בתשובה להיא, 15/11/14 0:22
מי האיש אשר חפץ חיים 645675
המונח 'פצע נרקסיסטי' הוא פרשנות שלך למאמר, וכמובן לא היחידה. אבל אם נזרום לרגע עם המינוח הזה - מעבר לזה שאני אפילו לא לגמרי מבין מה הוא אומר - אז אם כך, המאמר של אלון עידן הוא תגובה מתוך פצע נרקסיסטי למאמר שהוא פצע פמיניסטי‏1, והתגובה של ארז היא שוב תגובה מתוך פצע פמיניסטי‏1 למאמר על פצע נרקסיסטי.
וכמובן שזה שנתנו שם לפצעים האלה לא אומר (מה שאולי דווקא קצת השתמע מהתגובה שלך) שהם פצעים לא ממשיים, ושהם לא כואבים באמת. וודאי שזה לא אומר (מה שגם קצת השתמע מהתגובה שלך) שהם נובעים מתוך איזה 'פגם פסיכולוגי של הפצוע', שבגללו הוא סובל ולא בגלל יחסה של החברה אליו.

אבל כמו כל פצע טוב, הפצע 'שלי' תמיד יותר כואב מהפצע 'שלך', ולכן כל אחד שקוע בשלו ומבטל את של אחרים.

אולי ה'ניגוד' בין הפצעים אינו תקף מנקודת המבט שלך, אבל מנקודת מבט אחרת ה'דמיון' ביניהם או הקשר ביניהם לי נשמע מעניין. זה גם קצת שופך אור על השוני בינינו - אני לא הבאתי את המאמר הזה כ'ניגוד', התנגחות, והתפלמסות מתריסה. בין השאר כי גם היחס האישי שלי לכל הדיון מלכתחילה, הוא לאו דווקא מתריס או מתנגד, אני בהחלט מבין חלק מהטענות של הכותבת‏2, והיא לא האישה הראשונה ממנה שמעתי טענות כאלה, חלקן מנשים שדעתן הרבה יותר אמינה עלי.
מה שהפתיע אותי, זה שהתגובות שקיבלתי היו מאד מתריסות ובוטות, כי הן הניחו מראש שאני מתנגד לעמדתן ומיד פתחו עלי תותחים. למען האמת זאת לא ממש הפתעה, כי לצערי חלק ניכר מהשיח הפמיניסטי משודר באופנים האלה, מה שלא ממש תורם לו לדעתי. אבל מילא, מי שרואה בכל אחד אויב, תמיד ישלוף קודם כל אקדח.

נקודה מעניינת שמשכה את תשומת ליבי היא שאת מיקדת חלק מהבעייה ספציפית בהתנהגות בארצנו הקטנטונת, בניגוד לארצות קרות אחרות‏3. זאת אומרת שהבעייה היא פחות בעייה אוניברסלית ויותר בעייה מקומית אולי? על פי הסרטים שמפורסמים לאחרונה ברשת, נראה שבארה"ב הבעייה קיימת למדי.
ובהמשך לזה, אני אעשה מעשה אלון עידן ואעיר, שאם כבר הפנינו את הזרקור שלנו לבעייה המקומית - זה לגמרי לא מנותק מצורות ההתנהגות הכלליות של התרבות בה אנו חיים, ולא רק‏4 מההתיחסות המגדרית או המינית‏5.
בתור אב לצאצא(ה) פעוט(ה) בעיר הגדולה, אני רוצה לומר לך שהחופש שנוטל כל מאן דבעי ופוחח זר ברחוב להעיר לך על התינוק או הילד, ולהיכנס לך או לו לפה, לאף, לתחתונים, למערכת העיכול על כל קצותיה, למגדר, למדרך, לנלבש ולנצרח, כולל שליחת ידיים וסתם תחיבת אף בעניינים אישיים ואינטימיים של הפעוט ומשפחתו - הוא פשוט בלתי נסבל.
אז לדעתי, האישית, החולי הזה הוא לא מנותק בכלל מהתופעה שהתחילה את הדיון הזה, או בעצם להיפך - התופעה הזאת איננה מנותקת מהחולי ה - כן, אוניברסלי, לא רק פמיניסטי/שוביניסטי הזה. ולכן לדעתי הוא מאד רלבנטי לה, ואם את חושבת שעל ידי ניתוק תופעה אחת, חשובה כשלעצמה, מהתרבות הכללית, וניכוס כל העוול רק לתופעה הזאת, את מתקדמת לטיפול בבעייה, אז אני חושב שאת טועה. אם את חיה בחברה פולשנית‏6 (הגדרה אפשרית) וחסרת גבולות אישיים של פרטיות, זה יזלוג לכל הכיוונים, ואם לא תטפלי בפולשנות הכללית, אין לך סיכוי לטפל בסימפטומים הספציפיים שמטרידים את מגיבי הדיון כאן.

1 נראה לי שאולי פצע שוביניסטי יהיה יותר מדויק כאן.
2 מה שמיד הופך את השאלה בסוף התגובה שלך לאיש קש ככל שזה קשור לעמדה שלי. לכן התשובה לה טריוויאלית.
3 אירופה אני מניח? סביר שגם ארה"ב, אבל אולי מסיבות אחרות.
4 לא רק, זה לא 'לא', זה אומר גם זה וגם משהו אחר.
5 את האפיון המדויק אני משאיר למישהו אחר כאן.
6 ואנא ממכם בלי פוליטיקה עכשיו. כן ארז, אני מסתכל עליך.
מי האיש אשר חפץ חיים 645681
ואולם המוצא של ההטרדות בעלות האופי הינוקאי שאתה וצאצאך סובלים מהם הוא לכאורה באיזו פמיליאריות נטולת גבולות ואילו ההתייחסות המינית ש''היא'' נפטרה ממנה נובעת דווקא משוביניזם שהפמיליאריות שבו מדומה לחלוטין -
בעוד שמטריד התינוקות היה נוהג בדיוק אותו דבר עם התינוק של השכנה או של בן אחותו, הרי שהמטריד השוביניסט לא היה נוהג כך עם בת אחותו או עם בתו של השכן (לפחות כך אני רוצה להאמין).
לגבי הטור של אלון עידן- אודה שלא ירדתי לסוף דעתו. עבור הדמות שהוא מתאר חוסר התייחסות ציבורית משול למוות. אני מבין את זה בכל הנוגע לידוענים ופוליטיקאים שחיים את חייהם המקצועיים במרחב הציבורי, אבל לא בכל הנוגע לבני התמותה שחיים את חייהם במרחב המצומצם יותר של קולגות חברים ומשפחה.
מי האיש אשר חפץ חיים 645685
אני לא מסכים. הרצון של זר להעיר לך משהו נובע אולי ממקומות שונים - לי לא ברור למה דוקא פמיליריות או מה זה אומר, הוא לא מהמשפחה שלי ולא מכיר אותי - אבל הביטוי הציבורי שלהם והנורמה הציבורית שמאפשרת אותו היא דומה.
לא ברור לי שההתיחסות שהזכרת נובעת משוביניזם, או לא רק משוביניזם. אם מישהו חושב שזאת שעוברת מולו ברחוב נראית טוב, הוא שוביניסט? לא בהכרח. ואם הוא אומר לה את זה הוא שוביניסט? לא בהכרח. אבל בזה שהוא בכלל חושב שהדעה שלו על איך השמלה נראית עליה, או הדעה שלו על כמה חמוד התינוק שמולו, ראויה להבעה חיצונית מול אותו אובייקט, ומעניינת מישהו חוץ ממנו, זה נובע מנורמות התנהגות פסולות, חדירה לפרטיות, שמירת המרחב הפרטי ועוד ועוד.

ובקשר למוות - בוא לא נקצין, ונשאיר את זה בתור מטאפורה.
מי האיש אשר חפץ חיים 645689
אני מסכים שנורמות ציבוריות בהן כל אחד מביע את דעתו בפומבי על האובייקטים החולפים על פניו- בין אם תינוקות או שדיים- יכולות להיות לא נעימות, במיוחד למי שמוצאו בסקנדינביה‏1, ובפן הצר של חדירה לפרטיות הן חופפות.
במחשבה נוספת גם בפן של החפצון נראה לי שהבחורה והתינוק מחופצנים בידי המטרידים שלהם באותו אופן.

אבל לדעתי ההבדל בין ההערות כלפי התינוק להערות כלפי הבחורה הוא בכך שהשוביניסט כלל אינו מתכוון להחמיא לבחורה ונראה לי שכל מטרתו היא להאדיר את עצמו בכך שהוא מטריד אותה.

יש לי כלב מאוד חמוד וכשאני הולך איתו לגינה הציבורית באים ילדים שאיני מכיר (או הוריהם) ומבקשים ללטף את הכלב.
גם זו חדירה לפרטיות במרחב ציבורי, שאולי בארצות הקרות אינה מקובלת אבל בארצנו החמה היא נורמטיבית (גם בעיני). זו קרובה לדעתי בהרבה לחפצון התינוק (שאינו חביב עלי) מאשר לחפצון האשה (שעוד פחות חביב עלי).
חפצון הכלב והתינוק נמצאים לדעתי על אותה הסקאלה ואילו חפצון האישה גולש למישורים אחרים.

_____________
1 הארצות הקרות תרתי משמע
מי האיש אשר חפץ חיים 645691
עם זה שהגישה שתינוק וזכויותיו קרובות יותר לשל כלב וזכויותיו מאשר ושל אדם בוגר (ו/או/וגם אישה) וזכויותיו היא גישה לגיטימית, והיא מתבטאת במקומותינו בעוד סיטואציות, היא מאד רחוקה מהתפיסה שלי של היישויות הנ"ל וזכויותיהם.

אני לא פסיכולוג מוסמך בכדי לנתח עד תום ובכזה שכנוע עצמי את המטרות של מעירי הערות פוגעניות לנשים. אני נוטה לחשוב שהן נובעות משלל בעיות וחסכים. וכן גם ההערות כלפי תינוקות, שלא נעים לי לומר לך אבל לפעמים החסכים שם נראים מקריפים למדי.
מי האיש אשר חפץ חיים 645696
לדעתי לא מדובר כאן בזכויות התינוק והכלב אלא בחדירה לפרטיותו והצקה של האחראי עליהם.

אבל בעוד שהפגנת בעלות אסרטיבית- "תתרחק מהתינוק!" "עזוב את הכלב!" תשיג את מטרתה- נסיגה של המציק- כאשר מטרידים בחורה ברחוב כל תגובה מצדה, אפילו "סתום את הפה" אסרטיבי, עלולה להיות טריגר להסלמה. התגובה הבטוחה ביותר עבור המוטרדת היא מראית עין של התעלמות, מה שרק מקבע את תבניות ההתנהגות.

גם לי נראה שהמציקים סובלים משלל בעיות וחסכים, אבל הדחף לחפצן בינך לבין עצמך אנשים ותינוקות שחולפים על פניך ברחוב זו לדעתי התנהגות אנושית נורמלית‏1, ורק גובה העכבות לממש את החפצון הזה הוא מצד אחד אישי ומצד שני תלוי תרבות.

___________
1 אני לא מכיר גבר שלא משחק עם עצמו ברחוב את המשחק "הייתי/ לא הייתי".
מי האיש אשר חפץ חיים 645707
נראה לי שחלק מהבעיה היא שאתה לא קורא את המאמר כמו שאני, או אריק או גם ארז קראנו אותו. יכול להיות שבגלל זה אתה לא רואה את הפרובוקציה בדבריו של הכותב ולא מבין את התגובות המתריסות מנגד.

והטענה שלי לא היתה שאלון עידן מבטא פצע נרקיסיסטי במאמר שלו, אלא שהוא מתאר מישהו עם פצע נרקיסיסטי. אני לא בטוחה שעשיתי שימוש נכון במונח, אבל הכוונה היתה קרובה למה שאריק תאר, מישהו שנפגע בצורה עמוקה מחוסר יחס. או כדברי המאמר:
"אם יש דבר אחד נורא באמת, כך הוא נראה: יום אחרי יום, שבוע אחרי שבוע, חודש אחרי חודש, שנה אחרי שנה, חיים שלמים, ואף אחד לא פונה אליך, ולא רוצה להעיר לך, ואין לו שום עניין בך. חיים שלמים ללכת בעולם בלי שאף אחד שם לב אליך. חיים שלמים ללכת בעולם, והעולם הולך במקביל אליך. חיים שלמים ללכת בעולם ורגע לפני שהעולם נגמר, אתה לפתע נעצר ושואל את עצמך: רגע, יכול להיות שלא הייתי פה בכלל?"

אני לא חושבת שאלון עידן מתאר את עצמו. אני כן חושבת שנוכחות זה דבר אקטיבי, שאדם מחולל בעצמו. אני חושבת גם שהמחשבה ש"אין לי נוכחות" היא מחשבה סובייקטיבית.
ויש כאלו שיעוררו באופן אקטיבי תשומת לב בעלת אופי מיני. אבל הרבה יותר פעמים אין למי ש"זוכה" לתשומת לב כזו את הכוונה או היכולת לשלוט בסיטואציה. וכאן בעיני ההבדל.

מעבר לכך, לא התכוונתי בדוגמה האישית שתארתי להציב את ישראל לעומת כל הארצות הקרות האחרות. אני בסך הכל העליתי חוויה אישית על מנת לתאר את הניסיון האישי שלי "עם" ו"בלי", ולמה אני מעדיפה את ה"בלי".
לא כל המערב הוא מקשה אחת. לא כל אירופה היא מקשה אחת. למעשה גם בין מדינות צפון אירופאיות יש הבדלים. יצא שאני באחת המדינות הכי עצורות בתחום הזה. ומהצד השני ניתן לקבוע בבירור שישראל היא רק אחת מהרבה מדינות עם נורמות "פלירטוט" חודרניות. ומאחר שיש מספר מדינות כאלו, אני יכולה לקבוע חד וחלק שזה לא תמיד בא במקביל להרגלי שליחת ידיים לילדים וחיות בית זרים.

ובסופו של דבר, אני סבורה שאתה טועה. הגם ש"פולשנות" הוא נושא מרכזי בתרבות הישראלית, ניתן גם ניתן לתקוף סימפטומים ספציפיים של התופעה ולנסות לשנות אותם. זה עבד בהצלחה בעבר במאבק נגד כל מני תופעות בתרבות הישראלית וגם בתרבויות אחרות.
מי האיש אשר חפץ חיים 645718
ברור שהוא לא כותב על עצמו, אבל מה זה משנה בכלל לטיעון כאן?

"נוכחות זה דבר אקטיבי שאדם מחולל בעצמו" זה אחד המשפטים האלה שבאים מאלה שיש להם, כטענה או תירוץ מול אלה שאין להם. זה בערך כמו שלארי פייג' מטיף לכל אדם לבחור את העבודה שמתאימה לו (גם מאיזה מאמר לאחרונה). "עבודה מתגמלת ומספקת היא דבר אקטיבי שאדם בוחר בעצמו" - Yeah, right - ספרי את זה לעקרת בית חד הורית עם שני ילדים במרכז אמריקה או לסיני שמשתכר 5 דולר ביום. כי הרי כל עובד במפעל המגבות בערד בחר להיות שם במקום להיות מתכנת בגוגל, לא‏1?

באשר לסייפא, אני חושב שניתן גם לתקוף מאפיינים ספציפיים, וגם להתייחס לתופעה בכללותה, זה לא שחור או לבן.
למשל, נראה לי שאחת הסיבות שבארה"ב יהיו הרבה פחות הערות פלירטוט פוגעניות, היא שיש שם סובלנות מועטה מאד להערות פולשניות מכל סוג שהוא, החל מלגבי איך שאתה נראה, ועבור בענייני גזע, גיל, מין, מגדר, ובכלל חדירה לפרטיות של הפרט כשהוא מסתובב במרחב הציבורי. וגם הנשים מרוויחות מזה.

1 לא שלי במקור.

חזרה לעמוד הראשי

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים