר, רק במקרים בהם משולמת תמורה, אלא שהיא לא מלאה). האם אתה מסכים להחיל את העיקרון במקרים שאינם בקצוות (כלומר, שבהם לא שולמה שום תמורה)? אבל, כאמור, אני לא רוצה לפתח את הנושא. הנושא של הברחת נכסים ע"י חייב כדרך להתחמק מתשלום חובו הינו רק אחד הנושאים הטעונים בחינה והסדרה מחדש. כל מה שאני טוען הוא, שיש לבחון מחדש את כל העקרונות עליהם מבוסס המשפט כיום ולעדכן/להתאים אותם למציאות הנוכחית, שהשתנתה מאד קביעת תפיסות היסוד, שעליהן מושתת המשפט הנוכחי (הן המהותי והן הפרוצדוראלי). למשפט יש חשיבות מכרעת בעיצוב אופי החברה ודפוסי התנהגות של הפרטים, החברות וגופי הממשל ומכאן הצורך החיוני לעדכן אותו תמיד, ובמהירות. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |