בתשובה לאביר הקרנפים, 08/09/14 15:24
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אקדים ואומר שאני תומך עקרונית בצד שלך בדיון הזה - היינו שאבות הציונות ראו במסורת היהודית יסוד מוסד שלוב בציונות האזרחית. וראה שגם הרצל, למרות שבעצמו היה חילוני, יחסו לדת היהודית היה מכבד, וגם הוא ראה בה חלק בלתי נפרד ממדינת היהודים. אני ממליץ בחום על הטקסט הנהדר שלו. יעיד גם הסיפור על ביקורו של הרצל בירושלים כאשר קודח מחם התעקש ללכת ברגל מתחנת הרכבת למלון כדי לא לחלל שבת. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
חידשת לי. קראתי את כל החיבור הזה מתחילתו ועד סופו. אני רואה פה תמיכה לעמדתי מצד הרצל עצמו, בטענתו שרק דת אבותינו היא שהופכת אותנו לעם, או בחשיבות שיש לדת ולמסורת בגרעין העם והמדינה. בתחילת המאמר יש דברים רבים נגד ההתבוללות, אבל בסופו הוא כותב שאם יבואו בני עמים ודתות אחרות לגור בארץ, נכבדם כבוד גדול. אז מה הוא עשה בזה? רצה מדינת היהודים כדי לכבד שיטפון של גוים שיבואו לגור בה ולהפקיע ממנה את התואר "מדינת היהודים"? לא מכיר את הסיפור על שהלך ברגל כדי לא לחלל שבת. עד כמה הסיפור אמין? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן קלטת את שורת המחץ בחיבור הזה אודות העם והדת. כהומניסט וחולם הרצל היה מחויב ל"מדינת כל אזרחיה" אלא שלא עלה על דעתו שה"אזיאתים" יתבעו גם הם הגדרה עצמית. הסיפור שהלך ברגל אמין במאה אחוז. כולם מסכימים שהרכבת מיפו התעכבה ובדרך עלה חומו, ומשהגיעו לעת ערב לירושלים צעד ברגל חולה אל המלון. על הנסיבות המדויקות יש מספר גרסאות : ביומנו כתב הרצל שרצה לנסוע למלון אך פני האדונים גילו אי רצון והוא "נאלץ להחליט" ללכת ברגל, ואילו לפי גרסת מלוו דוד שו"ב הרצל התעקש ללכת ברגל: "אבל הרצל לא רצה בשום אופן לנסוע בעגלה, שלא לחלל את השבת. למרות מה שביארתי לו כי לגבי חולה אין כאן משום חילול שבת - הוא באחת: "זו לי הפעם הראשונה בירושלים עיר הקודש, איני חפץ לנסוע." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בניגוד למה שאומרים כאלה שלא רוצים לטעון מולי, אני מנסה באמת לברר את העובדות ולא לקשקש בלי בסיס. כאמור, קראתי הכל. מדינת כל אזרחיה סותר את מדינת היהודים, וגם הגדרה עצמית לכל אזרחיה מבטל את ההגדרה של מדינת היהודים. אם אני זוכר נכון, במקום מסויים הוא כתב שאין זו גזענות שרק ליהודים יהיה את המפתח להגירה למדינת היהודים "כי לכל מדינה הזכות לקבוע את כללי ההגירה שלה". עדיין לא הבנתי למה זה לא גזעני, אבל שיהיה. מכל מקום, נראה שהוא לא התכוון לאזרח כמות גדולה של גוים במדינה. אולי הוא דיבר רק על מגורים זמניים או משהו כזה. לאמור: לא תהיה שנאת האחר בשהותו עמנו, כשם ששטמו אותנו אפילו כשהתגלגלנו בדרכים. אז אני צריך להאמין למישהו אחר שרצה להאדיר את הרצל, מאשר להאמין להרצל עצמו שקובע שהבחירה נכפתה עליו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא לא קצת הרבה חילל שבת בעצם זה שנסע ברכבת בשבת?! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובכן, מתברר שיש לסיפור רגליים: הרכבת הגיעה לירושלים בין השמשות, כשהרצל קודח מחום, ובכל זאת הלך ברגל מרחק לא קצר מתחנת הרכבת שבעמק רפאים ועד מלון קאמיניץ - כדי להימנע מחילול שבת, וכדי שלא לפגוע ברגשות יהודי העיר, שרובם היו חרדים. להרצל ולאנשיו הוזמנו מראש שלושה חדרים במלון, אולם הם הוחרמו על ידי קצינים גרמניים שליוו את ביקור הקיסר. הרצל נאלץ ללון על מיטה במסדרון, או לפי גרסה אחרת על שולחן ביליארד, ולמחרת עברו הרצל ואנשיו ללון בבית פרטי - בית משפחת שטרן בממילא. מלון קאמיניץ [ויקיפדיה] כדי שלא לפגוע ברגשות הציבור. עשה בשכל. אבל מכאן ועד ליחס לו את מה שמיחסים לו, הדרך ארוכה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז מסתבר גם הזקנה במיטה במסדרון בבית חולים מגשימה את חזונו (או לפחות מורשתו) של הרצל. הממ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה מיחסים לו בסיפור הזה? שכיבד את הדת אע"פ שהיה חילוני, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי דבריך שלך, הוא עצמו כתב שהדבר נכפה עליו. לפי ההודעה של נועה, הוא לא כיבד את הדת אלא כיבד רגשות של אחרים שמאמינים בדת. אולי אני טועה, אבל ככה זה נראה לי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נכפה עליו, אלא שהנימוס והמעמד חייבו אותו, ומבחינתו הוא כיבד את הדתיים ואת הדת. הרצל היה מדינאי1 ונזהר בהתנהגותו למען הרישום לדורות הבאים. בעצמו הוא כלל לא היה שומר מצוות. 1 בלי מדינה, אמנם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא לא כיבד את הדת אלא את האנשים שהיו עמו והיו דתיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היינו הך. איך אפשר לכבד (בלי להאמין) את הדת אחרת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. אתה יכול לדמיין לעצמך מצב שבו דת שמחייבת לאכול קציצות מרובעות עם פסטה עגולה ואוסרת על שימוש באות ח׳ תחשב עבורך כדת נלעגת ובזויה. אך כשאתה עובד או לומד עם מאמיניה אתה יכול לחבב אותם אישית או מקצועית ורק להרים גבה וירטואלית בחדר האוכל. אפשרי. וכך קורה גם בביקור בכנסיה למשל. אתה מתפעל מיצירות האומנות, מהמתפללים הכורעים ושומר על התנהגות מהוגנת ולא מטיח בפני בן לווייתך שישו לא היה ולא נברא ואולי משבח את התפקיד של הדת ביצירת מחויבות פילנטרופית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סביר להניח שישו כן היה וכן נברא ורק הדת המיוחסת לו חסרת קשר ממשי אליו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממש לא היינו הך. זה תלוי בהשקפת עולם אנושית. התייחסות לבני אדם או לקטגוריות. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |