בתשובה לעמרי, 20/08/12 22:13
601203
לא הנייר רציני יותר אלא המדינה שהנפיקה אותו, אם גיבתה אותו בזהב.
פוליטיקאים, אם תרשה להם, ידפיסו כסף עד שיגמרו כל העצים בעולם. כדי למנוע הדפסה בלתי מבוקרת מקבלות עליהן ממשלות הגבלות פיסקליות מרצון. גוש היורו דורש תנאי סף פיסקליים מכל המשתתפות בו, ממשלות קובעות תוואי רב שנתי לגרעון וכן הלאה. הכל כדי להוכיח רצינות.
בסיס הזהב היה המגבלה החמורה מכולן, פשוט משום שכמות הזהב במחסנים סופית לחלוטין.
601206
אני כמובן מסכים - האמון ניתן בזכות רצינות המוסדות שעומדים מאחוריו. עם השלב הבא אני כבר לא מסכים - אמון לא צריך להיות נגזרת של זהב. אין שום סיבה שהמדיניות המוניטריות האופטימלית תהיה הכפפה לבסיס שרירותי לחלוטין שלא תלוי בשום צורה בשינויים טכנולוגיים, בכושר ייצור, במצב הכלכלי וכו'. כמובן שבהקשר אינפלציוני, בסיס כזה חשוף פחות להיפר-אינפלציה של ספקולציות רעות. בסדר. כנראה שלכל שיטה שרירותית יש כמה יתרונות. לאין שיעור יהיה עדיף פשוט לנהל מדיניות מוניטרית אחראית יותר, ואם אין לך אמון, בצדק, באנשי הפיננסים שיעשו זאת, צריך לנסח מדיניות תמריצים שתטיל מחיר גבוה מאוד על סיכונים בהקשר הזה.
601207
כמות הזהב סופית, אבל אפשר ליצור מטבעות מזהב וכסף ביחסים משתנים ובכך לפחת את ערכם של המטבעות. זה נעשה פעמים רבות בהיסטוריה. בסיס הזהב היא כנראה מגבלה שהממשלות השונות לא יעמדו בה ולכן יעקפו אותה.
601219
כמות הזהב במחסנים סופית לחלוטין

אבל החסם העליון שלה אינו ידוע. יש מכרות זהב.
הדרישה לגיבוי בזהב דווקא מגוחכת: אם מתגלה בישראל מכרה זהב, הממשלה זכאית להגדיל את מספר השטרות שבידה, אבל אם מתגלה גז, היא חייבת למצוא מישהו שייתן לה זהב תמורתו לפני שהיא מדפיסה כסף? למה לשלם עמלה מטורפת כזו למפיקי הזהב ולסוחרים בו, במקום לעשות בגז שימוש מועיל? כל עוד יש נשמר היחס בין הסכום הנומינלי של שטרי החוב שהנפיקה המדינה לבין שווי המשאבים שבשליטתה, אנחנו בסדר.
601220
קצת מורכב להבטיח להמיר את השטרות שהממשלה מנפיקה בגז דווקא.

בסיס הזהב או כל בסיס משאבים אכן מגביל את הצמיחה. בכלכלות מודרניות הרי עיקר הפעילות הכלכלית היא בכלל שירותים ולא חקלאות או תעשיה.
אם השתמע מתגובותי כאילו אני תומך בחזרה לבסיס הזהב הריני להזים את הרעיון.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים