בתשובה לאסתי, 05/03/02 11:15
קול קורא : גוואלד! 59870
זו אגדה אורבנית (או סתם משהו שרץ באימייל, קיבלתי את זה יותר מפעם אחת) הכוונה הייתה לא למד-חום אלא לברומטר (מד לחץ)

אפשרות נוספת שהועלתה הייתה לזרוק את הברומטר מגג הבניין ולמדוד את משך הנפילה והועלו הצעות משעשעות נוספות. כמובן שהבוחן התכוון שהנבחנים יציעו למדוד את לחץ האוויר בתחתית הבניין ובראשו וימצאו את הגובה ע''פ הפרש הלחצים.
59874
מה? עם ברומטר?
מה, לא? 59883
מד לחץ. נו... הפרשי לחץ?
59932
סתם,סתם. בדיחה לא מוצלחת. פשוט נראה לי שזו חידה די טפשית - מדידת גובה של בניין על ידי מד לחץ זהה לחלוטין (אם משמיטים תשובות מתחכמות) למדידת הפרשי לחצים. איפה החידה פה?
59969
זו לא חידה, זו בדיחה לא מצחיקה על כל האפשרויות שהציעו הסטודנטים במקום הפתרון הברור-לכאורה (מדידת הפרשי הלחצים)
בעניין המדחום 59971
זכור לי משהו מעורפל על יווני אחד שתקע מקל באדמה ליד הפירמידות, כדי לחשב את גובהן.

(מצד שני יתכן מאןד שאני מבלבלת עם יווני אחר, שחישב את הקף כדה"א...)

(מצד שלישי, אולי זה אפילו היה אותו יווני?)

העיקר- אפשר גם עם מדחום, לא?
בעניין המדחום 59973
אני זוכר שיש סיפור על אריסטותנס שמדד את היקף כדור הארץ ע"פ זוית קרני האור שנכנסו לבאר. הוא אפילו היה קרוב מאוד (עד כדי +-1000 ק"מ, שזה בכלל לא רע לתקופתו). עם מדחום? לא יודע. פיזיקאים?
בעניין המדחום 59979
לא מדחום כמדחום, אלא כל מקל קצר.

החישוב של גובהן של הפירמידות היה אפילו יותר פשוט (סייג: לפי מה שזכור לי...)

האיש פשוט חיכה לצהרי היום, שבהם הצל שווה בדיוק לאובייקט שמטיל אותו.

וכשצל המקל היה שווה למקל, הוא סימן את קצה צל הפירמידה, ואח"כ מדד בנחת.
בעניין המדחום והיקף כדור הארץ 60000
לי זכור דווקא משהו אחר.
הוא חיכה ל 21.6, היום שבו השמש פוגעת בזוית 90 מעלות בחוג הסרטן. הוא ידע שבאותו יום (למרות שאז מן הסתם היה להם לוח שנה אחר מהגרגוריאני, אבל הוא ידע ע"פ לוח השנה שלו מתי הוא היום המיועד) השמש נמצאת ממש מעל (קרני האור פוגעים בזנית ) אחת הבארות שבאסואן במצרים (ע"פ כתבים מצריים קדומים שתיארו את התופעה?).
הוא היה באלכסנדריה (שם כל הברנזה ישבה)ויכול היה למדוד בצהרי היום (1300~) את אורך הצל שמטיל מקל באורך ידוע על פני הקרקע. לפי ידיעת המרחק האוירי בינו לבין הבאר באסואן (800קמ~, הם פחות או יותר עך אותו קו אורך) ועם מדידות של אורך הצל ואורך המקל (באמצועתם הוא יכול היה לאמוד את הזוית של משולש הצללה, 8מעלות~) תוך שימוש בחישוב טריגונומטרי פשוט של אורך הניצב המשולש ישר זוית הוא יכול היה לאמוד בדיוק רב לזמנו את רדיוס הכדור ומכאן לחשב את היקפו. כמובן שהוא הניח מראש שעולמנו עגול בצורתו (הנחה די מקובלת בשעתו בתרבות יוון).
התודות לאינציקלופדית "תרבות" (יופי של איורים) שאהבתי לענין בה בילדותי. ואגב, לא זכור לי שום מדחום בעניין וגם לא הפרמידות.
מדחום- לא, פירמידות- כן. 60013
מצאתי את איש הפירמידות-

תאלס ממילטוס (640-560 לפה"ס)- פילוסוף, מתמטיקאי ואסטרונום. הוא גם חזה נכונה את ליקוי החמה של 585 לפה"ס, ובכלל היה גאון בדורו.

אבל הוא לא נעזר בחישוביו בצל-של-מקל אלא בצל של עצמו, בצהרי היום. (מה שאומר כנראה שמישהו אחר רץ מהר לסמן את קצה הפירמידה בחול).
מדחום- לא, פירמידות- כן. 60031
שלום אסתי.
אשמח מאוד ללמוד עוד פרטים על האדם ומפעלותיו. מאחר שאין לי אינציקלופדיה נגישה התוכלי לספק לינק למקום ברשת שאפשר לקרוא עלי.
(בכלל מומלץ לסגל מנהג זה בכל פעם שמזכירים מישהו אלמוני למחצה, בפרט אם שמו לועזי ואז לא ברור איך בדיוק לכתוב את שמו ואיך לאתר אותו)
בברכה
מדחום- לא, פירמידות- כן. 60035
השם: Thales

לינק אחד מני רבים:
הגירסה שאני מכיר: 79166
שאלה: איך מודדים עומק של בור בעזרת סטופר, אבן ואוסצילוסקופ?

תשובה: משליכים את האבן לבור, מודדים את הזמן עד ה"בום" בעזרת הסטופר, ומחשבים.

ובשביל מה האוסצילוסקופ? צריך לשבת על משהו.
קול קורא : גוואלד! 60156
למדתי את זה באנגלית בתיכון, כסיפור קצר של מישהו. המישהו הזה מספר אותו כמשהו שקרה לו בעבר כמורה (עם תלמיד לא-שגרתי). לא זוכר אם זה מוצג כמבוסס על סיפור אמיתי או לא.
קול קורא : גוואלד! 60194
לפי זכרוני, הסיפור מתיימר להיות על נילס בוהר, (1885-1962) שבתשובה לשאלה איך להעריך גובה של בנין באמצעות ברומטר (מד לחץ) הציע לזרוק אותו מהגג, (ולמדוד את זמן הנפילה) לשלשל אותו בחבל, (ולמדוד את אורך החבל + אורך הברומטר) לתלות אותו בחוט ולנדנד אותו למטה ולמעלה, (ולהעריך את השינוי בקבוע g עם העליה בגובה) להעמיד את הברומטר על מעקה הגג ולמדוד את יחסי אורכי הצללים של הבנין ושל הברומטר, לעלות במדרגות החרום החיצוניות ולספור כמה פעמים נכנס הברומטר לאורך הבנין או פשוט לתת אותו לשרת של הבנין ולשאול אותו מה הגובה.
למי שתהה במה מדובר 79339
סיפור הברומטר
(סופר ע"י א' קלנדרה, 1964, Science and math-weekly)
תרגם: מ. זילברשטיין

לפני זמן מה, קיבלתי פניה של חבר, בה בקשני להיות בורר ופוסק בקשר לציון שניתן לשאלה במבחן. אותו מורה היה סבור שעליו לתת אפס לתשובה שניתנה ע"י התלמיד במבחן בפיסיקה, ואילו התלמיד טען כי מגיע לו מלוא הציון שנקבע לשאלה. יתר על כן, התלמיד טען שלבטח היה מקבל את הציון המלא, לו מערכת המבחנים לא הייתה מכוונת רק נגד התלמיד, כפי שהיא כיום. המורה לפיסיקה והתלמיד הסכימו להגיש את המקרה להכרעתו של בורר נייטראלי, ואני נבחרתי בהסכמה להיות הבורר.
נכנסתי איפה למשרדו של חברי, וקראתי את השאלה שעליה נסבה המחלוקת. השאלה הייתה: כיצד אפשר לקבוע את גובהו של בניין גבוה מאוד בעזרת ברומטר? תשובתו של התלמיד הייתה: קח את הברומטר, עלה על גג הבניין, קשור את הברומטר אל קצה חבל ארוך, והורד אותו עד גובה פני הרחוב. אחר כך משוך את החבל חזרה לגג הבניין, מדוד את אורך החבל – ותוצאת המדידה תיתן לך את גובה הבניין.
זו ודאי תשובה מעניינת, אך האם באמת יש לזכות עליה את התלמיד בציון חיובי כלשהו? יתר על כן, אם אמנם מגיע לו בכלל ציון, אזי רק הציון המלא בא בחשבון, ואז יושפע מכך ציונו הסופי בפיסיקה, מבלי שציון זה יעיד על בקיאותו בחומר הנלמד, ודאי לא בנושא לחצים אטמוספיריים והשימוש בברומטר.
לכן הצעתי לחברי שנתיר לתלמיד לענות שנית על השאלה. חברי הסכים, אך להפתעתי גם התלמיד הסכים להצעה.
הוסכם כי התלמיד יקבל שש דקות למחשבה, ואח"כ הוא חייב לתת תשובה שתגלה בקיאות בפיסיקה! בתום חמש דקות התלמיד עדיין לא רשום שום תשובה או רישום כלשהו על הדף. שאלתי אותו האם הוא מוכן לוותר, כי עלי ללכת ללמד בכיתה אחרת. על כך ענה לי התלמיד שאין הוא מוותר כלל. למעשה, אמר, הוא מתלבט בין מספר תשובות אפשריות, וכרגע הוא חוכך בדעתו איזו היא התשובה הטובה ביותר. התנצלתי וביקשתי ממנו להמשיך. התלמיד לקח את העט בידו ורשם את התשובה הבאה: קח את הברומטר אל גג הבניין, התכופף מעבר למעקה והפל את הברומטר למטה בנפילה חופשית. ברגע ששמטת את הברומטר הפעל שעון עצר ועצור אותו ברגע שהברומטר יתנפץ על המדרכה. אחר-כך, תוך שימוש בנוסחה s=at2, חשב את גובה הבניין.
בנקודה זו שאלתי את חברי האם הוא מוכן לוותר, שכן לדעתי עמד התלמיד בתנאי ועליו לקבל את מלוא הציון. חברי הסכים, וציון המבחן תוקן בהתאם לכך. עמדתי לעזוב את המשרד, ואז נזכרתי שהתלמיד אמר כי למעשה יש לו כמה תשובות, ושאלתי את התלמיד מה היו שאר התשובות ששקל לתת אותן.
אה, כן, אמר התלמיד. אתה יכול למשל לצאת עם הברומטר החוצה ביום שמש, להציב אותו על הקרקע ולמדוד את אורך הצל שהוא מטיל, ואח"כ למדוד את אורך הצל שמטיל הבניין, ועל ידי תרגיל השוואת יחסים למצוא את גובה הבניין.
מצוין, אמרתי, ומה היו שאר התשובות? שאלתי מסוקרן. כן, אמר התלמיד. אפשר להשתמש בברומטר בשיטת המדידה הבסיסית, כאשר תעלה במדרגות ותציין על הקיר את גובה הברומטר בכל מדרגה, ואז תקבל את גובה הבניין ביחידות מידה של הברומטר. שיטה ישירה לכל הדעות. אפשר כמובן, הוסיף התלמיד, להשתמש בשיטה מורכבת יותר כאשר קושרים את הברומטר לקצה חוט ומשתמשים בו כמטוטלת הנעה בגובה הרחוב, ומחשבים את ערך g בגובה פני הרחוב, ואח"כ את גובה g בגובה גג הבניין, ומחשבים את גובה הבניין על-פי ההפרש שבין שני הערכים.
לבסוף, אמר, אם אינך מגביל אותי לפתרון פיסיקאלי, אפשר לקחת את הברומטר, לדפוק באמצעותו על דלת שוער הבניין, וכאשר יפתח את הדלת לומר לו כך: "אדוני השוער, יש לי ברומטר מצוין. אם תואיל ותאמר לי מה גובה הבניין שאתה השוער שלו, אתן לך את הברומטר". בנקודה זו הפסקתי את התלמיד ושאלתי אותו האם ידע איזו תשובה רצה המרצה לקבל ממנו. "ודאי שידעתי", השיב התלמיד, "אך נמאסה עלי הציפייה של המורים שנקיא את מה שלימדו אותנו. לכן, כל עוד נוסח השאלה מאפשר זאת, אני מרשה לעצמי להשתעשע ולהעמיד פנים".
איחרתי מעט לשיעור שלי, אך מה שלמדתי באותו בוקר הצדיק זאת.
79357
קול קורא : גוואלד! 79343
ואני אפילו קראתי גירסה של הסיפור שטוענת, שהסטודנט האמור היה נילס בוהר.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים