בתשובה לברקת, 13/10/13 9:35
מה שכתוב כאן: 623628
זה לא עניין של אשכנזים (מוזר לי המשפט "אני לא יודעת לאיזה לוויות של אשכנזים אתה הולך", לא זכור לי סגנון כזה אצלך - "לוויות של אשכנזים"). בכל העולם סופדים ומקוננים, ויש אף השוכרים "מקוננות" שזה מקצוען. ואף על פי כן - צליל הזיוף בבכי ואפילו בסידור הטונים של דרעי במיוחד, אבל לא רק שלו ולא רק בהלוויה עצמה, עדיין לא מש מתוף האוזן. אצלי זהו עניין אישי של שמיעה, אבל הנה, מתוך כתבה באנרג'י, יריביו המרים של דרעי, אנשי אלי ישי, שבלי קשר ליריבות - הם בודאי מצויים במנהגי האבלות המזרחיים ובניגון שלהם: "ההתנהגות של דרעי הייתה מחפירה", אמרו הדוברים. "הוא השתלט על הלוויה ועל ההספדים מתוך מניעים פוליטיים. הוא עשה הצגות מוגזמות של בכי ודמעות, ולא החמיץ שום ערוץ ושום מיקרופון...".

אלו האויבים, אבל ההצגות המוגזמות של בכי ודמעות לא היו רק מצד דרעי ואנשיו אלא בכלל. הבכי הוא מקובל, ההגזמה לא - לא בהלוויות רגילות שבהן אנשים בוכים מליבם, בלי קשר אם אשכנזים או ספרדים.
מה שכתוב כאן: 623638
צר לי שההומור העדתי הטיפשי שלי לא עומד בקריטריונים שלך.

אני ראיתי אנשים כלא מאמינים "הוא בוכה באמת"? התשובה היא כמובן שהוא אכן בוכה (למה לא סביר לחשוב שהוא גם באמת מתאבל?), אבל הבכי מועצם ומוגזם כי מדובר בהספד קתרטי שמטרתו לגרום למאזין להזיל דמעה.

זה שמלחמות הירושה מבישות, שדמות המנהיג של דרעי מבישה ומושחתת, לזה אני מסכימה. ועוד אוסיף, שגם דמותו של הרב המת לא נכבדת כלל בעיני בהקשר הזה - שנים רבות היה אדם לא בריא, ובכל זאת לא טרח לומר מפורשות במי הוא בוחר כממשיך דרכו. כך לא נוהג אדם במפעל חייו, ודאי לא אדם שמאמין שאחרי מותו ישקיף עלינו מלמעלה. כנראה שרצה שימשיכו כולם להחניף לו עד הרגע האחרון.
מה שכתוב כאן: 623654
(כלא מאמינים = שואלים כלא מאמינים).
מה שכתוב כאן: 623704
כן, ההתחמקות מהבהרת נושא היורש היא כנראה גם מפני שהר"ע הרגיש צורך שיחניפו לו עד לרגע האחרון, אבל לדעתי יש כאן עוד דבר: יש אנשים פרטיים שפוחדים לכתוב צוואה, ויש אנשים בעלי עמדה ציבורית כלשהי, מנהיגותית, פוליטית או אחרת, שפוחדים להכריז על היורש המועדף שלהם. הפחד הזה קיים במיוחד אצל אנשים שיש בהם הצירוף של מחלות עם דת או עם רקע דתי-עממי כלשהו. הבסיס היוצר את הפחד הוא התחושה שאם יתייחסו ישירות אל המוות, בין אם בהכרזת יורש או בכתיבת צוואה - כביכול ימשכו את תשומת ליבו של "מלאך המוות", והוא ימהר יותר להגיע אליהם ו"להשיג אותם", ולכן מוטב להתעלם מן העובדה הפשוטה, שהאדם הוא בן-תמותה.

מן העבר השני נמצאים אלה החוזרים על האמרה העממית הידועה, כי כתיבת צוואה היא סגולה לאריכות ימים. שמעתי גם על עורכי דין המחזקים ומעודדים את הלקוחות החששניים בציטוט האמרה הזאת. נראה לי שאצל עובדיה מה ששיחק לאורך שנים הוא החשש מהסוג הראשון - החשש מהתייחסות ישירה לנושא, פן יביא עליו סכנה.
מה שכתוב כאן: 623708
כלומר, בגלל אמונה תפלה לא מינה לו יורש, אפילו לא באופן סודי? מסופקתני.

חזרה לעמוד הראשי

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים