בתשובה לארז לנדוור, 28/11/11 8:42
בוא ננסה תרגיל אחר 588262
1. אין שום סתירה בין כיבוש ובין ליברליזם (במשמעותו הקלאסית). כך לדוגמה צרפת, בריטניה וארה"ב, שחרתו על דגליהן את נושא זכויות האזרח, הן בין הכובשות הגדולות ביותר של שטחים בהיסטוריה, וזאת מבלי להזכיר את העובדה שבמקרה של ישראל, אין עם כובש במולדתו.
2. עם כל הכבוד להחלטת החלוקה, ישראל קמה בזכות צבאה. אף מדינה לא שיגרה ולו חייל אחד להגנתנו במלחמת העצמאות. "משפחת העמים" זו פראזה. מדינות נוהגות בהתאם לאינטרסים שלהן (ע"ע פטרודולרים)
3. אנא הסבר איך תיקון החוק כך שהוא מרחיב את שיקול הדעת של הרשות השופטת בתביעות לשון הרע בעניין הפיצוי הסטטוטורי (ובעצם "מיישר קו" עם פסיקת בתי המשפט), "מחסל את התקשורת החופשית ומכפיף אותה לשלטון".
4. האם כניסה של מהגרי עבודה (וכן, הם בהחלט מסתננים) עוזרת או פוגעת בעובדים מקומיים חסרי הכשרה?
בוא ננסה תרגיל אחר 588270
1. בעולם שלאחר מלחמת העולם השנייה, יש ויש סתירה בין כיבוש ובין ליברליזם. מדינה כמו ישראל צריכה לבחור באחד מן השניים וכשיש עוד עם על אותה כיברת אדמה, בהחלט מדובר בכיבוש.
2. נכון, ודווקא בגלל זה ישראל התלויה במערב צריכה למתן את מדיניותה ולסיים את הכיבוש, ולו רק מתוך אינטרסים.
3.התיקון לחוק לשון הרע נובע מרצון של ראש ממשלתנו הנפלא להחליש את התקשורת ולהרתיע אותה לבצע תחקירים כנגד אישי ציבור. את הסנונית הראשונה ראינו כבר בהדחת קרן נויבך.
4. זוהי דמגוגיה. ההעדפה של עובדים זרים היא של המעסיקים מכיוון שבהם קל להתעמר יותר מאשר באזרחים ישראלים. כל השיטה הזו מתועבת ודורשת תיקון.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים