בתשובה להפונז, 26/05/15 22:11
תמיד יכול להיות גרוע יותר 655843
אז זהו, שסיפורים על חלומות ותגובות יתר לדיבורים על השואה שמעתי וקראתי‏1, ואני מתקשה להתרגש. לא תאמין כמה ימים הבן שלי מדבר על השריפה שהיתה בכרמל קצת לפני שהוא נולד, ובלי לדעת בכלל על זה שהיו שם הרוגים. ילדים ימצאו ממה לפחד; במה נורא יותר הפחד מנאצים מפחד ממפלצות? נראה לי שההתרגשות מתגובות כמו ב-‏1 נובעת לא מזה שמבחינת הילד יש כאן משהו חריג, אלא מזה שבמקרה הזה הפחד שלו קרוב לליבנו, ולכן נדמה לנו רציני יותר.

1 מישהי שמצאה את הבת שלה מתחת למיטה, וכששאלה נענתה "אני מתחבאת מהגרמנים".
תמיד יכול להיות גרוע יותר 655848
אני יודע לספר מנסיון ולא משמועות, ומבחינת הצאצאית האמורה ללא שום ספק הפחד היה חריג.
תמיד יכול להיות גרוע יותר 655879
לי זה מזכיר את היום ההוא קצת לפני חנוכה שהתכשיט חזר מהגן ושיתף אותי בסיפור על אלעזר והפיל. אחרי כך הוא שאל אותי מה קרה לשאר הבנים של מתיתיהו, אלו שלא נמחצו למוות מתחת לפיל. הסברתי לו שזה היה מזמן וכולם כבר מתו, מי במלחמה ומי מזקנה. הגאון הצעיר עשה את ההשלכה האינדוקטיבית ושאל אם כולם מתים. אמרתי לו שכן, שאף אחד לא חי לנצח. גם אני? כן, כולם. למה? כי אחרת לא יהיה מקום בעולם לאנשים חדשים. הילד הסתפק בזאת ונראה שהעניין לא ממש מטריד אותו.
בחג הוא נפגש עם בני הדודים שלו ונחפז לשתף אותם במידע החדש שצבר בשבוע החולף: "אתם יודעים? אלעזר מת, ויהודה, שמעון, יוחנן ויונתן מתו, וגם אני אמות וגם אתם תמותו!"
תמיד יכול להיות גרוע יותר 655884
אבל טעית. אף אחד מהבנים של מתיתיהו לא מת מוות טבעי. יהודה גם נפל בקרב ויוחנן, יונתן ושמעון נרצחו.
תמיד יכול להיות גרוע יותר 655887
ההבדל בין הפחד ממפלצות לפחד מהנאצים או מתחושות קשות ביום הזיכרון הוא באוירה מסביב. הטלוויזיה, הרדיו והתחושה הכללית הכללית כמו גם ההתייחסות של מעביר המידע, אלו יכולים לשנות את מידת ההשפעה ואיננו יודעים כל כך מראש מי רגיש יותר או פחות להשפעות הללו ולכן, כמה שפחות חשיפה למידע מהסוג הזה בגילאים הללו, עדיף.
תמיד יכול להיות גרוע יותר 655890
ואגב, השאלה במה נורא יותר *הפחד* מנאצים מפחד ממפלצות היא שאלה שתלוי באיזה אופן היא נשאלת.
ברמת החוויה הסובייקטיבית, יכול להיות שאין הבדל, אבל זו לא נראית לי הרמה המעניינת כאן (זה מוביל לזה שמה זה משנה אם נוירון יורה כי הוא ראה נאצי בחלום או כי הוא ראה נאצי במציאות).
אבל ברמה שיותר יומיומית ופחות פילוסופית - יש הבדל בין פחד מיישויות דמיוניות לבין פחד מדברים שקיימים במציאות. וכמו שמבוגר יודע שלפחד מרוחות זה טפשי, אבל לפחד ממוסלמים קיצוניים שכורתים לך את הראש זה פחות טפשי, ככה גם לגבי הילד יש הבדל, שאולי אפילו מתגבש ממש בגילאים האלה.
סביר להניח שאם בגיל ארבע הילד שלך יפחד ממפלצת החושך, אז בגיל עשרים זה כבר לא יטריד אותו ואת מנוחתו ולא ישפיע על תפיסת העולם שלו.
אם לעומת זה מגיל ארבע הוא יקבל הפגזה תודעתית חוזרת ונשנית של שואה ונאצים ואנטישמיות, לא בלתי סביר להניח שאלו לא פחדים ומראות שייעלמו מתודעתו עד גיל עשרים - הם מן הסתם ימשיכו ללוות אותו ולהשפיע על תפיסת העולם שלו.
וההבדל הזה הוא הבדל אמיתי - אין חיות חושך, יש אנשים רעים‏1 שעושים דברים רעים מאד, וחלקם היו שמחים גם לעשות את זה לי ולך. אבל ההתמודדות עם הדברים המציאותיים האלה כדאי שתהיה מבוססת על שיקול דעת ופרספקטיבה בוגרת/רציונלית/וואטאבר, ולא על פחדים קמאיים שמושתלים בגיל ארבע.

1 3..2..1..
תמיד יכול להיות גרוע יותר 655972
אם אתה רוצה להפחית את מינון ההפגזה התודעתית שכולנו נחשפים אליה זה דיון אחר. בדיון שלנו ההפגזה הזו היא מצב נתון. במצב הנתון הזה, אני לא משוכנע בכלל שהגיל שבו מתחילים לדבר על זה (בין ארבע לשמונה, נגיד) משנה את השקפת העולם בגיל עשרים. זו שאלה מעניינת למחקרים, אולי כבר עשו אותם (ואולי הם אפילו יכולים לשכנע את הלא משוכנעים, לא סביר).

אני לא משוכנע בכלל שאם זה משנה את השקפת העולם בגיל עשרים, אז זה משנה אותה לרעה. כמו שאתה אומר בעצמך, מדובר בדברים אמיתיים. אולי מי שספג את זה הרבה ומוקדם, ומפנים את זה יותר לעומק, השקפת העולם שלו תקפה יותר? (זו כבר שאלה למחקרים חצי-פילוסופיים חצי-אמפיריים, אני מניח.)

אתה יודע, תמיד כשמדברים על טראומת הדור השני, מדברים על זה שהיה הנושא הזה שלא היו מדברים עליו בבית, ולרוב האי-דיבור הזה מוצג כעניין נורא בעצמו. האם אתה בטוח ששתיקה או טיוח ניכרים לעין סביב משהו שנרמז מסביב (צפירה וכו') עדיפים על דיבור טיפה יותר קונקרטי? דיון עדין סביב הספר של בדז'יך פריטה‏1 נראה לי כיוון טוב. לא בדיוק: כמו שאמרתי בתגובה קודמת, אני חושב שעדיף להשאיר את ההחלטה להורים. אבל הורים שיארגנו לעצמם ולילד פעילות כזו, אני לגמרי אפרגן להם, ולא אחשוב שהם שוגים.

(דיסקליימר: אני לא פסיכולוג חינוכי, אני אב לילד אחד בלבד, ואין לי פרספקטיבה גם איתו כי הוא בעיצומו של הגיל שעליו אנחנו מדברים.)

1יש לי אותו בבית, חמוד מאוד, זמין למעיין בכוונה בארון הספרים שלו, אבל לא עורר אצלו עניין רב בפעם האחת שעלעלנו בו, מזמן.
תמיד יכול להיות גרוע יותר 655975
אבל אני טוען שבנושא הזה פעוט לא חשוף להפגזה תודעתית כמצב נתון. חוץ מהצפירה, אפשר לעבור על היום הזה בצורה חלקה לגמרי בלי להיחשף לשום דבר. זה לא דומה בכלל לשתיקה אקטיבית ורועמת של שנים בבית של ניצולים. ואת הצפירה אפשר להחליק בקלות אם רוצים, כמו שכבר עלו כאן כל מיני הצעות.
למה לעשות סיוטים לילדים קטנים - אתה באמת חושב שזה מספיק יועיל להם כשהם בגיל מבוגר יותר כדי שזה יהיה שווה את זה?
תמיד יכול להיות גרוע יותר 655979
בגן של הבת שלי אמרו להם שהצפירה היא תרגיל של מכבי האש.
תמיד יכול להיות גרוע יותר 655982
אחלה תרגיל!

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים