אני מבינה שכבר עבר די זמן מאז 61311
שפורסמה הכתבה, אך אין בנפשי מחסום לעצור את התגובה הנרקמת:

אני מאוד מצטערת, אבל בתור מישהי שגילתה את מאיר אריאל רק בתקופת ברנרד ולואיז, וכמו רבים- ידעה את טיב הזמר באמת רק לאחר מותו, אני נוטה שלא להסכים. אפילו להתרגז.
אחד מהדברים היפים במאיר, - הוא הארצישראליות שלו. משהו שנשאר נצחי מכל התקופה של צעירים עם חיטה בפה, חמושים במשקפיים ומחכים לבוא האביב.

לאמר שאודי מנסה לעורר אימפריאליזם אליטיסטי בקרב מעריצי מאיר הותיקים והטובים תהיה טעות מרה!
בהופעתויו הוא דווקא מנסה להנציח את הארצישראליות הזו, עד כמה שאפשר.

האנשים שמגיעים להופעות של אודי הם בדרך כלל מעריצים ותיקים לא רק של מאיר הזמר- אלא גם של מאיר האדם, של משפחת אריאל הנרחבת, ושל הבראנז'ה המאירק'אית שבימים אלו, לאחר מותו- עוטפת את התופעה (מאיריאליזם?) אפילו יותר מבעבר.
לא מגיעים מעריצי הזמר כי את הזכרון אפשר לשמר לבד- לשמוע את רישומי פחם בבית, ולדקלם מאיזה שיר שלו שיירצו ללא כל עזרה- משפחתית או לאו.

ואני? טרם הייתי באחת מהופעותיו של "אריאל ג'וניור", אך כן נכחתי באותו מופע- "ערב כחול עמוק" (העדכני יותר לתאריכים אלו), וכן רכשתי, בערך בתאריך בו פורסם מאמר זה- את "עם הגב לים", שיצא על דיסק.
בדרך שימור הזכרון של מאיר אריאל זצ"ל, מנסה משפחתו את מושג הפופוליזם המאוס.
יוצאות קלטות, גני- שעשועים נבנים על שמו, קלטות וידאו ואוספים חדשים. הכל למען הדור הבא- שאכן כדאי לו, להכיר את מאירק'ה.
גם הופעותיו של אודי נבנות בחלקן (ואני מבקשת להדגיש את ה-בחלקן) על מסחר הפופוליזם- בשביל הדור הצעיר.
הדור הגדול יותר רוצה להזכר בלייב בזמר שכולנו אוהבים ואינו עוד.
והם אלו המגיעים להופעות.
בשביל הקטנים יש מופע אחת לשנה.

דומני שדבריי יצאו מעט מבולגנים, אם אם רק יורשה לי לסיים במשפט "אריאלי":

"שהנה כי כן/ עצמי אומר לי- / היתה לנו תרופה..."
שבן עמוק 61456
גם ההופעה השנתית השניה לזכרו, ''ערב כחול עמוק'', הונפקה לא מזמן על גבי דיסק, ואני ממליץ בחום לכל חובב אריאל לרוכשו בהקדם. הביצוע של שלומי שבן ל''דאווין של שיר מחאה'' לבדו שווה את מחיר הדיסק. עצום. פנטסטי.
אני מבינה שכבר עבר די זמן מאז 61802
יפה. אני לא מסכים עם אף מילה שלך כמעט, אבל נהניתי לקרוא.

כמה מדבריך לא הבנתי:

"האנשים שמגיעים להופעות של אודי הם בדרך כלל מעריצים ותיקים לא רק של מאיר הזמר- אלא גם של מאיר האדם"
ולעומת זאת
"לא מגיעים מעריצי הזמר כי..."
סתירה, לא?

"בדרך שימור הזכרון של מאיר אריאל זצ"ל, מנסה משפחתו את מושג הפופוליזם המאוס." התוכלי לנסח יותר בפירוט? לא הבנתי אפילו את רוח הדברים.

וכעת, לוויכוח שלך איתי שכן הבנתי, אני מקווה: בכתבה תיארתי את התרשמותי מהדינמיקה החברתית שנוצרה בהופעה של אודי אריאל, שבה הקהל מנסה ללא הרף להוכיח את בקיאותו כי רבה בכתבי רבי מאיר. את טוענת שאודי אריאל לא מנסה לקדם זאת. נראה לי סביר. באמת יש בהופעה מתח מסוים בין אודי לקהל; אני לא בטוח - בהנחה שהניתוח שלי לקהל הוא נכון בכלל - שאודי מרוצה ממה שקורה שם. אבל הוא בחור טוב וקצת ביישן, אז מה הוא יכול לעשות?

"את הזכרון אפשר לשמר לבד- לשמוע את רישומי פחם בבית, ולדקלם מאיזה שיר שלו שיירצו ללא כל עזרה". נכון, אבל בני אדם הם בני אדם. חלקם צריכים נפשית להפגין לסביבה שהם יכולים לדקלם. אני, למשל, כזה, וזו כנראה אחת הסיבות שלי לכתוב באייל. אנשים יכולים להחזיק בבית קופסה של תכשיטים יקרים, ולהתענג לבד על מראם וערכם, אבל יש כאלה שמעדיפים גם ללכת איתם ברחוב.

ולבסוף, קצת הגיגיה אריאלית כללית: נכון שיש במאיר אריאל משהו מארץ ישראל, וניחוח החציר, ולפני שנות אלף בקיבוץ, אבל לדעתי הוא גם מסתכל על כל זה מבחוץ, ועם הרבה אירוניה. הוא לחלוטין לא במשחק של הגבעטרון. וגם אודי אריאל, אני לא חושב שהוא ממש בענייני עטרה ליושנה. נכון שהאירוניה והמבט מבחוץ שלו הרבה יותר רדודים מאלו של אביו, מה לעשות.
ועכשיו בהסבר מעט יותר שפוי (?) 62069
מצטערת שהודעתי לא נוסחה ברמה שאפשר להבין. גם אני שבתי לקרואה והיה קשה לי להבין מה רציתי מעצמי.
על כל פנים- מה שניסיתי להגיד, זה שדווקא אודי, בניגוד להופעה בה נוכחת- מנסה כמיטב יכולתו להעביר את הפופולריות היותר מסטיקית של מאיר. שירים כדוגמת- שיר כאב, ערבנו את פרעה או טרמינל, הם השירים שאודי בדרך כלל שר, וזאת בכדי שהדור הצעיר, ילדים בגילי- שעוד לא גילו את מאיר, יוכלו לראות במה מדובר.
נו, שוב פעם אינטואיציות יוצאות לגשש באין פשר.

הפופוליזם העוטה את משפחת אריאל הרחבה מתבטא ברצון מאסטר תרצה ושאר בני-הבית להעצים את מודעות עםמישראל למאיר, ולא להשאיר רק את החובבים המושבעים באהבתם. על כן נפתחים גני-שעשועים, נרקמים אוספים חדשים, וכן- מתקיים מופע הצדעה פעם בשנה, בהופעת אמני השורה הראשונה של הרוק הישראלי.

ואולי,
בסופו של דבר- צדקת.
ואולי ביום מן הימים אצליח לשים דבריי במילים הנכונות. :-)

-נעמה.

אגב,- אם כבר ב"ערב כחול עמוק" עסקינן, אז רק אוסיף ואציין שגם אותו הספקתי לרכוש על תקליטור במהלך היומיים האחרונים, על אף שהייתי במופע עצמו בזמנו, וההגרסא של שלומי בהחלט מצדיקה כל גרוש רבוע ששולם על האלבום, שהרי- רוב הביצועים היו ונותרו מחפירים למדי.
אבל זה כבר סיפור אחר,שיסופר בפעם אחרת...:)

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים