 |
לא שיניתי את דעתי כלל.
אולמרט יצא למלחמת לבנון, לדבריו, כדי להחזיר את שלושת החטופים. המלחמה ההיא ארכה כמדומני חודש וחצי שבהם סבל כל הצפון מהרעשות כבדות והיו גם הרבה נפגעים, ובסופה הושגה הפסקת אש, כשהמטרה המוצהרת החזרת החטופים לא הושגה. החטופים הוחזרו אחר כך בחילופים שאותם רצה נסראלה ולשם כך ביצע את החטיפה, והארסנל הרקטי של חיזבאלה ויכולתו לפגוע בעורף הישראלי גדלו. את חילופי השבויים שנעשו אחרי המבצע היה אפשר לעשות לפניו וכך למנוע את הסבל והנפגעים.
לדעתי, גם אם הכוונה הייתה להעניש בצורה כזאת או אחרת, מטופש היה לעשות זאת בנתונים שהעורף כה חשוף.
לעניין חלקו של חייל האוויר סברתי שאם בכל זאת יוצאים למבצע מיותר כזה ויש צורך לפתור בעיה של הרעשת יישובים אזרחיים מבלי להשתמש בשיטות של איום בפגיעה קשה וישירה באזרחים כפי שהצעתי ב"יריחו תחילה", הדרך היחידה לעשות זאת היא השתלטות על כל האזורים שמהם נורים טילים וניקוי השטח. לשם כך מי שמבצע את משימת ההשתלטות הוא כוח קרקעי, וחייל האוויר תפקידו לסייע, גם אם מבחינת ייצור האש הוא עושה את המלאכה העיקרית כפי שעשו האמריקאים במלחמת המפרץ הראשונה.
המצב בעזה הוא מצב לגמרי אחר. אין לאויב איזה שהוא יעד כמו חילופי שבויים שאם נעשה אותו הם יוותרו על הפגיעה באזרחים. פגיעה מתמדת באזרחים דרושה להם כי אין לחמס שום זכות קיום ללא "התנגדות" והם ייעשו זאת כל עוד אנחנו קיימים.
איך אפשר לפתור בעיה כזאת ? הדרך הישירה והפשוטה היא לחזור למצב של טרם אוסלו ולהשאירו כקבע שנים רבות עד שאולי הנתונים ישתנו ואפשר יהיה לעשות איזה שהוא שלום אמיתי. אבל עקב שטיפת מוח מתמדת, וקיומה של "כיפת ברזל" הברירה הזאת נפסלת מראש כמעט ע"י כל הציבור. ללא כיפת ברזל אני מניח שכולם היו חייבים לבסוף לקבל בכל זאת את הברירה הזאת. ללא כיבוש מוחלט והשתלטות, אותה ברירה שמציג עמידרור, מה שנותר הוא הפעלת לחץ והרתעה, ואפשר לעשות זאת תחת מטרית כיפת ברזל. ואם זו הדרך, אני חושב שמיותר להכניס כוחות קרקע ואחר כך להוציאם. הדבר הזה רק יגבה מחיר גבוה יותר ולא יהווה לחץ יותר גדול ממה שאפשר לעשות בפעולות אוויריות בלבד.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש