בתשובה לאיציק ש., 31/01/14 6:13
רע. רע. רע. עד כאן. 627058
קו בר-לב היה טעות מכמה בחינות:

1. הכוחות שהיו במוצבים היו סטטיים ולא יכלו להגיב למהלכים המצריים, ולמעשה מרגע הצליחה המצרית האפקטיביות שלהם היתה אפסית.
2. הכוחות שלא היו במוצבים (ובפרט כוחות השריון) היו מדוללים (כיוון שחלק מהטנקים והרוב הגדול של החי"ר היו במוצבים), ובכך נמנעו יישום העקרון של ריכוז הכוח והאפשרות לבצע קרב משולב (וכפי שהתברר, הטנקים היו יכולים להפיק תועלת רבה מסיוע של חי"ר).
3. מרגע שהמצרים עברו את המוצבים, המוצבים הפכו לנטל בפני עצמו כפי שהוזכר כאן. יתרה מזאת, עצם קיומו של מספר גדול של מוצבים על קו המים חייב את תפישת ההגנה של "לא לוותר אפילו זמנית על אף שעל" ובכך מנע שימוש במרחבי סיני לתמרון ולניצול היתרונות שיש למגן (כמו לוגיסטיקה וסיוע אווירי).

היערכות אחרת שהיתה שומרת את הכוחות מרוכזים באגרופים ניידים היתה מאפשרת לתת למצרים להכנס פנימה, ובכך להרחיק אותם מכיסוי הנ"מ שלהם ולחייב אותם להקים קווי אספקה. אז ניתן היה לקיים קרב נייד תחת עליונות אווירית ישראלית - בקרב כזה היה יתרון מובהק לצה"ל. כמו כן, צה"ל (לולא המחויבות למעוזים) היה יכול לרכז את המאמץ ביומיים הראשונים בחזית הצפונית ולהסתפק בהשהיה ובלימה של המצרים, שלא איימו על ישובים ישראליים.
רע. רע. רע. עד כאן. 627076
צה''ל לא חשב כך. אף אחד לא חשב לגרור את המצרים לסיני ואז להשמיד אותם. התחליף של המעוזים היה לשמירה על קו המים ללא מעוזים.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים