בתשובה להמסביר לצרכן, 04/03/15 19:09
נאמנות ובגידה 651849
לי נראה שהריחוק, הטינה, התעוב והיריבות שראינו כאן משני הצדדים‏[‏1] של הדיון, אינם מוגבלים לכמה משועממים באייל. הם רק ביטוי לתופעה הרבה יותר רחבה וממושכת בין שני קולקטיבים יריבים (שלא לומר שונאים) של אזרחי ישראל ממוצא יהודי.

===>"אני חושב שהדבר החשוב ביותר שהולך ואובד לנו בארבעים השנה האחרונות הוא הסולידריות. התחושה שאנחנו עם אחד והנכונות לערבות הדדית כפועל יוצא מכך."

אם זה מה שאתה חושב, אז אתה רואה את המגמה ואת המציאות - אובדן הסולידריות - כמוני. אבל נדמה אתה נרתע מלתת ביטוי מילולי לתוצאה השלילית שאליו היא מובילה. לדעתי, התוצאה שאליה מובילה מגמת ההתרחקות שאנו מזהים, היא מצב שלא מאפשר לשני הקולקטיבים המתהווים כאן חיים בשלום אלו לצד אלו ובטח לא מאפשר קיום של מדינה/צבא/חברה/כלכלה משותפת. אחד מהם חייב (וכל אחד שואף) לנצח את השני. זה לא כל כך חשוב אם שני הקולקטיבים הזרים האלו קוראים לעצמם יהודים-ישראלים-ציונים או אפילו אם שניהם רואים בבני הקולקטיב השני בני העם היהודי (שנישבו, שאבדו, שמוחותיהם נשטפו, או שבגדו). העובדה הקריטית היא ששני הקולקטיבים הללו לא יכולים לקיים שיתוף: אם אחד מנצח, השני חייב להתמרד ולהפך. עד שאחד מהם יצליח להדביר לגמרי את השני נראה שאין מנוס מהמשך המאבק... והחמרתו.

שים לב: הפיצול הזה הוא לא מה שאני מייחל לו. סביר להניח שאף אחד משני הקולקטיבים לא רוצה פיצול. כולם מעדיפים שנשאר עם אחד במדינה אחת. אבל תחת ההקצנה וההתרחקות שזיהנו, שני הצדדים, יותר משהם רוצים עם אחד, הם רוצים לנצח כי הם לא יכולים לחיות תחת שליטתו ושיטתו של הקולקטיב האחר.

כמעט בכל המחלוקות הקודמות שהצבעת עליהן - כמו החסידים והליטאים - ניתן היה לקיים את שני הזרמים המנוגדים זה לצד זה, משום שלא היו להם נכסים משותפים להילחם עליהם. החסידים והליטאים לא קיימו חברה, צבא ומדינה משותפת ואפילו לא גמילות חסדים משותפת, וכנראה גם לא חתונות משותפות. ולכן, בין שראו ביריביהם בני אותו עם ובין שלא‏]‏2[, הם יכלו לחיות זה לצד זה בלי להילחם ובלי לנצח אחד את השני.

המצב שונה לגמרי בין שני הקולקטיבים ממוצא יהודי היריבים היום בישראל. הם, לעת עתה, חיים במדינה אחת משותפת והיריבות בינהם נוגעת לאופיו של הנכס המשותף הזה. אחד שואף לחליפות אפרטהיד כהניסטית וסגורה והשני למדינה שוויונית ליברלית ופתוחה. לאור ההקצנה וההתרחקות שזיהינו, את שתי השאיפות האלו אי אפשר לקיים זו לצד זו. שני הצדדים חייבים או לנצח או להיכנע. מה שהיה מקובל כפשרה ציונית קלאסית בין יהדות למודרנה, פשרה של "גם יהודית וגם ליברלית"[‏‏3], כבר לא מקובל על אף אחד מהקולקטיבים: האחד רוצה מדינה יהודית ומאוד לא ליברלית והשני רוצה מדינה מאוד ליברלית והרבה פחות יהודית.

לדעתי (וזה לא מקורי או ייחודי) ההקצנה הזו שמונעת אפשרות לפשרה, מקורה באסון שקרה לציונות ב-‏1967. כשנתקע לה בגרון עצם שהיא לא יכולה להקיא ולא יכולה לבלוע‏‏ ‏4. עכשיו יש לה יותר שטחים שיש בהם הרבה יותר "פולשים" לא יהודים והפשרה של "גם יהודית וגם ליברלית" הרבה יותר מסובכת - ולמעשה בלתי אפשרית. עכשיו אין לשני הצדדים ברירה אלא לנצח את היריב - אם לא בבחירות אז בכוח.

הדרך היחידה שאולי תציל את המצב היא לבקש מחבר שיתן לנו איזה צ'פחה בגב, כדי להוציא לנו את העצם מהגרון. בלי העצם הזו בגרון, אולי יש סיכוי שברבות הימים יתאחו הקרעים. כל זמן שהיא תקועה לנו בגרון, הקרעים יתרחבו ויעמיקו. תראה לאיזה ריחוק ותעוב הגענו ב-‏48 שנים מאז שנקעה לנו העצם הזאת בגרון. תראה איזה זיהום התפתח סביבה ונסה להעריך איזה נמק יתפתח אם העצם‏‏5 תישאר בגרון 50 שנה נוספות. להערכתי, אם מישהו לא יוציא לנו את העצם מהגרון, הקרע בין היהודים יכול רק להעמיק ולהזדהם יותר. בעיני רבים יש רק מצב אחד גרוע יותר מזה: זה המצב שהקולקטיב היריב ינצח.

לכן אני מסכים עם האלמוני מתגובה 651458 שבמצב האקוטי שאליו נקלענו, צריך להיעזר במבוגר אחראי שייתן לנו צ'פחה בגב ויעזור לנו להקיא את העצם. אני חולק עליו בדבר אחד: ההתערבות של המבוגר איננה דרושה לפתרון הסכסוך בין היהודים לפלסטינים, אלא לסילוק הנמק העמוק יותר בין היהודים לבין עצמם.

___
‏‏1 אולי בהבדלי סגנון אבל כנראה ללא הבדל בעוצמה
‏‏2 הרב שך: חב"ד הם הכת הקרובה ביותר ליהדות. אני תוהה עד כמה הם התחתנו זה בזה
‏‏3 אני בכוונה לא משתמש במילה דמוקרטית, כדי להימנע מהבלבול עם אתנוקרטיה שמאפשרת עריצות הרוב והחזקת ציבור אחר כבני חסות נחותים.
‏‏4 במציאות זה מתבטא בעובדה שבמשך כמעט 50 שנה של כיבוש לא סיפחו את השטח ולא פינו אותו.
‏5 קרי: השטחים יחד עם תושביהם הערבים שיהפכו את "הרשימה המשותפת" לשנייה בגודלה בכנסת (דבר שקולקטיב אחד לא יכול לסבול), או שיהפכו את ישראל לאפרטהיד קלאסי (דבר שהקולקטיב השני לא יכול לסבול).
נאמנות ובגידה 651855
אני סבור שאתה טועה מאד, כיוון שאתה מחלק באופן דיכוטומי ומתעלם מהעובדה שמדובר כאן ברצף ולא בשני מחנות נפרדים (כמובן, הקצוות של הרצף רחוקים מאד אלה מאלה), שיש למחנות שאתה מדבר עליהם כמה ממדים ואדם יכול להיות עם מחנה אחד בממד מסוים ועם המחנה האחר בממדים אחרים, שמהחנות אינם סטטיים אלא יש זרימה מתמדת של אנשים ביניהם, ושמעבר לכל זה יש רשת עצומה של קשרים (משפחתיים, חברתיים, כלכליים ומה לא) שמאגדת את אנשי שני המחנות והופכת את הפילוג ביניהם לקשה מאד מבחינה רגשית וכמעט בלתי אפשרי מבחינה מעשית.
נאמנות ובגידה 651856
אם ננהיג נישואים אזרחיים, פלח גדול שילך ויגדל יהפכו לפסולי חיתון למצדדים בנישואים יהודיים.
ויהיו כשומרונים רחמנא ליצלן.
נאמנות ובגידה 651860
הה.

- "מה דעתך על האפשרות שאחרי הבחירות ביבי יקים קואליציה עם החרדים"?
- "רחמנא ליצמן"

(אני מקווה שזה מקורי, אבל חושש שלא, זה מתבקש מדי)
נאמנות ובגידה 651871
אלפי זוגות נישאים מדי שנה בנישואין אזרחיים - אמנם מחוץ לגבולות המדינה, אבל זה פחות רלבנטי לעניננו - והשמים לא נפלו, ספרי יוחסין לא נכתבו ואיש לא מכריז בגלל זה על התפרקותו של העם היושב בציון.
נאמנות ובגידה 651868
אני מסתכל על תמונה מורכבת יותר. לא שני קולקטיבים ניצים אלא כיתתיות הולכת ומעמיקה.
אין כאן שני גושים. כבר הסברתי מתישהו ששותפות הדרך בין הימין החילוני והדתי לאומי היא קצרת מועד שכן מטרותיהם בסופו של יום שונות לחלוטין.
ומצד אחר עבור 90% מהציבור הפוליטיקה של ימין-שמאל היא רק פן אחד לא מרכזי של חיייהם. ההורים שלי שניהם מצביעי ליכוד וימינה, ולא נוצר בינינו קרע כשהצבעתי למרץ של שולמית אלוני.
יש שני קצוות קולניים. האחד מימין של המתנחלים הדתיים גודלו בגסות כ 150 אלף בעלי זכות בחירה, והשני של השמאל תומכי מדינת כל אזרחיה לכל היותר מחצית מזה. אלו הם השוליים, וכל השאר הם הרוב שבהיותו דומם לא שמים לב עד כמה הוא גדול.
כמה מנדטים יש למפלגות שמדיניותן דומה למה שהמגיב אישקש מקדם? כמה מנדטים יש למפלגות שמדיניותן דומה למה שהמגיב ארז לנדוור מקדם?
המצחיק הוא שכל אחד מהקצוות שואף להתווכח רק עם הקצה השני ולא עם המרכז, וכך נוצר רושם מוטעה כאילו הוויכוח הוא באמת ביניהם, כאשר בעצם יש לך 80% ויותר באמצע שרוצים יהודית ודמוקרטית וההבדלים ביניהם הם של גוון.
יותר מכך, הקיצוניים הקולניים מייצרים מצג שווא כאילו כל מי שלא חושב כמוהם נמצא בקצה שני של הקשת. כבר הפסקתי לספור את המקרים שהמגיבים הימניים שמו לי מילים בפה כדי לסווג אותי כשמאל הזוי, רק כי נוח להם להתווכח עם הקיצוניות השניה.

לכן אני אופטימי לגבי סיכויי השרידה של עם אחד.
נאמנות ובגידה 651885
(זה גם לתשע נשמות, שכתב משהו בכיוון שלך)

כמובן שהתמונה החברתית בישראל מורכבת יותר ממה שאפשר לתאר בתגובה באייל. יש שסעים שונים וצולבים אם כי מסתמנת גם חפיפה שמעצימה את המתח. וגם אני אופטימי, כי אני מאמין שבסוף-בסוף הטובים ינצחו את המרושעים, אבל אני יודע שגם המרושעים אופטימיים כי הם חושבים שהם ינצחו. אז אופטימיות זו לא הבעיה פה.

אבל שלוש הנקודות המרכזיות בדברי הן (א) יש מגמה של קיטוב (ב) שמקורה בשטחים הכבושים (ג) ואפשר לעצור אותה באמצעות לחץ חיצוני שיביא לשרטוט גבולות סופיים.

(א) יש מגמה של קיטוב, התרחקות ותיעוב משני הצדדים של השסע האידיאולוגי-מדיני - בין "מחנה השלום" ל"מחנה הלאומי". כמובן שגם במחנות האלו יש מדררג ויש קצבות קולניים, מצ'וחצ'חים והזוהיים (דווקא בעלי אינטרס משותף לטווח הקצר: מדינה אחת בין הירדן לים). אבל לא מדובר בקצוות. שני המחנות, עם הקצוות שלהם, כוללים כל אחד כ-‏50% מהציבור. עכשיו אתה צריך לשאול את עצמך:
- האם בחמישים השנים האחרונות השסע האידיאולוגי-מדיני הזה מצטמצם או מתרחב? לדעתי ברור שהוא מתרחב (אאל"ט שום שסע אחר לא הביא לרצח, למרי אזרחי מתמשך).
- האם יש סיבה (להבדיל מתקווה) שמגמת הקיטוב וההתרחקות בשסע הזה תתהפך? אני לא רואה סיבה, כל עוד העצם תקועה לנו בגרון.

(ב) המקור והגורם - "העצם בגרון" - לקיטוב בשסע האידיאולוגי-מדיני הנ"ל הם השטחים הכבושים. זה לא שבלעדיהם לא היו לנו ימנים ושמאלנים. היו ויהיו. אבל הויכוח העיקרי ביניהם יעוקר אם לא יהיה צורך להחליט מה לעשות עם העצם הזאת. ורבים מהויכוחים שהעצם הזו מעוררת - על תקציבים להתנחלויות ואבטחתן - ירדו מסדר היום. לא בטוח בכלל שהוצאת העצם הזו תביא שלום עם הפלסטינים. אבל סביר מאוד שהיא תאפשר שלום בין היהודים.

(ג) הצרה היא כאמור שאנחנו בעצמינו - כפי שהוכחנו ב 50 השנים האחרונות - לא מסוגלים להוציא לעצמנו את העצם וגם לא מצליחים לבלוע אותה. מסתבר שבשביל להוציא את העצם הזו אנחנו צריכים עזרה מבחוץ. היהודים בעצמם לא יגיעו להסכמה בנושא הזה. צריך מישהו מבחוץ שישרטט את קו הגבול ויאלץ - בסנקציות או בכוח - את ממשלת ישראל וממשלת פלסטין לקבל אותו "כזה ראה וקדש". אז עם ישראל יוכל להתאחד בהגנה על הגבולות האלו וטיפוח מה שביניהם.
נאמנות ובגידה 651887
לדעתי דוקא בחמישים השנים האחרונות השסע הזה (האידיאולוגי מדיני) מצטמצם, לפחות עבור מרבית האוכלוסיה. לא לחינם אנחנו רואים פריחה של מפלגות מרכז למיניהן, והתמרכזות של שתי המפלגות הגדולות (אולי לשעבר).
צמצום הפער נובע מזה ששני הצדדים נתקלו בצורה כואבת וחזיתית בסלעי המציאות - המשיחיים נוכחו שניתן גם ניתן לפנות ישובים, על אלפי אנשיהם. ומשיחי המזרח התיכון החדש והשלום בסגנון שוויצריה נוכחו שאפילו עם כל הרצון הטוב מצידנו‏1 - גם אחרי ויתורים מכאיבים ומרחיקי לכת, מאוסלו ועד ההתנתקות - רחוקה הדרך לשלום, ויש שיאמרו (גם מבין אנשי השמאל) שהוא רק התרחק בעשרים השנה הללו.

ולכן, גם עם העצם הזאת תקועה בגרון, שני הצדדים, או לפחות הרוב הגורף המצוי במקטע המרכזי של הגאוסיאן מתכסנים להבנה שכנראה נחיה עם העצם הזאת עוד לא מעט זמן, ונוכל אולי לאט לאט לשחרר חלקים ממנה, וגם אז לא בטוח שהם לא ימשיכו להציק לנו ממקום אחר (ראה עזה).

וממש לא ברור לי למה אתה חושב בכזה שכנוע שזה שמישהו מבחוץ יאלץ אותנו להוציא את העצם הזאת, זה יפתור את הבעייה. כמו שראינו, אפשר גם לבלוע את העצם הזאת מחדש, אבל בדרך כלל רק במחיר גבוה מאד של פגיעה בבית הבליעה בדרך.

1 כמובן, יש שיגידו שעם 70 אחוז מהרצון הטוב או 95% ממנו.
נאמנות ובגידה 651890
אני אופטימי לא משום שאני חושב שצד אחד ינצח (אני לא מרגיש מספיק שייך לא לצד זה ולא לשני, אני אמפתי לשאיפות של שניהם) אלא משום שאני חושב שיש מספיק אהבת ישראל בכל הצדדים כדי להתגבר על התסכול של שאיפות לא ממומשות ולחיות ביחד.

א. יש מגמה של קיטוב- האם הכוונה שהקיצונים נהיים יותר קיצוניים או שהמרכז נעשה דליל? כי אני לא רואה מגמה ברורה של אף אחד מאלו. אוריינות המחשב הגוברת מאפשרת לקיצונים להיות יותר קולניים ברשת מאשר לפני 15 שנה, אבל אני חושב שהמגמה היחידה שתומכת בהקצנה הוא הגידול (חלקו הגדול גידול טבעי) במספר המתנחלים הד"ל, אבל גם אחרי ההכפלה במספרם חלקם באוכלוסיה חד ספרתי.

ב. שמקורה בשטחים הכבושים- נכון שהשטחים הם הבעיה היום אבל
1. בתחילה כשכבשנו אותם והחזקנו בהם כפקדון (עד סבסטיה) הם בכלל לא היו בעיה. 2. כבר ראינו שהתנתקות לא הצליחה להיות פתרון בפני עצמה. 3. גם אם תחזיר 98% עדיין תהיה ירושלים והר הבית.

ג. לקרוא לחסידה- כמו שאמרתי, מעשה תבוסתני. ו"בינתיים" כאשר המזרח התיכון כולו במהפכה לא עדיף לנו מקסימום ריפוד? התנאים שנשיג כשנשיג הסדר מרצוננו יהיו ללא ספק עדיפים מתנאי הסדר שיכפה עלינו מבחוץ.
על הפיצול בציונות 651925
===>"אני לא מרגיש מספיק שייך לא לצד זה ולא לשני, אני אמפתי לשאיפות של שניהם"

אחרי הטירונות הקרבית שעברנו כאן נראה לי שאפשר לדבר גם בפחות "פוליטיקלי קורקט". מה זה אמפתי לשני הצדדים? אם עתיד מדינת ישראל והפרויקט הציוני מעניין אותך, אז אתה יכול לתמוך רק באחת משתי אופציות:
(א) להיפרד מהפלסטינים ולאפשר להם - אם וכאשר יעמדו בתנאים ובטחונות מסוימים - להקים מדינה משלהם, או
(ב) לספח את כל השטח שבין הים לירדן עם כל תושביו ואז (ב1) לאזרח את תושביה הפלסטינים או (ב2) להפוך אותם לבני חסות של היהודים או (ב3) לטהר את השטח מהם.

השסע האידיאולוגי-מדיני הוא זה שבין א' ל- ב'. אלו שתומכים ב-א' חושבים ש-ב' הוא אסון שיש למנוע בכל מחיר, ולהפך. זה נושא הבחירות הקרובות והנושא שעמד במרכז רוב מערכות הבחירות בעשורים האחרונים. זה העניין שעליו נרצח ראש ממשלה. זה העניין שבגינו אזרחי ישראל קראו לחייליה "נאצים". זה השסע היחיד שעלול להצית מלחמת אזרחים בישראל. נכון שיש אנשים שנמאס להם מהעיסוק בזה והם מעדיפים להתמקד בקוטג' ובמילקי, אבל הם לא יכולים להימנע מנקיטת עמדה בנושא הזה. כי המנעות כמוה כהצבעה למען אופציה ב', משום שבשעה שאנשים מתעסקים במילקי הד"ל ממשיכים להתנחל ולהפוך את אופציה א' לבלתי אפשרית.

אז גם אם שיעורם של הד"ל באוכלוסייה נמוך, הם נתמכים (במחדל או מעשה) על ידי חלק ניכר - בערך 50% - מהמנדטים בכנסת. ראה לדוגמה את הנציגים שלהם כאן באייל: אישקש, הפריפריאלי, הקרנף ו-dd - הם לא נכללים במה שאתה סופר כד"ל אבל הם תומכים נלהבים באופציה ב'. ראה גם את הליכוד שלמעשה נכבש על ידי הד"ל. הד"ל, הגם שהם כוח קטן יחסית, בתחבולות הם עושים את מלחמתם לביטול אופציה א'. במקרה הזה אתה לא יכול להיות אמתפתי לשתי האופציות, כי הן מוציאות זו את זו. אתה צריך לבחור, או להבין שבוחרים את ב' בשבילך.

בסעיף ב' שלך לא הבנתי את הפואנטה.

ג. לקרוא לצד שלישי שיכריע בעניין הגבולות, זה הצעד היחיד שיכול לשמר את אופציה א'. הרעיון שהצדדים לסיכסוך יגיעו בעצמם להסכמה הוא הסחת דעת שמיועדת למשוך זמן שבמהלכו הד"ל (בעזרת החמאס) יעשו הכול כדי להבטיח שלא ניתן יהיה להגיע להסכמה.
על הפיצול בציונות 651928
אופציה א' היא פיקציה,אין אופציה כזאת באמת. היא קיימת בשיח ובתודעה רק ע"מ לאפשר לערבים להרוג יהודים בלי שהיהודים ילחמו חזק מידי (או ילחמו בכלל,או לגרום ליהודים תמימים (וקצת לא אפויים עד הסוף) ממש לתמוך במייזם הרצח של עצמם.*
הערבים הברברים לא מעוניינים במדינה,הם מעוניינים שישראל לא תתקיים,זה לא אותו דבר.

*אתה יכול להבין יהודי שמצביע למפלגה הערבית?! עם כל הדברים הנוראים שיש בה,יש את זועבי שאומרת שמי שחטף ורצח ילדים הוא לא טרוריסט.כלומר היא תומכת בחטיפה ורצח של הילדים שלנו ויש כאלה שמצביעים לה.זה נשמע לך משהו שמתקרב לשפוי תחת איזו שהוא הסבר?! כולל ההכל זה הכל והכל זה אותו דבר?!
נאמנות ובגידה 651942
ושוב אתה נופל למלכודת של "אם אני טומן את הראש בחול ולא מנסה לחדד עמדות בנושא העוולות הקיימות במדינה כמו הקיצוניים אז אני מתון". כמה חמים ונעים הוא חיקו של הקונצנזוס. כמה טוב לחזור שוב ושוב על המנטרה של "הקיצוניים משני הצדדים". אין ספק שהסימטריה מושלמת - יש שמאלנים אלימים, אין הבדל ערכי בין חסידי העליונות היהודית לאלה הרואים בכל אדם אדם ללא קשר למוצאו. ובענין אחרון זה, שוב קורסת תיאורית שני הצדדים מכיוון שהקונצנזוס האמיתי נמצא בטווח שבין ברוך מרזל לבוז'י הרצוג, מה שעושה את אנשי המרכז ה"מתונים" לפרגמטים-מדינית ושותפים פאסיבים בלבד לימין המטורף. ניסח את זה יפה רוגל אלפר:

"היהודים בישראל הם קודם כל יהודים (להבדיל מישראלים, או סתם בני אדם), וישראל היא מדינתם; הם לעולמי־עד דור־המשך לשואה, ולפיכך הם קורבנות נצחיים, רדופים, תמימים ומבודדים; לכן כל פעולה תוקפנית, אלימה וצבאית שהם נאלצים לנקוט, היא תמיד, על פי הגדרה, אקט של הגנה עצמית מוצדקת ומוסרית; הגוף שמגן עליהם הוא צה"ל, וצה"ל הוא הצבא הכי מוסרי בעולם, שלוחמיו הם גיבורים וטהורים; נפילת חייל היא צו מוסרי, שמחייב כל יהודי בישראל להיות נכון להקריב גם את עצמו למען המדינה; זיכרון השואה וזיכרון החיילים שנפלו הם קדושים, ויש לסגוד לזיכרון ולקיים את צוואתו הרוחנית; זוהי דת השואה וצה"ל, שהיא הדת הממלכתית בישראל; והיא דת רגשית להבדיל משכלית — ולכן הכותרות החדשותיות ב"ידיעות" הן אווירתיות. הן נועדו לעצב הלוך רוח ציבורי, במקום להיות עובדתיות ויובשניות.

זו דת שמעודדת גזענות כלפי ערבים, שנאת זרים, חקיקה אנטי־דמוקרטית, פרנויה והיסטריה. בחסות הדת הזאת — ש"ידיעות", חברת החדשות של ערוץ 2 וגלי צה"ל הם מפיציה המובילים — מפחד הציבור לנקוט פעולה נועזת כדי לפרוץ את מעגל הדמים עם הפלסטינים. הדת הזאת, שביבי הוא כוהנה הראשי ומנסח הדוקטרינה שלה, משותפת לו ול"ידיעות". בממד רגשי עמוק, בקרביים של הבוחרים, "ידיעות" מחזק את שלטון נתניהו, בניגוד להתקפות האישיות עליו, שממילא נתפשות כקטנוניות ורכילותיות כמעט."
נאמנות ובגידה 651947
אם זו מלכודת אני נופל אליה בעיניים פקוחות. זה שהקיצוניים של צד אחד יותר אלימים מהקיצוניים של הצד השני לא שובר את הסימטריה. שני הקווים הקיצוניים מסוכנים בעיני לאופיה של המדינה - מדינת כל אזרחיה ובית מקדש שלישי.
מרזל אינו בקונצנזוס. אם השתנה משהו מאז תגובה 614800 ותגובה 642638 זה לדעתי רק התרחבות של המרכז, ובעוד שלשה ימים נדע אם צדקתי.

ובאשר לציטוט של רוגל אלפר- הוא אמנם מחדד ומקצין, אבל הוא מתאר נכונה תחושה שנמצאת ברקע, גם אצלי. כמובן שאצל רובנו התחושה הזו חולקת מקום רגשי עם תחושות נוספות: גם של עוול לזקנה במחסום ולמסתנן במתקן הכליאה, אבל אי אפשר להתעלם מהרקע הזה.
נאמנות ובגידה 651949
תוצאות שונות בבחירות (שגם אני מייחל להן) לא ישנו את בעיות היסוד במדינה וגם ממשלה יותר ''פרוגרסיבית'' תיבחן על פי צורת טיפולה בהן. שינוי המצב הקיים בכל התחומים הדורשים שינוי כזה - הכיבוש האינסופי, חוסר השיויון למעשה של ערביי ישראל, כליאת הפליטים מאפריקה, שלטון הטייקונים במדינה, הפער החברתי ההולך וגדל, כולם דורשים פעולות וגישות ''קיצוניות''. התשובה הטכנוקרטית שענית לאיציק בזמנו אינה רלבנטית. קיצוניות נמדדת בתוכן דבריה ולא במיקומה הגיאומטרי מאמצע המפה הפוליטית. ראינו כיצד ממש לא מזמן שווק ליברמן כ''מרכזי'' ו''מתון''. זה האיש שבכל קריאותיו קורא להדיר את ערביי ישראל מהכנסת ומהמרחב הישראלי הציבורי. הגדרתו כמרכז לא תיתכן בשום גיאומטריה אוקלידית או לא אוקלידית מלבד בגיאומרטית קונצנזוס ה''רק יהודים'' של הרוב ה''מתון''.
נאמנות ובגידה 651951
"הפער החברתי ההולך וגדל" - זו אכן מוסכמה מקובלת בשיח התקשורתי והפוליטי הישראלי.

בפרק 3 של המאמר "שקרים, שקרים גסים וסטטיסטיקה: כיצד ייתכן שהישראלים חושבים שמצבם הכלכלי מידרדר למרות שההפך הוא הנכון?", בודק אורי כץ טענה זו, ובמאמר כולו גם טענות כלכליות אחרות המקובלות על השמאל.

על סמך הנתונים הסטטיסטיים הידועים הוא קובע:

"ניתן לומר די בביטחון שהמגמות בנושא עוני ואי שוויון הן חיוביות לפחות בחמש השנים האחרונות אם לא יותר, אם כי לא בהכרח בהשוואה לשנות התשעים, ולגבי חלק מהנושאים חסרים נתונים לגבי השנים האחרונות. כך או אחרת, אין שום בדל של הוכחה לטיעונים החוזרים ונשמעים מפיהם של פוליטיקאים ואנשי תקשורת בדבר מגמת הידרדרות בעוני או אי שוויון בחמש השנים האחרונות. האי שוויון לא גדל, הוא קטן."
''הנתונים הידועים'' 651952
זה לא הלמ"ס שיודע את הנתונים הידועים? הלמ"ס: כ-‏40% מהציבור לא גומרים את החודש
''הנתונים הידועים'' 651953
זו כותרת פוליטית, שאין לה קשר לפערי הכנסות והוצאות.

חזרה לעמוד הראשי

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים