בתשובה לאריק, 21/11/14 1:05
 |
|
 |
||
|
||||
 |
דבריך הזכירו לי מטבע לשון נוספת שחכמי הימין שלנו נוטים ליחס לאנשי שמאל - "שנאה עצמית". כל מי שניחן ביכולת אבחנה ולו מזערית, יבחין מיד כי "שנאה עצמית" היא ממש לא הטרנד השולט במחננו, מחנה השמאל. קרוב יותר לאמת לומר שאנו נגועים בהערצה עצמית יתר על המידה ולכל היותר חוטאים בשנאת האחר. נדמה לי שהסופר עמוס עוז איבחן את הלקוי במחננו ביתר הצלחה. עוז דיבר על אנשים בשמאל הלוקים בתיעוב אוטומטי של כל מה שקשור במדינת ישראל. אני מודה ומתוודה שזיהיתי משהו מעין זה, גם בעצמי. האטימות, הצדקנות וההתבשמות העצמית ל הקונסנזוס הישראלי היא עד כדי כך מחניקה ומאררת, שקל מאד לעשות את הצעד הקטן הזה לעבר תיעוב ופסילה גורפת של כל מה שקשור במדינת ישראל. אולי אני רואה מהרהורי ליבי, אבל אני מאבחן תופעה מקבילה בקרב יהדות התפוצות. במקרים רבים, כאשר מישהו מדבר בחריפות רבה על הפגיעה בגופם ובזכויותיהם של הפלשתינאים, מתברר שהדובר הוא בכלל יהודי ובקרב ציבור הרבה יותר רחב של יהודי התפוצות נפוצה התופעה של הפיכת ישראל לקוריוז ובדיחה. כאשר בסיטקומים ובמופעי סטנד-אפ מתלוצצים על "Israel Finest" (כשהכוונה נניח ליין נחות במיוחד), מניה וביה מתברר שגם הכותבים וגם השחקנים הם יהודים. נראה, שקצה נפשם של יהודים כאן ושם, בין בצדק ובין שלא בצדק בתלאוביה ותעלוליה של ישראל ובתלונות ראשיה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהלעג והשנינה של כותבים יהודיים על ישראל נובעים בעיקר מהפער בין הציפיות הגבוהות לביצוע בפועל. דגש על הצפיות הגבוהות מעם הסגולה, שכמו כל בן לאמא יהודיה צריך תמיד להוציא 100 במבחן. גם אני מתרגז על התגברות האטימות והצדקנות, אבל טרם הגעתי לשלב התיעוב העצמי שאתה מתאר. אני מתעב צדקנים, אבל זו, כך נראה לי, תגובה אוניברסאלית. אני מקבל את הרושם שהולך ופוחת הדור, ועדיין מצפה לאיזו תגובת נגד. בימים האחרונים שמעתי לא מעט התבטאויות של אושיות הליכוד של פעם - מישה ארנס, בני בגין ולימור ליבנת, כנגד גרסת אלקין לחוק הלאום. נראה כאילו הללו מרגישים שהימין הפופוליסטי מסגנון מירי רגב גנב להם את הליכוד, ומנסים להחזיר את התנועה לערכיה המקוריים. ביבי לא מצליח לרסן את האגף בליכוד שהפך להיות יותר ימני מישראל ביתנו, וסופו להבריח ממנו מצביעי ליכוד מסורתיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש איזשהו פער בין הערכים הבורגניים-ליברליים שרווחו בתנועה הרויזיוניסטית (ברוח ז'בוטינסקי) לבין השמרנות ושביעות הרצון העצמית של הימין המסורתי-דתי החדש ולכן יש כל מיני חריקות והסתייגויות, אבל לדעתי כל זה מעושה וחסר משמעות של ממש. לנתניהו יש לדעתי בעיות סכיזופרניות-פרוידיאניות של ממש הגורמות לו לפעול כנגד עצמו. מצד אחד הוא מנהיג פראגמטי הפועל ע''פ אילוצי המציאות ומצד שני הוא ילד טוב מבית אבא הרויזיוניסטי. מצד אחד החצי הפראגמטי המודע שלו מכריח אותו לצאת בהצהרה על תמיכה בשתי מדינות לשני עמים. מצד שני החצי הלא מודע שלו יודע מה אבא שלו היה אומר על כך ועושה כל מה שניתן לעשות כדי למנוע ולהכשיל את ההצהרה הזו. אחרי הכל אף אחד לא מכריח אותו להפוך לילד המוכה של אורי אריאל, סלומיאנסקי, פייגלין, דנינו ואלקינד. נ.ב. בעבר התבטאתי בחריפות כנגד חה''כ פייגלין. טענתי שהוא ח''כ לא לגיטימי. סברתי שאדם שעשה קריירה מהפרת חוקי הכנסת והמדינה אין לו שום סמכות אתית לחוקק חוקים ולצפות ממישהו להשמע להם. בינתיים, לא מצאתי סיבה לחזור בי מדעתי השלילית על חה''כ הנ''ל. אלא שחוששני שנמצאו לו עוד שותפים לפשע. קראתי במקום כלשהו שחה''כ ממרץ תמר זנדברג הודתה שהיא משתמשת מדי פעם במריחואנה כאמצעי לבילוי ולשעשוע. אני לא משווה בין סוגי העבריינות הללו, ובכ''ז, חה''כ אינה חייבת לענות על שאלות בעניין הרגלי הבילוי שלה, כפי שאינה מוכרחה להתוודות על חציית מעבר חצייה באור אדום. הקלות בה מתיחסת חה''כ להפרת החוק, משליכה על הסמכות שלה לחוקק חוקים שעשויים להיות הרבה יותר קשים לאזרחים מסויימים מאשר החוק נגד מריחואנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חסינות חברי הכנסת מאפשרת1 להם לעבור על החוק על מנת לשרת את הציבור שהם שלוחיו. זה כולל לעורר מודעות לעניינים כמו עישון מריחואנה או עליה להר הבית. חבר כנסת שעובר על החוק לצורך הזה מייתר את הצורך של קהל הבוחרים לעבור על החוק בעצמו. 1 או לפחות, היתה אמורה לאפשר, על אף שבשנים האחרונות ההגנה הזו נשחקת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העבירות שהזכרתי נעשו ע''י פייגלין וזנדברג לפני שהיו ח''כ כך שעניין החסינות לא תופס כאן. בעניין שחיקת ההגנה של החסינות, השימוש של חה''כ זועבי בחסינותה מדגים יפה את הצורך להגביל את החסינות מול קצה אפם (שלומם ובטחונם) של משרתי הציבור והאזרחים בכלל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, אם ביצעו את העבירות לפני שנבחרו הטיעון שלי לא תופס לגביהם. השימוש של זועבי בחסינותה באיזה הקשר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפרשה בה הורשעה חה''כ זועבי היתה הפרעה לשוטר במילוי תפקידו (היא התנפלה על שוטר ערבי בחרפות וגידופים שלדעתי גם נוגעים בהסתה העשוייה לסכן את שלומו של השוטר ובהרחבה את שלום הציבור כולו. לדעתי , נוכחותה על הספינה ''אווי מרמרה'', תרמה באופן פעיל לסיכון שלומם של אנשי כוחות הביטחון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החסינות נועדה למנוע מהרשות המבצעת להתנכל לחברי הרשות המחוקקת ולכן זמן העברה לא רלוונטי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתכוון לחסינות עניינית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כפי שהעיר בצדק מלאכי, חסינות חה"כ מלבד שנועדה לסייע בידם במלאכתם, נועדה גם למנוע ממי שאינם ח"כ את הצורך להפר את החוק. הנקודה שהעלתי לא באה לדון בגבולות החסינות הפרלמנטרית וסיבותיה, אלא בלגיטימיות האתית של מי שמפר את החוק כאזרח ואח"כ מבקש להבחר לכנסת. איסור מוחלט על מורשעים בדין לכהן בכנסת יהיה בעייתי מאד, אבל אני תוהה אם אין דרך להתיחס לדוגמאות כל כך חריגות לרעה כמו חה"כ פייגלין וזנדברג. מדוע אני טוען שמדובר בחריגים לרעה: חה"כ בעתיד פייגלין עבר על החוק בזדון ובחוצפה מתוך חתרנות אנרכיסטית אע"פ שלא היה לא כל צורך להפר את החוק. בעובדה, חברים רבים של פייגלין נאבקו בנסיגות וכיוב' מבלי שהפרו את החוק או לכל הפחות מבלי שהורשעו בדין בשל כך. עבירתה של חה"כ זנדברג לא ממש חמורה ובשום אופן לא חריגה. הבעיה איתה היא התנהגותה לאחר שנבחרה, כאשר היא מציינת את הרגלי העבריינות שלה בעבר. זהו דבר מיותר לגמרי שכן היא יכולה לפעול בעד לגאליזציה של סמים כאלו ואחרים מבלי לנפנף בעבירות האישיות שלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לכן חסינותה של חברת הכנסת זועבי מאפשרת לה לעבור על החוק כדי לשרת את בוחריה ולייתר את הצורך שלהם לעבור על החוק. אממה? את חסינותה ניתן להסיר בעזרת חוק אישי... את חסינותו של מצית המהומות פייגלין (הוא ודומיו היו צריכים להתנצל בפני קורבנות הפיגועים האחרונים, זו חכמה קטנה מאד להצית אש שאת מחירה משלמים אנשים אחרים) אף אחד לא קורא לשלול למרות מחיר הדמים של התנהגותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכל התייחסות לימין חובה להפריד לדעתי בין הימין הדתי לימין החילוני. המטרות להם שונות, הערכים שלהם שונים, וכל שיתוף פעולה ביניהם הוא קצר מועד בלבד. הערך המשותף להם של ארץ ישראל השלמה אינו מספיק כדי להתגבר על המבדיל ביניהם שהוא עולם ומלואו. כשאתה מדבר על רוח ז'בוטינסקי אין לך סיכוי למצוא אותה בימין הדתי. כשאתה כותב דנינו ואלקינד אתה ודאי מתכוון לחברי הכנסת דנון ואלקין? זאב אלקין הוא ח"כ מהליכוד אבל בוגר בני עקיבא, למד בישיבת הר עציון ומתגורר בכפר אלדד שבגוש עציון. דני דנון הוא ליכודניק ביתרי ומתגורר במושב משמרת בשרון. ניתן למצוא ביניהם מספר נקודות השקה כגון ההתנגדות להתנתקות, אבל לטעמי הם שייכים לשתי תנועות שונות. נראה לי שחברים בימין החילוני קורצים לדת או לפחות למסורתיות יותר מתמיד. אבירי הרוויזיוניזם הנסיכים המודחים בגין ומרידור הוחלפו בדמויות עממיות (מירי רגב) ומסורתיות (דנון) יותר. ליבו של ביבי שייך לזן הנכחד הזה, אבל שרידותו מחייבת אותו לרצות את האגפים הפופולריים יותר במפלגה שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם במקום הימין הדתי תכתוב הימין המסורתי-דתי, הימין החילוני שלך יצטמצם לקומץ ממשיכי המסורת הרויזיוניסטית (ארנס, מרידור, בני בגין). לדעתי זהו קומץ חסר משמעות אלקטורלית. האלקטורט שלהם כבר אינו בליכוד ולהבדיל ממירי רגב, יהיה להם מאד קשה ולא נעים במרכז הליכוד. אני גם לא חושב שלדנון, לאלקין ואפילו לרגב יש בעיה עם ההדר הביתרי/ז'בוטינסקאי. מאחר ומלכתחילה אלו היו בעיקר מילים גבוהות שלא תבעו יותר מדי מחוייבות וחובות. נתניהו (ואחרים, ריבלין למשל) באים מאותו בית גידול כמו הנסיכים האחרים (מרידור, בני בגין, לבני, אולמרט), אבל להם יש ערך מוסף. הם המסיכה ה"תרבותית" שעוטה על עצמו האלקטורט הליכודי. האלקטורט הליכודי אינו מתלהב להעמיד בראשו את מתנחלי התג מחיר את ה"מאות השחורות" מעולי רוסיה או אנשי "עמך" מתלהמים. הם רוצים שהבורגנים המתורבתים מרחביה יעשו עבורם את העבודה כשהם עוטים על ידיהם את הכסיות הלבנות מהקונצרט של הפילהרמונית או מהגולף בקיסריה. לסידור הזה יש עוד יתרון קריטי. כאשר הדרישות והתכניות המתלהמות יובילו לאן שהן בד"כ מובילות, השעיר לעזאזל כבר יהיה מוכן. אני חוזר על התחזית שלי שבנימין נתניהו לא יהיה רוה"מ הבא וישלם בראשו את המחיר של ארועי "צוק איתן" והמשכן באינתיפאדת ערביי ישראל ומז' ירושלים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתעקש להפריד בין המסורתיים (שנמצאים אצלי יחד עם החילונים) לדתיים בימין. ההבדל העקרוני והמהותי בין הקבוצות הוא שכאשר אתה מקלף את הקליפות הדתיים שואפים בסופו של דבר למדינת הלכה. כאשר אתה יורד לגרעין הבסיסי של האמונות והמטרות אתה מוצא שהדתיים הלאומיים הם כהנא, רק בלי הקצף על השפתיים. יוצא דופן הוא פייגלין שמצליח להפריד בין אמונתו הדתית לבין האידאולוגיה שלו ושייך מבחינתי למחנה הרוויזיוניסטים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על אף הקרבה הגדולה מאד בהשקפת עולמנו, אנו חלוקים מאד בראיית המציאות שלנו. לדעתי, החלוקה היא בין החילוניים לכל השאר. הדתיים וגם החרדים, באופן מעשי (להבדיל מהצהרות נמלצות) אינם רוצים במדינת הלכה, אלא פועלים במסגרת פוליטיקה קלאריקלית (הבטחת הטבות סקטוריאליות למקורבי הממסד הדתי) וע''ע המאבק החרדי נגד גיוס בני הישיבות ותמיכת הד''ל בישיבות ההסדר. אני סבור שחוגים רחבים מאד בקרב החרדים, הד''ל ואף המתנחלים, רחוקים מאד מתפיסת העולם הכהניסטית ואף הליברמנית. לדעתי פייגלין הוא הגרוע שבחבורה. זהו זאב בעור כבש, המציג עצמו כבעל השקפת עולם ליברלית (זכויות אדם וכיוב') בזמן שהוא בעצם ליברטריאן המקורב בהשקפותיו לחברי מפלגת מסיבת התה בארה''ב ולאנרכיסטים-רדיקליים הדוגלים בהחלשת השלטון המרכזי בשם סוג כלשהו של דרויניזם חברתי. לא לחינם זכויות האדם אצל פייגלין מתמצות בזכותו של האזרח לצרוך קנאביס רפואי ללא כל התערבות של הממסד. לא שמעתי את פייגלין משמיע את קולו בזכותם של ערביי ישראל להתפרנס מעבודה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם בעיני פייגלין הוא יוצא דופן- דתי ימני שתומך בריש גלי בהפרדת דת ממדינה. בעצם דתי ימני שאינו משיחי- אכן עוף מוזר. והאגף הפופוליסטי בליכוד אכן הולך ונעשה דומה לאנשי מסיבת התה, כמו ביחסם למהגרים לא חוקיים. נראה לי שההבדל בתפיסה שלנו את הד''ל נובע מכך שאני הייתי שם ממש ומכיר על בשרי את ההרגשה של ''שלוחי מצווה אינם ניזוקים''. ברובם הם לא מסתכלים על מדינת הלכה כיעד מפורט אלא כמשאת נפש כללית, שצרכים אחרים גוברים עליה וזמנה יגיע בעתיד לא מוגדר, אבל הקו המנחה הזה מכניס אותם תמיד לדיסוננס מול הימין החילוני שליברמן מייצג. תושבי בית אל ועפרה חושבים שהם עוסקים במלאכה שמקרבת את הגאולה. אין לי ספק בכך. כיוון שכך כל השאר נעשה אינסטרומנטלי עבורם- הממשלה, החילונים, הערבים, אומות העולם- כולם נועדו לשרת את המטרה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה בטוח שפייגלין תומך באופן אמיתי בהפרדת הדת מהמדינה? אני מתרשם שהוא בוחר את הדגלים שלו כך שלא ירגיזו אף אחד במחנה המסורתי-דתי-חרדי (קנאביס ואופניים). הפרדת הדת מהמדינה היא עניין יותר בעייתי שכן לרבים במחנה זה מדובר בעניין של חיים ומוות שכן מי שפרנסתו אינה מצוייה משול למת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה אנשים, לדעתך, יאבדו את פרנסתם אם מחר תופרד הדת מהמדינה במובן שלא תהיה חובה להתחתן ולהתגרש בטקס דתי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בערים וישובים רבים יש מועצות רבנות המעסיקות אנשים ושכר. ביישובים המרכזיים חלק מרכזי בפעילות המועצות הוא רישום נישואים. בכל מקרה במקרה של הפרדת הדת מהמדינה כעיקרון ממלכתי, השלטון החילוני (המרכזי והמקומי) אינו אמור להמשיך לממן את המועצות הרבניות ואת שרותי הדת בכלל, כך שעניין הנישואים הדתיים אינו עיקר בשאלה זו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שכן, אבל כנראה שטעיתי וזה לא מונע ממנו להיות משיחי | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מרתק. א. כתבתי לאחר היסוס רב על פייגלין אנרכיסט ותהיתי אם המונח רלאבנטי כאן. נראה שלא היה מקום להיסוס. ב. הקונסנזוס הישראלי בטוח שהתעמולה האיסלמית על נסיון יהודי להשתלט על הבית היא הסתה השואבת מדמיון מזרחי והפלגות חסרות בסיס במציאות. לא ממש מתישב עם ח"כ, כלל לא שולי, במפלגת השלטון של ישראל הרוצה להקריב קרבן פסח על הר הבית. תקדים החרבת המסגד באיודיהה Demolition of the Babri Masjid [Wikipedia] מלמדת שחששות המוסלמים אינן לקוטות מן האויר ומי שפועל תוך התעלמות מן החשש הזה לא צריך להציג עצמו כצדיק תמים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |